הגרסה הקולנועית של "אחוזת דאונטון" מיועדת בעיקר לחובבי הסדרה (ששודרה במשך שש עונות בין 2010 ל־2015), אבל לא רק. גם חובבי אצולה, שמלות מהודרות וסרוויסים מפוארים ימצאו את מבוקשם כאן. ואם אתם בעניין של נשפי ריקודים, מסיבות תה ומריבות בין דודות נרגנות ורכלניות, אז בכלל אפשר לומר שזכיתם בלוטו.
• 25 שנה ל"חברים": ההצבעה בעיצומה!
בגדול, מדובר בסרט שנון, אלגנטי ולא מזיק שממשיך את סאגת ה"אדונים ומשרתים" של משפחת קרולי האריסטוקרטית (והמשרתים שלה) מאותו המקום שבו הסתיימה, פחות או יותר. אבל אין לו כל כך מה לחפש באולמות הקולנוע. העשייה שלו טלוויזיונית לחלוטין (גם ברמת הכתיבה, גם ברמת הצילום), והסיבה היחידה שהוא מוקרן על המסך הגדול היא הדחף העז של האולפנים לשים את ידיהם על כמה שיותר "יקומים קולנועיים" (לפי ההיגיון שמנחה כרגע את מקבלי ההחלטות, גם סדרת טלוויזיה כמו "אחוזת דאונטון " - שמתהדרת בלא פחות דמויות מסרטי "הנוקמים" ושמגיעה לקולנוע עם בסיס איתן של מעריצים רעבים - יכולה לשמש בסיס ל"פרנצ'ייז" שעשויים להניב סרטי המשך).
באופן אירוני, המקור של "אחוזת דאונטון " דווקא קולנועי. ג'וליאן פלוז, יוצר הסדרה והתסריטאי הראשי שלה, פיתח את הרעיון לאחר שכתב את המותחן הקומי התקופתי "פארק גוספורד", שעסק גם הוא באדונים ובמשרתים (ושהפך ב־2001 לסרט מענג ועטור כוכבים בבימויו של רוברט אלטמן). אך, כאמור, החזרה של פלוז לקולנוע לא באמת הניבה סרט; היא הניבה פרק ארוך וחגיגי של הסדרה.
העלילה מתרחשת ב־1927 ונסבה סביב ההכנות לביקור מלכותי באחוזה. המלך ג'ורג' השלישי, רעייתו המלכה וכל שאר הפמליה - כך מתבשרים רוברט וקורה קרולי (יו בונוויל ואליזבת מקגוורן) בסצנת הפתיחה - יגיעו לדאונטון כדי לאכול ארוחת ערב וכדי לבלות את הלילה. כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, החדשות מכניסות את כולם - ובמיוחד את ליידי מרי (מישל דוקרי), בתם הפעלתנית של רוברט וקורה - לאטרף.
נחמד ומנחם להתעטף בשמיכת הצמר הנוסטלגית והחמימה שהסרט הזה מציע, אך גם קצת משעמם. "אחוזת דאונטאון" // צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט
בתוך כך, המשרתים, שמונהגים בידי אנה (ג'ואן פרוגט) וג'ון בייטס (ברנדן קויל), נעלבים מאוד מכך שהבאטלר המלכותי הסנוב ממדר אותם לחלוטין מההכנות של ארוחת הערב המיוחדת. האם יצליחו למצוא דרך להערים עליו ולקחת חלק בהגשת המנות בכל זאת? ברור שימצאו.
מובן שגם ויולט קרולי (מגי סמית') חדת הלשון וחובבת המריבות נמצאת כאן, והפעם היא מנהלת מאבק ירושה קטנוני וגדוש העלבות יצירתיות מול בת דודה רחוקה (אימלדה סטנטון), שמלווה את המלכה. קו עלילה נוסף מציב את טום ברנסון (אלן ליץ') במרכזה של קנוניה לאומנית מסוכנת (שנפתרת במהירות משעשעת), ואם בכל אלה אין די, הרי גם תומאס בארו (רוב ג'יימס־קולייר), יריבו של ג'ון בייטס (והדמות ההומוסקסואלית היחידה באחוזה), מקבל הרפתקה קטנה משל עצמו.
לא אכחיש. היה לי נחמד ומנחם להתעטף בשמיכת הצמר הנוסטלגית והחמימה שהסרט הזה מציע, אך גם קצת משעמם. אי אפשר לומר שפלוז וחבריו לא השקיעו את המקסימום במעשייה האסקפיסטית החביבה וחסרת החשיבות שלהם. ובכל זאת, קצת מתח ועניין לא היו מזיקים. כי עם כל הכבוד לסידורי הסכו"ם, לשנינויות של מגי סמית' ולנברשות המרשימות, השאלה "מי יגיש למלך את ארוחת הערב?" לא ממש עזרה לי לרצות להשאיר את העיניים שלי פקוחות.
"אחוזת דאונטון", ארה"ב/בריטניה 2019
ציון: 6
• גנץ אצל אופירה וברקו: "ראש הממשלה הבא?"
• או מיי גאד: כך נראית היום ג'אניס מ"חברים"
• 25 שנה ל"חברים": פרויקט מיוחד
