את הריאיון הזה פותחת שרון קנטור בהתנצלות. "אני פשוט עם מקדחה ביד" היא מסבירה, בעודה נלחמת עם דיבורית ברכב וארבע שיחות שלא נענו תוך דקה אחת, במה שנראה כמסע התרוצצות לוגיסטי קדחתני במיוחד (משחק המילים מקרי לחלוטין).
• "'יצאת צדיק' גרמה לנו נזק גדול"
• איחוד של "חברים": הפעם זה אמיתי
• שולי רנד: "אכזריות מהסוג הנמוך ביותר"
הייתם מצפים ממי שמוגדרת כאוצרת ("זו מילה קצת גדולה. 'מסדרת את הלהקות בליינאפ' נשמע יותר טוב") של "אלטרנדיב", הזרוע המוזיקלית של הפסטיבל החינמי "דרך הנדיב" שיינעל היום בפרדס חנה-כרכור לאחר שלל אירועים מסקרנים, למקד את עיקר מרצה בסידור לוחות זמנים, ביצוע הלחמים מוזיקליים וניהול קפריזות של אלה האוחזים בכלי נגינה. יתכן מאוד שזה אכן חלק מהגדרת התפקיד, אליו היא נכנסת זו שנה שנייה ברציפות. אבל ממש כמו קנטור עצמה, גם "אלטרנדיב" הוא שילוב בין כמה כוחות מנוגדים, לכאורה. מצד אחד, הוא מתרחש בפרדס חנה-כרכור הירוקה והפסטורלית. מצד שני, הוא מזמן אליו ומונע על ידי אמני אינדי תל אביביים. קנטור עצמה מתגוררת במקום מזה שש שנים, אף שהווייתה – המקצועית והאישית, לנצח תהיה מקושרת לתל אביב.
"לפני שלוש שנים עשיתי משהו דומה יחד עם ירדן גת בשייח' אבריק, שהוא בעצם הפסטיבל הראשון שנעשה במתכונת של דרך הנדיב, כלומר אירוע חינמי והתנדבותי במהותו", היא מספרת על אופן התגלגלותה לתפקיד. "בשנה שעברה מארגני 'דרך הנדיב' רצו שיהיה בו מתחם מוזיקלי יותר מובהק, אז היה צריך מישהו שייקח את זה על כתפיו. ובגלל שאני רגל פה רגל שם, זה נותן צבע יותר מגוון. אני גרה פה אבל רוב העשייה שלי היא בתל אביב".
ציפית שתהיה היענות כזו מצד אמנים לקחת חלק בפסטיבל בהתנדבות?
"כבר בשנה שעברה היה ברור שזה לא האתגר. לפחות בתחום האינדי, כל כך הרבה אנשים מופיעים בלי תשלום. אני עצמי נסעתי עם להקות שלי או עם אמנים שסייעתי להם, להופיע במקומות הרבה יותר רחוקים מפרדס חנה בלי תשלום. יש לי קצת בעיה עם זה, כי אני אמורה להגיד 'כן, זה אחלה, זה מה שאנחנו עושים' אבל אני לא משוכנעת שזה מקום נכון כל כך. ברגע שכל הכלכלה לא תהיה בנויה על כסף אז ברור שזה יהיה נכון. בכל אופן, לשאלתך - לא ממש לא היה קשה לשכנע אומנים. התחלנו שנה שעברה באמת בטון של 'וואי וואי, מי יבוא?' אבל במהלך הבוקינג, שנעשה גם על ידי נמרוד אדר, הבנו שזה ממש לא קשה והפסטיבל מציע חוויה אחרת. זה להגיע לקהל נרחב, שלרוב אתה לא מגיע אליו. המון פעמים כשאתה מגיע לפריפריה לבד אז קשה להביא אנשים אם אתה לא להקה ידועה, כי מי יבוא אליך. וגם פרדס חנה היא סוג של פריפריה. סוג התרבות שמגיעה לכאן היא תרבות מרכז. תרבות שולית נוכחת יותר במרכז התרבותי וההיפך".
מבט חטוף ברשימת המופיעים מגלה שמות שסביר שאמא שלכם לא תכיר. שענטז סגנוני שמערבב ג'אז, רוק, אוונגרד, מטאל ופולק, תוצרת מיטב שמות ההיצע האלטרנטיבי המקומי. החרגולים, התזמורת העקומה של מונה כמונה, אין צנע, תולעת המוות המנוגולית. באופן מעניין, דווקא השם המיינסטרימי יותר ברשימה, יובל מנדלסון, שבשבוע שעבר נקלע לקטטה עם לא אחרת מאשר משטרת ישראל במהלך הופעת גרילה שלו בשדרות, העלה בכותב שורות אלה את התהייה שמא בישראל – אמן האינדי רוצה להניק יותר משתושב הפריפריות התרבותיות רוצה לינוק. בהעדר הקבלה מידית ביזארית פחות.
