גובל בשלמות. לברון ג'יימס חזק ודומיננטי יותר, קווין דוראנט הוא מכונה התקפית מפחידה, כמעט בלתי ניתנת לעצירה (כשהוא בריא) וסטף קרי הוא אולי קלע השלשות הטוב ביותר בהיסטוריה של המשחק, אבל קוואי לאונרד הוא השחקן הכי שלם באן.בי.אי.
הכוכב החדש של ל.א קליפרס פשוט טוב בכל, וככל שהשנים חולפות כמעט ואי אפשר למצוא אצלו חסרונות. הוא שחקן ההגנה הטוב בליגה (גם אם רודי גובר יזכה שוב בתואר הרשמי), מצטיין כמעט בכל קטגוריה סטטיסטית ומשתבח מעונה לעונה.
בתשעת משחקי הליגה הראשונים בעונה הנוכחית הוא מעמיד את הממוצעים הטובים ביותר בקריירה שלו - 26.8 נקודות, 8.9 ריבאונדים ו־6 אסיסטים - ועונה לכל אלה שטענו שהמספרים שלו לא מרשימים.
את כל זה הוא עושה בשקט, בתוך השטף הקבוצתי ומבלי להכריח זריקות. ככה זה כשאתה גדל במפעל לייצור שחקנים על שם גרג פופוביץ' ולצד טים דאנקן, מאנו ג'ינובילי וטוני פארקר. כעת, כשפול ג'ורג' חוזר מפציעה, יחד עם יכולת המסירה הפנטסטית שפיתח לאונרד, ליריבות יישאר רק לבחור את הרעל שלהן. ואם מישהו מתלבט, לו וויליאמס כבר יעלה מהספסל ויפתור עבורו את הבעיה.
אחרי שבעונה שעברה ניפץ לרסיסים את מסורת הלוזריות של טורונטו וזכה עימה באליפות היסטורית, אף אחד לא יתפלא אם לאונרד יעשה בדיוק אותו הדבר לקליפרס.
תאודוסיץ' חוגג בבית מכבי, השבוע // צילום: עודד קרני
מה אם? הגעתו של מילוש תאודוסיץ' לישראל עוררה בקרב אוהדי מכבי ת"א ואנשי כדורסל נוספים את השאלה הכמעט בלתי נמנעת - מה היה קורה אם הדיווחים בקיץ היו מתממשים והכוכב הסרבי אכן היה חותם ביד אליהו?
כותב שורות אלה בילה השבוע בבית מכבי לצד הקבוצה האיטלקית, באימון המסכם, לפני המשחק, במהלכו וגם לאחריו, וגם שוחח עם אנשי הקבוצה. להלן המסקנות: תאודוסיץ' מתנהל ומתנהג כאחד שמבין היטב את מעמדו כסופרסטאר. זה מורגש באימונים, במשחקים ובחיי היום־יום. בבולוניה כשהוא הכוכב הגדול והמאמן גם הוא סרבי, זה עובר בקלות, בוודאי לנוכח היכולת המקצועית שהוא מספק.
לעומת זאת, במערכת גדולה ולחוצה כמו מכבי ת"א, בחדר הלבשה עם שחקנים כמו סקוטי ווילבקין, עומרי כספי ואחרים, ועם הדרישות של יאניס ספרופולוס, קשה לראות איך ההתנהגות של תאודוסיץ' היתה מתקבלת. לא סתם הוא לא הסתדר עם אטורה מסינה בתקופה המשותפת שלהם בצסק"א (על פי דיווחים).
גם משחק ההגנה המשובח של הצהובים לא יכול היה להיות באותה רמה עם תאודוסיץ' בן ה־32. גם כשהיה צעיר ובריא יותר, הפנומן הסרבי אף פעם לא נחשב לשחקן שמשקיע בצד הזה של המגרש. מנגד, עם תאודוסיץ' משחק ההתקפה היה זורם הרבה יותר טוב והאסיסטים היו מעלים זיכרונות מרכז אירופי גדול אחר. על ההייפ שהחתמתו היתה יוצרת, אנשי מחלקת השיווק של המועדון יכולים רק לחלום.
גודס. האגו לא משחק אצלו תפקיד // צילום: אלן שיבר
המשכיות בנבחרות. גיא גודס ידוע בכדורסל הישראלי כאדם לויאלי שנוח לעבוד לצידו. זו כנראה הסיבה שעודד קטש לא חשש לקחת אותו כעוזר מאמן בנבחרת ישראל למרות שהוא יכול להיות מועמד לגיטימי לתפקיד המאמן ראשי. המהלך גם מראה על אופיו של גודס, שלא רואה פחיתות כבוד בתפקיד.
העובדה שגודס יאמן במקביל גם את נבחרת העתודה לא צריכה לעורר סימני שאלה, אלא להפך, מדובר במודל שנהוג במדינות נוספות באירופה. בצרפת מאמן האקדמיה (עד גיל 17) הוא המאמן הראשי של הנבחרת עד גיל 20 ועוזרו הוא מאמן הנבחרת עד גיל 18.
בטורקיה בעבר, כל מאמני הנבחרות הצעירות היו משמשים עוזרים בבוגרת, וגם בדנמרק המאמן הישראלי ארז ביטמן מאמן במקביל את נבחרת האקדמיה (בני 19-16), האולימפית והבוגרת. עוזרו בבוגרת הוא מאמן נבחרת הקדטים ועוזרו באקדמיה משמש מאמן נבחרת הנוער.
"אם רוצים להתוות קו מקצועי אחיד בכל הנבחרות זו בדיוק הדרך", מסביר ביטמן, "יש פה היגיון של המשכיות מקצועית והנחלת שיטות עבודה דומות בכל הנבחרות. יהיה טוב אם גם המאמנים של הנבחרות הצעירות יותר יהיו חלק מהצוות של הבוגרת בצורה מסוימת".
בנוגע לעומס שעלול להיות על גודס, אומר ביטמן: "בשיטה החדשה של פיב"א רוב הנבחרות הבוגרות לא עובדות בכל קיץ, וגם בשנים שכן, העתודה מסיימת את הטורנירים עוד לפני פתיחת האימונים של הבוגרת. פעם זה היה יכול להיות בעייתי, אבל היום אין התנגשות ואין בעיה של עומס".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
