בשיפולי שער 5 בבלומפילד, ממש לפני השורות, יש חומת בטון שעליה תולים אוהדי הפועל ת"א כרזה שהולכת איתם כבר הרבה מאוד שנים: "פושעי אוסישקין לדין".
הכתובת היא כמובן ראש העיר רון חולדאי ואנשיו, שקיבלו החלטה להרוס את אולם הכדורסל ברחוב אוסישקין בקיץ 2007. חולדאי הבטיח לבנות אלטרנטיבה, זה לקח לו יותר מדי זמן עד שבחורף 2014 נבנה היכל נהדר בדרייב אין, אבל בעיני האולטראס פושעי אוסישקין נותרו נצחיים.
שלשום, בשער 5 ומולם בשער 11, נולדו פושעי בלומפילד החדשים. כשיילכדו, יהיה צריך לטפל בהם בקשיחות וללא רחמים. רישום בטאבו כפורע מועד, הרחקה לצמיתות מהאצטדיון וקנס שיכאב בכיס. 10,000 שקלים, למשל, זה נחמד וכואב.
מגרשי כדורגל וסיפורים סביבם יש כמעט בכל עיר בישראל, בעיקר בזירות שנכחדו מהעולם. ימק"א, קטמון, הקופסה בנתניה, האורווה הפתח־תקוואית וזה שלפניה ברחוב אברבנאל שבו הושגו חמש אליפויות, קריית אליעזר, קריית חיים, וסרמיל, נס ציונה הישן, מכבי רחובות שבו נרצח כדורגלן, חולון הצמוד "הפחים", המכתש, גלי גיל, יש בלי סוף. רובם היו זירות גרועות, מסכנות קריירה של שחקנים וחיים של אוהדים.
בשנים האחרונות הכדורגל כאן בהידרדרות, אבל האצטדיונים השתפרו מאוד והמספרים מדברים בעד עצמם. גם אם הכדורגל בשפל, יכול להיות מחזור אחד שבו שני אצטדיונים נפרדים יכילו כ־25 אלף צופים כל אחד. הקהל, הרבה ממנו מורכב ממשפחות, מגיע בגלל חוויית הצפייה ובגלל מפגני הכוח המרהיבים של האוהדים.
מועדוני האוהדים בישראל נותנים עבודה. הם רוצים לייצר אווירה כמו אצל האוהדים בבואנוס איירס, בבלגרד או באתונה, שהושפעו לא מעט מעידנים של פשיזם או שלטון צבאי. אנחנו לא שם, אבל גם לא רוצים להיות דומים לקהלי הפרווה באן.בי.אי.
"בדרבי הזה היינו רחוקים כלום מרחק מאסון תנ"כי. משב רוח קצת יותר חזק היה מסיט את האש והיום היינו מדברים ובוכים אחרת"
300 אוהדים הורסים לרבבות את הכיף // צילום: אלן שיבר
בבלומפילד יש 180 מצלמות שתלויות במקומות אסטרטגיים על הגג וביציעים, ויכולות לסייע לאתר את הפורעים. הבעיה היא שחלקם הסתירו את עצמם תחת הדגל הענק ושאר כיסויים אחרים. חקירה ראויה של אלו שחשודים כבר במעשה תעזור לגלות גם את שותפיהם. בישראל, כמו בישראל של הפוליטיקה והמצב הביטחוני - כל עוד לא סופרים גופות על הדשא או בגני הילדים, האירועים נשארים במדורי הספורט ובתחתית הכותרות בחדשות. אבל בדרבי היינו רחוקים כלום מרחק מאסון תנ"כי. משב רוח קצת יותר חזק היה מסיט את האש המקומית אל מרכז היציע, והיום היינו מדברים ובוכים אחרת וראשי המדינה היו קוראים לוועדת חקירה.
ועדת חקירה פחות מעניינת אותי. הגיע הזמן, ריבון העולמים, לבית דין ייעודי, עם שופטים מביני עניין בהתפרעויות אוהדים, שאליהם יובאו הקרימינלים וכל מפירי הסדר, זורקי הרימונים והאבוקות. אני רוצה אותם בשורה באישון לילה מגיעים לדיון בעניינם בזינזאנות לבנות, שכמותן רואים ליד בתי משפט בקהיר ובאנקרה. כאלה אני רוצה פה. שיפחדו המנוולים, שייללו על מר גורלם באבו כביר. גם תאי המעצר בקישלה בעיר העתיקה היו עושים את העבודה.
300 אוהדים בהפועל, במכבי ובשאר הגדולות הורסים לרבבות את הכיף. בגללם, מהיום ועד הסידור החדש, לא יכניסו ליציעים אפילו רעשן של פורים. כרגע נתקענו עם הכדורגל הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
