השחקן הותיק והמוערך שלמה בר-שביט הלך לעולמו בגיל 90 בבית החולים בתל אביב. רק בשנה שעברה חגגו לבר-שביט בתיאטרון הלאומי יום הולדת 90 בנוכחות שחקנים, שחקניות ואנשי תיאטרון שהגיעו לחלוק כבוד לאושיית התיאטרון הלאומי, בהם ליא קניג, גילה אלמגור, חיים טופול, רבקה מיכאלי, יהורם גאון, יונה אליאן וששי קשת, עומרי ניצן, אבי קורן ואחרים, ושם, כשהוא יושב בכסא גלגלים, וכבר שנים לא משחק, הוכיח בר שביט עד כמה אפשר להוציא אותו מהבמה אבל אי אפשר להוציא את הבמה ממנו, וגנב את ההצגה במונולוג קומי ומרגש.
שלמה בר-שביט נחשב לאחד השחקנים הותיקים והמעורבים בהבימה, הוא היה במשך שנים נציג הוועד של השחקנים. בין השנים 1958-1960 היה חבר בהנהלת התאטרון ובשנים 1977-1978 היה המנהל האמנותי שלו.
• אופירה ואייל גולן: הציטוטים הגדולים
• 25 שנה ל"חברים": פרויקט מיוחד
הוא נולד בשנת 1928 בשכונת שערי צדק בירושלים, בשם שלמה פרידמן ובשנת 1947 התקבל למחזור השני של בית הספר הדרמטי שליד תיאטרון "הבימה". ב-1948 התגייס לצה"ל ושרת בלהקה הצבאית הארצית, שהייתה מורכבת ברובה מצעירי "הבימה". לאחר מכן עבר ללהקת הצ'יזבטרון של הפלמ"ח.
התפקיד הראשי הראשון שגילם היה דני בהצגה "בערבות הנגב", מחזה על מלחמת השחרור מאת יגאל מוסינזון לצדם של חנה רובינא ואהרון מסקין, מחזה שהפך , בשל הנושא ובשל העתוי שלו לסמל של מלחמת השחרור והקמת המדינה. במהלך השנים גילם למעלה מ- 260 תפקידים במחזות קלאסיים, יהודיים, מודרניים ומקוריים בתיאטרון "הבימה" ומחוצה לו בהן "שמו הולך לפניו" (1953), "הדיבוק", "אגדת שלושה וארבעה" (1955), "המלך ליר" (1955), "איי לייק מייק" (1956), "מסע ארוך אל תוך הלילה" (1960), "ג'יג'י" (1961), "ממלא מקום" (1964), "צוואתו של כלב" (1972), "ריצ'ארד השלישי" (1976), "הלוויה חורפית" (1978), "הקמצן" (1980), "האחים קרמזוב" (1983), "הפרדס" (1985), "המלביש" (1988), "טרטיף" (1989), "יוליוס קיסר" (1999), הצגת היחיד "שחקן מפתח" (2008), בה סיפר בר-שביט את סיפור חייו השזור בסיפורי התיאטרון.
כמו כן, השתתף במחזות הזמר "אירמה לה דוס", "סיפור הפרברים" (בת. הבימה), "כנר על הגג" (ביידיש), "קזבלן" (ת. גיורא גודיק), ו"גבירתי הנאווה" (משה יוסף הפקות) ובהצגה המוסיקלית "זעקי ארץ אהובה". פרסם שני ספרים: "כל האולם במה" ו"הנשמה התשיעית". הסרט "יתום עם הורים" על חייו, הופק וצולם לטלוויזה הישראלית. בר-שביט גם זכה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים לשנת 1999, וב-2002 זכה לתואר ליקיר העיר תל אביב-יפו. ב-2012 הוכתר על ידי אוניברסיטת בר-אילן בתואר דוקטור לשם כבוד. הוא הותיר אחריו בן ושתי בנות.
"מאוד עצוב לי לאבד פרטנר וחבר" ספדה לו שחקנית הבימה וכלת פרס ישראל ליא קניג, שנחשבה לאחת הפרטנריות הקבועות של בר-שביט על הבמה "שיחקתי אתו במשך עשרות שנים, מאז שעליתי לארץ, גילמתי את אחותו, בתו, המאהבת שלו, כל דבר אפשרי. הוא חלק אתי במה בהצגות שנחקקו במשך שנים, ואולי הבולטת שבהן היתה "הכסאות" של יונסקו, שהיתה הצלחה בלתי רגילה. הוא היה פרטר נפלא וחבר טוב מאוד שלי. למרות שהתמודד עם מגבלות פיסיות בשנים האחרונות הוא נשאר צלול עד הרגע האחרון. עצוב לי מאוד להיפרד ממנו, הוא נחשב לבין המייסדים והשחקנים הותיקים של הבימה אחרי הקבוצה המייסדת ממוסקבה".
הפזמונאי והמתרגם אבי קורן, מחבריו הקרובים של בר-שביט : "חתיכת חיים שלי הלכה הלילה, עד לפני שבועיים עוד ישבתי אתו והקלטתי אותו לטובת ספר שאני מתכנן לכתוב עליו. היינו נפגשים כל שבוע, ובשיחה האחרונה הוא כבר התקשה בדיבור ואמרתי לו שאני לא יכול לדבר בשבילו, כי את מה שיש לו להגיד אף אחד לא יכול הגיד, ואסור לו ללכת כי הוא עוד לא סיים להגיד לי את כל מה שיש לו לומר. ואז הוא אמר לי שהוא עייף. הפכנו לחברים בלב ובנפש. אחים. עברנו חיים שלמים יחד. הוא הגשים את כל חלומותיו של כל שחקן".
מהבימה נמסר: "התיאטרון הלאומי הבימה מרכין ראש בצער עמוק וביגון כבד עם פטירתו של שלמה בר-שביט, מגדולי שחקניו ומגדולי שחקני התיאטרון בישראל מאז ומעולם. שלוימל'ה היה מעמודי התווך הנערצים של הבימה. כולנו המומים וכואבים. לבנו עם בני משפחתו".
אודליה פרידמן מנכ"לית הבימה: "רק לפני שנה, בחנוכה, חגגנו עם שלוימלה את יום הולדתו ה-90. הכאב על לכתו מאיתנו הוא גדול מאוד מאוד. הבימה היא שלוימל'ה, וחייו ופועלו בתיאטרון ובתרבות שזורים יחד עם הבימה יד ביד. בשעה זו אנחנו מצדיעים לשלוימל'ה וכואבים עם משפחתו".
• אייל גולן התארס: הפוסטים הכי מצחיקים
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
