אתם רואים תמונה של עוגת קצפת ושוקולד טעימה ומזילים ריר, או צופים בסרטון יוטיוב של הכנת סטייקים וממש מרגישים את הריח ונעשים רעבים. מכירים את ההרגשה הזו? ובכן כאן עולה השאלה בעצם למה התמונות הדו ממדיות האלו או הסרטונים מעוררים אצלנו תחושת רעב והשפעה אמיתית של תשוקה למזון. הרי המודעות שלנו יודעת שאי אפשר לאכול את את התמונה – מדוע המוח לא מבדיל?
את התשובה לכך, כפי שמסביר מדען המוח מייקל גרציאנו מאוניברסיטת פרינסטון, צריך למצוא בהיסטוריה האנושית הרחוקה, קרי בעת שבני האדם היו לקטים ציידים. "המוח שלנו בנוי שכבות שכבות והחלקים הקדומים שלו לא מבינים שהם רואים תמונה. החלקים האלו במוח עדיין פועלים כאילו אנחנו בג'ונגל וצריכים למצוא את המנה הבאה. לכן ברגע שהם רואים אוכל מסוג כל שהוא, האונה הרקתית מעבדת את מה שאנחנו רואים, ומעוררת את זכרונות הטעם ואת דחפי הרעב.
חלקים אלו פועלים בעוצמה, כי האדם הקדמון היה בדרך כלל רעב, לא ידע מנין תבוא הארוחה הבאה, וחייב להשיג אוכל ולכן הם מאד מחודדים. בינתיים, האנושות התקדמה ובעולם המודרני מזון נמצא בשפע - אבל מבחינה אבולוציונית כמה אלפי שנים זה אפילו לא מצמוץ עין ולכן מבחינת הגוף גם תמונה של אוכל, מעוררת רעב אמיתי.
"זו אכן בעיה בעולם שלנו שבו האוכל זמין, כי הכוח העצום של חלקים אלו במוח דוחף אותנו לאכול גם כשאנו לא צריכים" אומר החוקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
