אלבום העשור שלי: דאפט פאנק

צילום: Gregg DeGuire/FilmMagic // דאפט פאנק

Random Access Memories, דאפט פאנק, 2013

את "Random Access Memories" הכרתי בצורה הכי טובה שיכולה להיות, דרך "Giorgio by Moroder" – שיר עוצמתי ומרגש שמתכתב עם שלמות, וככל הנראה פסגת היצירה של צמד מדעני הפופ הצרפתים גי-מנואל דה הומם-קריסטו ותומא בנגלטר, הידועים כדאפט פאנק.

סוגרים עשור:

• 20 הסרטים הגדולים של 2010-2019

• בחנו את עצמכם: מה לא קרה?

• סיפורי האהבה הגדולים של העשור

למעשה, הצמד עשה פה מחווה לג'ורג'יו מורודר, יוצר איטלקי-גרמני שנחשב לאחד מאבות המוזיקה האלקטרונית. לאורך קצת יותר מתשע דקות השיר נבנה לאט וביסודיות תוך שהוא נע בין סגנונות אלקטרוניים שונים (דיסקו, האוס, פאנק), עד שהוא מתפוצץ לתוך סיום טראנסי משחרר שיפזר לכם את המוח לכל המקומות שצריך.

לאורך כל השיר מספר מורודר על הדרך שעבר כמוזיקאי, החל מהימים הראשונים בהם היה צריך לישון ברכב ועד להצלחה הגדולה, כאשר בכל עשור עליו הוא מספר הוא מדבר אל תוך מיקרופון שנוצר באותו עשור. "מי בכלל ישים לב לתוך איזה מיקרופונים אני מדבר?", תהה מורודר באוזני הטכנאים שבאו להקליט אותו בגרמניה. "גיא-מנואל ותומאס ישימו!" ענו הטכנאים המבוהלים. "אל תסבך אותנו איתם".

בסופו של דבר, מורודר לא הצטער על האקסטרה עבודה שעשה בשביל הצמד הצרפתי, כיוון שהוא קיבל פה מחווה ששווה הרבה יותר מכל פרס – רצועת דאנס פנטסטית הקרויה על שמו, שבגדול מסכמת את כל מה שעברה המוזיקה האלקטרונית בעולם ב-50 השנים האחרונות, וכל זה דרך נגינת לייב מחשמלת שנעשתה כולה באולפן.

האמת שגם יתר הרצועות באלבום מרגישות כמו ניסיון (מוצלח) לסכם עבורנו את ההיסטוריה של המוזיקה האלקטרונית, כאשר גי-מנואל ותומא (אני קורא להם בשמות הפרטיים שלהם, אבל רואה לנגד עיני רק קסדות כשאני עושה את זה), כמו שני כימאי-על, מוהלים סגנון אחד באחר, עד שהם יוצרים שיקוי שהיה ככל הנראה יכול להיווצר רק על ידם, במקום ובזמן הספציפי הזה בעולם, בשנת 2013.

ועל אף המינונים המדויקים שהובילו לשלמות, השיקוי המושלם הזה לא מרגיש כמו נוסחה. באלבום זה, לראשונה, כך עושה רושם, ליטוש מלודיות לכדי שלמות לא היה מה שעמד בראש מעייניו של הצמד. לא, כאן הם חיפשו ללכת צעד אחד מעבר, לתת לקהל את מוצר הפופ המושלם, יחד עם חוויית ההזדהות והקרבה שלרוב אנחנו מחפשים אצל אמן הרוק המיוסר. וזה עובד.