"אחי, תכניס אותי, מה אכפת לך?". זה היה המשפט השגור ביותר אמש סביב מלון הילטון בת"א. הדוברים: מאות ילדים, בוגרים, נשים בחולצות של ברצלונה, ארגנטינה, אפילו אוניון סנטה פה, שפנו אל עשרות השומרים שגידרו את אזור הכניסה למלון. כולם רצו להיכנס, להרגיש, לגעת, להיות בתוך טווח הנשימה של לאו מסי. היו כאלה שצעקו את שמו של אחר – פאולו דיבאלה, סרחיו אגווארו, לאוטרו מרטינס היו בראש הרשימה – אבל הרוב המוחלט רצה את מסי.
דין שמואל אלמס
סרחיו לוינסקי, עיתונאי ארגנטינאי שמסקר את הנבחרת כבר יותר משלושה עשורים, התרגש פחות מגדודי האוהדים שעמדו על הגדרות, על השיחים, על הבניינים ועל מרפסות הבניינים בסביבה. "זה קורה ככה בכל מקום בעולם. הייתי בהרבה מדינות באירופה כשארגנטינה הגיעה, וגם במדינות במזרח. תמיד יש טירוף מוחלט", הוא מספר.
לוינסקי, שכתב ספרים רבים על המתרחש בנבחרת הארגנטינאית ובהתאחדות לכדורגל המקומית, היה אחד מרבים שניסו להסביר את ההתרחשויות של הימים האחרונים. "כן, הם פחדו להגיע", הוא קובע, "אבל הם היו חייבים לשחק פה אחרי הביטול בשנה שעברה. למסי היה חוזה שהוא חייב לשחק בישראל עד 31 בדצמבר השנה, וזו הסיבה שהמשחק הזה ייערך כמתוכנן". עיתונאים נוספים שהצטרפו לשיחה אישרו את הפרטים, והוסיפו שכל שחקן ארגנטינאי יקבל סכום כסף נאה על הביקור כאן. "ההתאחדות תקבל מיליון דולר", אומר גוסטבו, "השחקנים יקבלו לא פחות - ומסי הרבה יותר".
קבאני באימון אורגוואי, אמש בנתניה // צילום: אלן שיבר
את הקהל שהמתין לנבחרת הארגנטינאית במשך שעות ארוכות, צריך לחלק לשניים. חלק אחד, אותנטי מאוד וכזה שיצעד היום מהדולפינריום ועד לבלומפילד, הוא העולים החדשים או הישנים שמעודדים קודם כל את הנבחרת, אחר כך את נציגי הקבוצה שלהם, ולעולם לא רק את מסי. מאחורי הגדר הגבוהה שמול דלת הכניסה למלון הילטון עמדה הקבוצה של בוקה ג'וניורס.
היו שם פאביו, מנהיג האוהדים עם תוף גדול ורועש, שדאג לאווירה גם כשהיחידים שעשו את הדרך לדלת המלון היו תיירים אסיאתים שלא הבינו לאן הגיעו. החלק השני, רועש לא פחות, הם אוהדי מסי. חבר'ה צעירים ברובם, בחולצות או עם בובות של ברצלונה, שנראו כמי שמוכנים לעשות הכל כדי לפגוש את האיש. אם היו מאפשרים להם, הם היו נפרדים מממונם האישי כדי להצטלם עם מספר 10. ואם לא להצטלם, אז רק שיביט אליהם ויחייך. מי שלא מכיר את רזי רגל שמאל שלו יחשוב שמדובר במשוגעים, אך מי שמכיר יסכים שבשביל מסי עושים דברים שאינם תמיד הגיוניים.
האקדוחן בישראל. סוארס, אמש בנתניה // צילום: אלן שיבר
"נשמה, תשלח לי תמונה"
שלוש שעות קודם לכן הטירוף הזה קיבל פרופורציות אחרות. בנתניה, משהו כמו 100 אנשים המתינו לנבחרת אורוגוואי. את תפקיד מסי תפס לואיס סוארס, ובאותו רגע אפשר היה לחשוב שההתלהבות מוגזמת. הנבחרת האורוגוואית איחרה קצת – הפקקים של איילון לא פוסחים על אף אחד – ובזמן הזה אפשר היה לנהל שיחה עם העיתונאים שהגיעו ממונטווידאו ועם אח של אדינסון קבאני שנראה כמו אחיו, רק פחות בכושר.
"היו רגעי פחד, זה ברור לכולם", מספר אחד העיתונאים, יהודי כמובן, "אבל בסופו של דבר השחקנים שכנעו אחד את השני להגיע". רק אחרי איחור של שעה הם השתכנע להגיע גם לאימון היחיד שלהם בישראל, ובזה אחר זה עלו לכר הדשא. ראשון עלה המאמן אוסקר וושינגטון טאבארס - שיאן גינס החל מהשבוע כמאמן הנבחרות הראשון שמגיע ל־200 משחקים בינלאומיים - ואחריו השחקנים. סוארס משך את רוב תשומת הלב, אך ברגע שהחל האימון התקבלה ההודעה - ארגנטינה נחתה בישראל.
בדרך מנתניה לתל אביב הטלפון ברכב צלצל. "נשמה, תעשה לי טובה ותשלח תמונה של מסי. לנכד, נשבע לך שאני לא מעביר", אמר האיש בצד השני, שכנראה לא ידע או שלא רצה לדעת מה התנאים שממתינים לאנשי התקשורת, ובכלל, לאנשים שרצו לראות את מסי. שעתיים המתנה, לקול צלילי שירי עידוד ארגנטיניים, הסתיימו כשהאוטובוס נכנס לחניון.
אוהדי בוקה מקבלים את שחקני ארגנטינה, אמש // צילום: אלן שיבר
זה היה רגע של פיק מטורף, דקה של צרחות וצווחות, שהיתה מאכזבת אך סיפקה את מאות האנשים שהמתינו. מסי אמנם נעלם ראשון, אבל הנוכחות שלו עשתה את שלה. משנעלם, הסתפקו האנשים בקריאות אדירות לעבר אגווארו, דיבאלה ואפילו מרקוס אקוניה - היו שם אוהדי ראסינג, אלא מה? - שנופפו לשלום ומילאו את חלקם בעסקה.
"מסי ישחק", הכריז המאמן ליונל סקאלוני במסיבת העיתונאים, והזכיר שהחלק העיקרי שלשמו הגיעה לכאן נבחרתו יתרחש רק הערב. משחק בין ארגנטינה ואורוגוואי - היריבות והשכנות הגדולות - זאת הסיבה שבגינה שתי האימפריות האלה נחתו בתל אביב ימים ספורים אחרי שכיפת ברזל עבדה כאן שעות נוספות. "אנחנו שמחים מאוד להיות כאן", יגידו בזה אחר זה שני המאמנים, וכפי שזה נראה אתמול בנתניה ובמלון הילטון ת"א - זה בהחלט הדדי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