השם הכי מיינסטרימי ברשימה: יובל מנדלסון // צילום: ג'ייסון גילברט ורותם לויים
"זה היצע וביקוש, ביצה ותרנגולת, תולעת ורימה", היא אומרת. "ככל שיהיו יותר דברים כאלה מחוץ לתל אביב אז יהיו יותר אנשים שיכירו אותם. פרדס חנה-כרכור זה לא פריפריה ולא בדיוק פרבר. זה מקום בעל תרבות עם צביון משלו. היא הרבה יותר קרובה לתל אביב, גם מבחינת קילומטרז' וגם מבחינת סוג האוכלוסייה שבה. אז בהופעה הראשונה מפסיקים אותך, בשנייה ירימו גבה ובשלישית יבואו יותר אנשים. ככה תרבות זוחלת בעיני. חשוב להדגיש, שלא יחשבו שאנחנו טהרנים, שרצינו לצור תמהיל בין אמנים מקומיים ללא מקומיים. אני גרה פה וכל מי שעובד בפסטיבל הזה אלה אנשים שגרים פה וזה חשוב להם. יש פה הרבה אומנים מקומיים, חלקם באו לגור פה לפני כמה שנים. זה באמת יישוב של מהגרים ברובו".
בשלב מסוים בשיחה מתמלאת קנטור חרדה. זאת נוכח העובדה שסביב מה שהתחיל, לפחות תודעתית, כאירוע אזוטרי שמצריך אשכרה נסיעה בכבישי הארץ, לצד הסדרי מזון ולינה, התחיל להיווצר מה שנקרא בשפת העם "דיבור". והמתחם, ובכן, הוא ממוקם בחצר בית ספר, "באווירת פרום", היא אומרת ומצטטת טוקבק מדויק. לכמה רגעים החל מחלחל בה חשש מתורים בכניסה וחוסר יכולת של המקום להכיל את כמות הבאים. כשכותב שורות אלה מודה בפניה שהוא עצמו תר הבוקר את אפליקציית ארבנ'בי בחקר היצע הדירות בפרדס חנה, היא מעלה את האופציה שהוא ימצא את עצמו מחוץ למתחם, מתנחם במלבי.
לאן אתם רוצים שהפסטיבל הזה ימשיך מכאן? גם אינדינגב התחיל בתור משהו קטן והפך לאתר עלייה לרגל.
"אני לא יודעת. בכלל אנחנו צריכים לחשוב, כי מה שאני אוהבת ב'דרך הנדיב' הוא הספונטניות המסוימת שבו הוא יכול להכיל אירועים שהם הזויים מאוד אפילו. אנחנו צריכים לחשוב, כל הצוות המארגן וגם אני, באמת לאיפה לוקחים את זה. איך שומרים על הרוח של זה. אחרי השנה נצטרך לחשוב לאיפה לוקחים את זה. אני חושבת יותר על ATP או על כל מני פסטיבלים בעולם ששומרים על גוון יותר חתרני, בעיקר מוזיקלית. מבחינתי יותר מעניין אותי לעשות דבר כזה. אני לא יודעת כמה דבר כזה יוכל להפוך למפלצת ולאירוע מרכזי".
ויצא שהוא מתקיים מול פסטיבל הפסנתר. זו כמעט הצהרה.
"אני אפילו לא יכולה לחלום על ההשוואה הזו, בין זה לבין אירוע מעונב כל כך כמו פסטיבל הפסנתר, גם אם הוא מנסה להית שובב בשנים האחרונות. אבל יש מן דבר כזה כשמתחילים להגיע לתל אביב כשלא גרים בה וחווים מיד את רמת ההסדרה. במקום שאנשים סתם יעשו יוגה בים אז יש שלט קטן שכתוב עליו 'יוגה על הים' או 'יוגה בשקיעה'. פרדס חנה כרכור היא לא כזו, ואני מקווה שהיא תישאר כך. בעלת שוליים פרומים ולא מוסדרים".
אפשר להגיד שהמארגנים נפלו על הבן אדם הנכון. את דוברת כבר לא מעט שנים כנגד תרבות הצריכה.
"זה יומרני להגיד שאני אנטי-תרבות צריכה. זה כמו שאנחנו אנטי ההורים שלנו. אני חושבת שבני הדור שלי, וכמובן כל מי שבא אחרינו, אנחנו ילדים של זה. אנחנו תוצר של הדבר הזה, אז ברור שאנחנו ברצון להיות שונים ונבדלים. זה הכל דיאלוג איתה. זה הפירוש האמיתי של המילה 'אנטי'. זה כמו כשאתה מקבל יותר מדי מתוק אז כבר נהיה לך רע ואתה אומר שלא תאכל יותר מתוק אי פעם. אז אני חושבת שיותר ויותר דברים עושים לי בחילה".
• יובל המבולבל בפנייה מרגשת לעוקבים
• התוכנית המביכה של ליהיא ונעמה
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו