כשנבחרת אנגליה הגיעה בקיץ 2018 למעמד חצי גמר המונדיאל היא הפתיעה את העולם כולו. את עצמה כנראה שלא. בשנת 2012 בדומה למה שעשו מדינות אחרות כמו צרפת, בלגיה וגרמניה החלה ההתאחדות האנגלית אחרי שנים ארוכות של כישלונות, בתכנית שתשים את נבחרת שלושת האריות בטופ של הכדורגל העולמי ותוכל להתמודד על זכייה במונדיאלים שיתקיימו בעשור הנוכחי.
בעיירה סמוכה ללונדון הוקם מתקן אימונים חדיש שכולל 13 מגרשי כדורגל ומגרש מרכזי שתואם את אופיו של וומבלי. השחקנים המצטיינים מכל רחבי המדינה קיבלו את התנאים הטובים ביותר כדי להשתפר. יחד עם כל זה, הדבר העיקרי עליו בנו בהתאחדות הוא כמות הדקות שיקבלו השחקנים הצעירים שבלטו בנבחרות הצעירות של אנגליה במשחקי הפרמיירליג.
בליגה שבה בעשור האחרון כמות ההזדמנויות שניתנו לשחקני בית הייתה הנמוכה ביותר מבין הליגות הבכירות וכמות הזרים הייתה הגדולה ביותר ותפסה את מקומם של הצעירים המקומיים, השנה, דווקא בשנה שבה תתקיים אליפות אירופה ששיאה יהיה בחצאי גמר וגמר שייערכו בוומבלי, הצעירים האנגלים מקבלים הזדמנות, לוקחים אותה בשתי ידיים ונותנים אושר גדול למאמן הנבחרת – גארת' סאות'גייט.
התינוקות של פרנקי
הקבוצה שמשרתת את המהפכה האנגלית בצורה הטובה ביותר השנה היא צ'לסי. הבלוז שספגו עונש מאופ"א בעקבות פנייה לשחקנים זרים מתחת לגיל 18 בניגוד לתקנון ולא יכולים לרכוש שחקנים עד הקיץ בו תתקיים אליפות אירופה, נאלצו בעל כורחם לשתף שחקני בית. עם מינויו של פרנק למפארד למאמן, כאחד שמכיר את המועדון בצורה אבסולוטית, הדבר יוצר עד כה שילוב נפלא של שישה שחקנים צעירים שגדלו במועדון – תמי אברהם, מייסון מאונט, פיקאיו טומורי, ריס ג'יימס, קאלום הדסון הודוי ורובן לופטוס צ'יק.
שני הראשונים חתומים על 12 מתוך 23 השערים שכבשו הבלוז עד כה העונה ונראה שדרכם לסגל בקיץ סלולה, במיוחד לאור זימונם לסגל משחקי המוקדמות שהיו בחודש שעבר מול צ'כיה ובולגריה. היכולת של השניים לא מפתיעה. כבר בקיץ, אברהם בן ה-22 הצהיר: " האיסור לבצע העברות הוא מתנה משמיים בשביל חניכי האקדמיה. זה הצ'אנס שלנו, ואני מוכן", אמר ונראה שהוא וחבריו באמת הבינו את גודל ההזדמנות שנפלה בחלקם.
ואם אצל צ'לסי השינוי מגיעה מחוסר ברירה, אצל קבוצות אחרות בליגה השילוב של הצעירים מגיע סוף סוף כמחשבה ארוכת טווח והבנה כי עדיף חומר מקומי על חומר זר. הריצה הנפלאה של לסטר מרשימה אפילו יותר כשרואים איך מאמנה ברנדן רוג'רס סומך על בן צ'ילוול, ג'יימס מדיסון והארווי ברנס והם חלק בלתי נפרד מפתיחת העונה של השועלים כאשר הם רושמים ביחד 5 שערים ו-8 בישולים.
בארסנל יונאי אמרי שיתף את הקשר בן ה-20 ג'ו ווילקוק 8 פעמים ואיינסלי מיטלנד-ניילס בן ה-22 שיחק ב-6 משחקים. בווסטהאם דקלן רייס בן ה-20 הוא אחד מבין 2 שחקנים בלבד שלא החסירו דקה עד כה בליגה כאשר גם הוא כבר זומן ע"י סאות'גייט לצמד המשחקים האחרון במוקדמות. שם נוסף שכדאי לשים אליו לב הוא דומיניק קאלברט-לווין מאברטון שכבש את שער הניצחון של הנבחרת עד גיל 20 שזכתה בקיץ 2017 במונדיאל.
ג'יידון סאנצ'ו. "ברח" לגרמניה // צילום: רויטרס
הבאנקרים הקבועים
בניגוד לשחקנים שרק השנה מתחילים לדבר עליהם בהקשר חיזוק הסגל ליורו, יש שחקנים שלמרות גילם הצעיר הם די בטוחים במקומם והדבר הזה לא פחות ממדהים. מרקוס ראשפורד שחגג אתמול 22 רשם כבר 36 הופעות בנבחרת , טרנט אלכסנדר ארנולד, אלוף אירופה הטרי עם ליברפול, חגג 21 בלבד בתחילת החודש ונראה כי הוא ישאיר מאחור שלושה מגנים ימניים – קייל ווקר, קייראן טריפייר שכיכב ברוסיה וארון וואן ביסאקה.
וכמובן אי אפשר שלא להזכיר את ג'יידון סאנצ'ו. סאנצ'ו שגדל במנצ'סטר סיטי בחר "לברוח" לגרמניה לפני שנתיים וחצי שהמהפכה בפרמיירליג החלה לרקום עור וגידים, בחר לצאת לשחק בדורטמונד, הפך לאחד הצעירים המבטיחים בעולם וכבר מעורר עניין גדול אצל הגדולות של הפרמיירליג שרוצות להחזיר אותו לממלכה כשעוד אין לו 20. המהלך של סאנצ'ו היה חשוב מאוד לא רק לעצמו ונתן חותמת למי שפקפק בהחלטת ההתאחדות האנגלית לבצע שינוי כה מהותי. "אני רוצה להיות פורץ הדרך ולהראות לצעירים אנגלים נוספים שהם לא חייבים להמתין בקבוצותיהם ולשחק בהשאלה בליגות הנמוכות" אמר כשהחליט יחד עם משפחתו לעזוב את סיטי לטובת השוורצגלבן וגרם לשינוי תפיסה כוללת כשראו איך הבן האובד מלהטט בבונדסליגה.
המאבק על המקום בסגל ליורו המתקרב עצום גם לאור העובדה כי אם מביטים בסגל של אנגליה למונדיאל ברוסיה, נראה כי שנה וחצי אחרי, לא מעט שחקנים בדרך לאבד את מקומם מפאת יכולת, וגיל – לינגארד, וולבק, קהייל, ג'ונס, דלף ויאנג בנוסף לוארדי שפרש מהנבחרת, נותנים הרבה תקווה לדור הצעיר.
סבירות גבוהה שמתוך הרשימה הארוכה חלק גדול לא ייקח חלק בטורניר בקיץ, אבל התחרות הזו נותנת להתאחדות האנגלית אושר גדול עם הבנה כי המשימה שלהם אמנם עוד לא הביאה תואר משמעותי אבל תקוות גדולות בהחלט כן. או כפי שטד קרוקר, מנכ"ל ההתאחדות האנגלית אמר לפני מספר חודשים: "אנחנו יודעים שזו רק ההתחלה. אבל אין ספק שרואים התקדמות לכיוון הנכון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
