כל ניסיון לחזות היום, מעט יותר משנה לפני ש"העם הבוחר" יכריע בקלפי, אם להעניק לדונלד טראמפ ארבע שנים נוספות של חסד נשיאותי או שמא יועבר שרביט ההנהגה לידיים דמוקרטיות, הוא יומרני ומועד לכישלון.
כך, למשל, שנה לפני מועד הבחירות לנשיאות בנובמבר 1992, נראה היה לכל שהנשיא ג'ורג' בוש האב נמצא על דרך המלך, שעתידה להובילו לתקופת כהונה שנייה ללא שום אתגר, מהמורה או קושי. ואכן, אדריכל מלחמת המפרץ הראשונה, שהשכיל לכונן קואליציה בינלאומית רחבה שסייעה למעצמת העל האמריקנית להביס ללא תנאי את עיראק, נהנה מרמת אהדה ציבורית בהיקפים חסרי תקדים כמעט בעקבות השלמתו של מבצע "סופה במדבר".
ואולם פני הדברים השתנו ככל שהלך והתקרב מועד ההצבעה. יריבו הדמוקרטי של בוש, מושל ארקנסו האלמוני ביל קלינטון, ניצל עד תום את המשבר הכלכלי המחריף והפך אותו למנוף, שבאמצעותו נסק לרקיע וזכה בניצחון משכנע. כפי שמלמדת דוגמה זו, מדובר במערכת רבת שלבים, שענן סמיך של אי־ודאות מרחף מעליה פעמים רבות לאורך כל המסלול, ושכמו בעבר עשויה לעבור תמורות ומהפכים רבים.
עם זאת, אפשר בזהירות כבר עתה לסמן ולמפות כמה, לפחות, מקווי המתאר של ההתמודדות הנוכחית. בראש ובראשונה ברורה העובדה שהנשיא טראמפ נשאב זה מכבר אל תוככי מערכת הבחירות.
סחף קל בתמיכה בו, דולנד טראמפ // צילום: איי.אף.פי
מאמציו להשיג חומר מרשיע על יריבו האפשרי במחנה הדמוקרטי, סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן (וזאת מתוך ניסיון לגייס למטרה זו גם את מנהיגי אוקראינה וסין), מצביעים על כך שהוא שם לו למטרה להסיר מדרכו בכל מחיר כבר בשלב מוקדם זה את מי שמצטייר בעיניו כאבן הנגף המרכזית בנתיב המוביל לארבע שנות כהונה נוספת.
זאת, מאחר שבניגוד למרבית שאר המתמודדים הדמוקרטים, ביידן הוא היחיד שיש בכוחו - אם ייבחר כמועמד - לנגוס ולכרסם בבסיס כוחו האלקטורלי העיקרי של טראמפ, המורכב ממצביעים לבנים אנשי מעמד הצווארון הכחול.
דפוסי הקצנה
לנוכח איום זה מסתמנת כעת הקצנה בדפוסי התנהלותו של הנשיא ה־45, שגם בעבר לא פעל בהתאם למוסכמות ולנורמות חברתיות, מדיניות ודיפלומטיות מושרשות. ואולם בנסיבות הנוכחיות, ובניגוד לעבר, עלולה הכרזת המלחמה ללא גבולות ומגבלות על ביידן לפגוע במידת יכולתו של טראמפ לזכות בנתח משמעותי מקולותיהם של מצביעים רפובליקנים מתונים (כפי שאירע ב־2016), וכך להקשות עליו לזכות בכרטיס המיוחל לבית הלבן. זאת, גם אם הגרעין הקשה של אוהדיו מ־2016 ימשיך לשמור לו אמונים ברובו המכריע.
ואכן, על רקע חשיפת מאמציו של הנשיא לגייס למסע הבחירות שלו "שחקני חיזוק" בדמותם של מנהיגים זרים, מסתמן היום סחף מסוים ברמת התמיכה בו בקרב אגף פרגמטי זה. הדבר מתבטא בעלייה בהיקף נכונותו לחצות את הקווים ולתמוך ביוזמת ההדחה מבית היוצר של סיעת הרוב הדמוקרטית בבית הנבחרים (אף שברור לנציגי זרם זה, כמו למובילי היוזמה בקונגרס, שמדובר במהלך סרק שהסבירות שיסתיים בהצלחה היא אפסית, אלא אם כן תיחשף "ראיית זהב" מפלילה לגבי טראמפ).
