מאור מליקסון מסיים את ארוחת הצהריים ומתיישב לראיון. ניכר שהוא מתרגש. עד כה רק מעטים ידעו מה עובר עליו בחצי השנה האחרונה. אשתו טל, משפחתו וחבריו בהפועל ב"ש היו בסוד העניינים, ואפילו שני ילדיו לא שותפו בכל הסיפור.
מליקסון (35), אחד משחקני הכדורגל הגדולים בישראל, נכנס להליך כירורגי פשוט יחסית, וכמעט לא שב ממנו. זה לא הולך להיות סיפור על כדורגל, אלא הרבה מעבר לכך. כעת החליט מליקסון לפתוח הכל ולדבר בגילוי לב יוצא דופן על השתלשלות האירועים. "זה נס שאני כאן", הוא פותח את דבריו, "זו לא פציעה של כדורגל. אם תחפש מחקרים בנושא, תמצא בקושי אנשים שעברו דברים כאלה. זה מקרה ספציפי מאוד, השתלשלות מוזרה וארוכה".
איך הכל התחיל?
"בשנה שעברה שיחקתי תקופה ארוכה עם כאבים בשרירי הבטן. לפני כמה שנים עשיתי ניתוח בקע וחזרו לי הכאבים. היינו אז בתמונת האליפות, אז דחיתי וניסיתי לסחוב עד לסוף העונה. אחר כך גביע, שוב דחיתי, והמאבק על אירופה היה חשוב למועדון, אז חיכיתי שוב. אחרי שניצחנו את הפועל חדרה רציתי לסיים עם זה כי חשבתי שהבטחנו את המקום באירופה".
מליקסון בימים יפים. התכונן לגרוע מכל // צילום: דני מרון
ומה קרה אז?
"נותחתי בשרירי הבטן, ויום אחרי השתחררתי הביתה הכל היה בסדר. ביום שישי הייתי אצל ההורים של אשתי ביבנה, ולמזלי היו שם עוד אנשים. בשעות הערב סתם נשכבתי במיטה ותכננתי להגיע למשחק מול מכבי ת"א בשבת. בסביבות 18:00 ניסיתי לקום ומייד נפלתי חזרה לספה. הרגשתי כאב שאי אפשר להסביר. מאפס למאה? רמת הכאב היתה אלפיים. לא הצלחתי לדבר. ניסיתי ללחוש לאשתי שתגיע, היא שמעה במקרה והגיעה. אמרתי לה שתזמין אמבולנס. ניסיתי להתרומם שוב ואז כבר איבדתי את ההכרה.
"התעוררתי על הרצפה עם זיעה קרה, והתברר שיש לי דימום קשה בבטן. מובן שבאותו רגע לא ידעתי מזה. התחלתי לראות שחור בעניים, רק לשמוע, לא ידעתי איפה אני. חשבתי שזה הסוף. קראתי לאשתי ואמרתי לה שאני אוהב אותה, שתשמור על הילדים וזהו. מרגע שצוות של מד"א הגיע אני כבר לא זוכר מה היה. העבירו אותי לאסותא באשדוד - ניתוח חירום לדימום פנימי גדול מאוד בבטן. הצילו אותי, זה לא היה רחוק מלהיגמר הכי גרוע שיש".
יכולת למות?
"מסתבר שלא היה רחוק שאסיים את דרכי. היה לי וריד פגוע שדימם".
