אפוס החלל "אד אסטרה", של התסריטאי־במאי ג'יימס גריי ("העיר האבודה Z"), הוא סרט מדע בדיוני רציני, מהורהר ומלנכולי. אין בו הומור או כיף, וגם מרדפי חלליות וקרבות של רובי לייזר לא תמצאו בו. לא נורא. הוא עדיין הרשים אותי, ריגש אותי וגרם לי לבכות.
• הפרק הכי טוב של "חברים": הצביעו בגמר!
• המפץ השני: הסדרה החדשה של שלדון ואיימי
העלילה מתרחשת בעתיד הלא רחוק ובמרכזה ניצב אסטרונאוט בכיר בשם רוי מקברייד (בראד פיט), שנשלח לעומק החלל כדי לבצע משימה חשאית, מסוכנת וגורלית במיוחד.
כדור הארץ, כך למדים הצופים בדקותיו הראשונות של הסרט, מצוי בסכנה קיומית רצינית עקב זרמי חשמל אדירים שמכים בו בתדירות הולכת וגוברת. מקור הזרם הקטלני הוא ביופיטר, שם עוגנת תחנת חלל אמריקנית נטושה, וכעת מקברייד מתבקש בידי הממונים עליו לצאת לשם כדי להביא את התופעה האפוקליפטית לסיומה. הטוויסט? מי שאחראי לגלי החשמל שמכים בכדור הארץ הוא ככל הנראה אביו הגיבור של רוי, קליפורד (טומי לי ג'ונס), שהיה מפקדה של תחנת החלל, ושנחשב כבר זמן רב למת.
המשימה של רוי אמנם מזכירה את זו של ווילארד ב"אפוקליפסה עכשיו", אבל "אד אסטרה" הוא סרט שונה מאוד מיצירת המופת של קופולה, ואל תצפו לכך שהמערכה השלישית תרד מהפסים ותשקע אל תוך טירוף בין גלקטי. למעשה, סרטו של גריי דומה יותר ל"קונטקט" של רוברט זמקיס, ל"בין כוכבים" של כריסטופר נולאן ול"כוח משיכה" של אלפונסו קוארון. גם בכך שהוא מבקש לחקור את היחסים בין בני משפחה (בן ואביו במקרה זה), וגם בכך שהוא עשוי לתפקד כסשן פסיכותרפי פורה במיוחד.
"אד אסטרה" אולי אינו הסרט המלהיב ביותר בעולם, אבל הסרטים של גריי אף פעם אינם מלהיבים. הם אף פעם אינם גורמים לדופק להאיץ, ותמיד יש בהם משהו שניתן לכנותו underwhelming. לפעמים זה מבאס, אך במקרה הנ"ל הגישה הריאליסטית, המאופקת והפיוטית דווקא מאוד מסתדרת עם הוויזואליה המרהיבה ועם המשימה המלודרמטית והמאוד אמוציונלית של רוי.
פיט, מצדו, מגיש הופעה סטואית וסופר־אפקטיבית שמשתנה מעט מאוד במהלך הסרט, ושמלווה בווייס־אובר בסגנון טרנס מאליק שמורכב ממחשבותיו ומהגיגיו. מעניין להשוות את הופעתו של פיט כאן לזו של ריאן גוסלינג בתור ניל ארמסטרונג ב"האדם הראשון" מהשנה שעברה. שתי הדמויות אמנם מאוד מופנמות ואינן מדברות יותר ממה שצריך. אך בעוד גוסלינג נראה במשך הסרט כאילו שהוא ממש חייב ללכת לשירותים, פיט מפגין שלווה, בגרות וקוליות שלא היתה מביישת את ארתור פונזרלי (פונזי) מהסדרה "ימים מאושרים". העבודה שלו כאן אמנם שונה מאוד מזו שעשה ב"היו זמנים בהוליווד", אך לא פחות וירטואוזית. מצד אחד, נראה שהוא כלל אינו מתאמץ. מצד שני, מבלי שנשים לב לכך בכלל, הוא מניח את הלב ואת הקרביים שלו על המסך כפי שלא עשה אף פעם. הכינו את הממחטות.
"אד אסטרה", ארה"ב 2019
ציון: 8
• או מיי גאד: כך נראית היום ג'אניס מ"חברים"