עוד בנושא:
הבית הלבן חשף את תמלילי שיחת טראמפ וזלנסקי
הבית הלבן לא ישתף פעולה עם החקירה נגד הנשיא טראמפ
הנשיא טראמפ: "אם טורקיה תעשה משהו אסור בסוריה - אשמיד את כלכלתה"
פרשת אוקראינה-גייט: החוקרים נפגשו עם המתלונן השני נגד טראמפ
ואולם חרף סימני התרופפות וחולשה אלה, ולמרות העובדה שהממשל נמצא לאחרונה בעין הסערה, השמועות על מותו הפוליטי הממשמש ובא של הנשיא טראמפ מוקדמות מדי. זאת מאחר שהקוד התפעולי של הבית הלבן כולל גם את מישור היעדים הבסיסיים, שהנשיא האמריקני התווה בראשית דרכו, ושלמימושם פעלה ופועלת וושינגטון בהתמדה, בנחישות וללא לאות בשלוש השנים האחרונות.
במרחב זה שונים לחלוטין הם פני הדברים בהשוואה למישור הטקטי. חרף רעשי הרקע הרבים, מתאפיינת התנהלותו של הנשיא טראמפ ברמה האסטרטגית ברציפות, בהמשכיות ובהיצמדות מוחלטת כמעט להבטחות המקוריות של המועמד טראמפ למצביעיו בכל המכלולים.
קרע מתמשך
מבחינה זו יכולתו להקרין דימוי של מנהיגות אמינה, הנאמנה למילתה, עשויה לסייע לו ביום המבחן בקרב קבוצות יעד נבחרות, שנהנו מפירות מדיניותו .
בה בשעה מצביעות ההתפתחויות האחרונות בשורות המפלגה הדמוקרטית על קרע מתמשך בין הזרם הליברלי, החותר לתמורה יסודית בחברה ובכלכלה באמצעות התערבות ממשלתית עמוקה במשק, לבין הזרם המרכזי (שמייצגו המרכזי הוא ביידן), המבקש לשמר את אתוס האינדיבידואליזם והקפיטליזם האמריקני כמות שהוא, והרחוק מכל קיצוניות או שאיפה לתיקון סדרי עולם.
למרות ניסיונו העשיר כמחוקק בסנאט וכסגן נשיא בממשלו של הנשיא אובמה, מדובר במועמד אפור המקרין את עייפות החומר (ביידן הוא בן 76), ושאינו נושא עימו בשורה חדשה כלשהי לאומה האמריקנית. לעומתו, מי שמצטיירת כיריבתו המסוכנת מתוך הגלריה הדמוקרטית העמוסה לעייפה, הסנאטורית אליזבט וורן (שבימים האחרונים אף הצליחה לשפר את מעמדה בסקרים בצורה מרשימה), היא דמות כריזמטית ומעוררת השראה בקרב קהל אוהדיה הליברלים (בעיקר מהדור הצעיר).
מועמד אפור ועייף, ביידן // צילום: רויטרס
לפיכך, אם יהיה בכוחה לשמר את תנופתה הנוכחית וללכד את המחנה הליברלי סביב הנהגתה (על חשבונו של הסנאטור הקשיש והחולה ברני סנדרס), היא עשויה להציב אתגר לא פשוט לביידן הממסדי והשחוק. ואולם דא עקא שמתקפותיה החריפות של וורן נגד האליטה הפיננסית והתאגידים הגדולים עלולות להפוך אותה - אם בסופו של דבר יעלה בידה לזכות במינוי - למטרה קלה ונוחה במיוחד לחיציו של טראמפ.
שהרי אין ספק שהנשיא יעשה כל מאמץ כדי לשכנע את הציבור האמריקני שהסנאטורית וורן היא מועמדת מהפכנית ורדיקלית מסוכנת, המאיימת בעמדותיה הסוציאליסטיות על אושיות היסוד של החלום, האתוס והמורשת האמריקניים.
בהקשר זה יש לזכור שכל מועמד דמוקרטי בעבר, שתויג והוגדר כליברל מובהק, הוכה שוק על ירך בקלפי, ויעידו על כך כישלונותיהם של ג'ורג' מקגוורן (שהתמודד ב־1972 מול הנשיא ריצ'רד ניקסון) ושל וולטר מונדייל (שהתמודד ב־1984 מול הנשיא רונלד רייגן).
בשלב זה לא ברור אם התחזקותו של האגף הליברלי בתנועה הדמוקרטית היא קו אפיון אופנתי חולף וביטוי למרד נעורים, או שמא היא מבשרת על שבר טקטוני, הממשמש ובא באופייה של התרבות הפוליטית האמריקנית. ימים יגידו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו