1. בקיץ 2012 ניהלה מכבי ת"א מלחמת חורמה כדי להשאיר אצלה את יוגב אוחיון רק שלא יעבור ללוקומוטיב קובאן. בקיץ 2017 הוא כבר לא היה רצוי ביד אליהו. סיום התקופה במכבי ת"א והשנתיים בהפועל ירושלים סימנו את הנסיגה בקריירה של אוחיון, כשבבירה היה על תקן שחקן משלים.
המעבר הקיץ לחולון - השלים הופעה בשלושת המועדונים הגדולים של הכדורסל הישראלי - הוא הוכחה שגם בגיל 32 אפשר להתניע קריירה, ואחרי כמה שנים טובות יוגב אוחיון שוב מוצא את עצמו בעמדת הרכז הראשון. אמנם עברו רק שני משחקים, אבל יוגב אוחיון הוא פייטר. לא רק שהוא פותח בהרכב הוא חזר לעצמו, חזר ליהנות מהמשחק וקשה להתעלם מהקאמבק המסתמן שלו.
חולון פותחת עם שני ניצחונות בדו ספרתי וממוצע 26 אסיסטים במשחק, ולאוחיון חלק גדול בכך עם שישה אסיסטים במשחק. מדד הפלוס/מינוס שלו בשני המשחקים עומד על פלוס 44. הוא משחק 27.5 דקות בממוצע (לעומת 17.5 בירושלים). למרות כל זאת להטיל על הכתפיים שלו את כל העונה הזו בעמדה מספר 1 יהיה מוגזם כך שחולון זקוקה מיידית עוד רכז.
2. נהריה נראתה מעולה בהגנה, הסגל שדני פרנקו בנה הביא איתו הבטחה, אך דווקא פתיחת הליגה דיי צולעת. במחזור הראשון היא גירדה ניצחון במשחק ברמה נמוכה מאוד, אתמול היא כבר הפסידה בבית לנס ציונה.
הבעיה המרכזית שלה היא דווקא מכיוון ההתקפה. באילת נהריה קלעה שלשה אחת בלבד, 4 דקות לסיום. מול נס ציונה היא קלעה 5 ב-18 אחוז - בסך הכל 6 מ-41 בשני מחזורי הפתיחה. לפרנקו יש כלים התקפיים לא רעים ורכז טוב (דומיניק ווטרס), אבל הקבוצה שלו לא פוגעת בהתקפה והיא עם 67 נקודות בממוצע בלבד בשני המשחקים הראשונים. איגור קולשוב עם 5 נקודות בממוצע וללא שלשה (0 מ-6) ואולי כאן טמון כל ההבדל.
3. אם לא יהיו שינויים העונה גם הקסמים של בראד גרינברג לא יעזרו. אשדוד רק התחילה את הליגה, אבל ניראה שהיא עלולה לסיים אותה במקום רע. במבט ראשון זו הקבוצה החלשה בליגה וגם ליאור אליהו אחד לא יספיק.
לפני שתי עונות זו היתה קבוצה מלהיבה עם ריבאונד התקפה קטלני וזרים מעולים (קמרון לונג וסק הנרי). בעונה שעברה הספיקו פול סטול, מארק טולפסון וליס שושי, יחד עם נמרוד לוי שהצטרף בחלק השני של העונה כדי לא להסתבך בתחתית. העונה אין בשורות מלבד אליהו, הסגל חלש, רק שלושה זרים חתומים, ובנו שם קבוצה בלי רכז. זה לא יספיק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
