ב"היו זמנים בהוליווד" קוונטין טרנטינו עושה משהו קצת שונה מבדרך כלל. בתור התחלה, זהו ללא ספק סרטו האישי ביותר. בתור המשך, זהו גם ככל הנראה הסרט הכי פחות אלים שלו, ובמשך רוב דקותיה היצירה מתנהלת באווירה נינוחה, יש שיאמרו חולמנית.
עם זאת, אם לא חיבבתם את פועלו של האיש עד היום, אל תצפו להתחיל עכשיו. שכן "היו זמנים בהוליווד" הוא "מקסימום טרנטינו" - סרט שבו כל האובססיות הקולנועיות והתרבותיות שהופיעו בסרטיו הקודמים מתמזגות בטבעיות מפעימה כדי להניב אגדה יפהפייה, מצחיקה ומלאת הערצה על אודות עיר הסרטים.
• קייטי פרי מואשמת בהטרדה מינית
• זה מה שחשבנו על החדש של טרנטינו
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
כמו ב"כאב ותהילה", סרטו האחרון של פדרו אלמודובר, גם כאן שוררת אווירה מלנכולית של סוף, וכמו ב"הנוקמים: סוף המשחק", גם כאן תמצאו לא מעט מחוות וקריצות נוסטלגיות לעבר. העלילה אמנם מתרחשת בהוליווד ב־1969, על רקע שנותיה הראשונות של "הוליווד החדשה", וחלק מהדמויות שמאכלסות אותה - כמו צ'רלס מנסון, סטיב מקווין וברוס לי, למשל - הן דמויות אמיתיות שהיו באמת, אך לרגע אין ספק שאנחנו נמצאים עמוק בתוך "היקום הקולנועי של קוונטין טרנטינו", והפעם נראה שיותר מהכל, טרנטינו רק רוצה שנתרווח במושב ונהנה מהנסיעה יחד איתו.
לאונרדו דיקפריו מגלם את ריק דלטון, שחקן טלוויזיה מדשדש ושתיין שלא הצליח לבצע את המעבר לקולנוע. בראד פיט מגלם את קליף בות', איש הפעלולים שלו וחברו הטוב. בתחילת הסרט מקבל ריק הצעה לעבור לרומא ולככב במערבון ספגטי, אבל מבחינתו מדובר בסימן מדאיג לכך שהקריירה שלו בהוליווד עומדת בפני סיומה.
בינתיים, בבית הסמוך לזה של ריק נמצאים שכניו החדשים, השחקנית שרון טייט (מרגו רובי) ובעלה, הבמאי רומן פולנסקי. בעקבות סרטו האחרון, "תינוקה של רוזמרי", פולנסקי הוא כעת הבמאי הכי חם בעיר, וטייט, מצדה, היא כוכבת עולה שנמצאת רגע לפני הפריצה הגדולה שלה. לא נראה לי שצריך להזכיר לכם מה עלה בגורלה בסופו של דבר.
חוץ מזה, אין כאן המון סיפור. ריק וקליף בעיקר מסתובבים להם בלוס אנג'לס ומתעסקים בענייניהם השגרתיים. ריק מבלה ערב שתוי בבית ולומד את שורות הטקסט שלו עבור הופעת אורח במערבון טלוויזיה, וביום המחרת אנו מבלים איתו לא מעט זמן על סט הצילומים.
קליף, מצדו, מסיע את ריק ממקום למקום ומבצע מטלות שונות עבור החבר/בוס שלו. תוך כדי, הוא גם מתוודע להיפית צעירה וידידותית בשם פוסיקאט (מרגרט קוואלי), שמתגוררת בחווה נטושה מחוץ להוליווד, יחד עם חברותיה לכת צ'רלס מנסון. כמו שאתם יכולים לנחש, זה ייגמר בדם. אבל של מי?
"היו זמנים בהוליווד" נמשך 161 דקות וכל אחת מהן מהנה. ריק וקליף הן שתי דמויות מצוינות ומאוד שונות זו מזו, ודיקפריו ופיט - שני כוכבי הקולנוע הגדולים האחרונים שנותרו לנו ככל הנראה - מביאים אותן אל המסך באופן מרהיב. דיקפריו עושה עבודה מעולה בתור השחקן הנרקיסיסט, הפאתטי וחסר הביטחון שלא מצליח להפסיק לרחם על עצמו, ואילו פיט בן ה־55 הופך את קליף לאחת הדמויות הכי קוליות ואייקוניות שנראו על המסך מזה עידנים, ולא, אני לא מגזים. יותר מכך, זו גם ככל הנראה ההופעה הכי מצחיקה שלו עד היום.
רובי אמנם מקבלת הרבה פחות זמן מסך מהגברים, וכשהיא כבר מופיעה היא בעיקר נדרשת לחייך, לשמוח, לרקוד ולפזר עליצות ותום. אבל יש לה סצנה יפה שבה היא נכנסת לקולנוע כדי לצפות בעצמה על המסך הגדול עם קהל, ובכל מקרה, למרות שהיא מרחפת תמידית בשולי היצירה ומזכירה לצופים לקראת מה אנחנו הולכים, הפוקוס של הסרט הוא על ריק וקליף, ולא עליה.
כאמור, בכל הנוגע לאובססיות שלו, טרנטינו נמצא כאן בהילוך שישי. הוליווד האמיתית מתערבבת לחלוטין עם ההוליווד המדומיינת שמתקיימת בתוך המוח שלו; פס הקול גדוש בשירי פופ ורוק נשכחים ובפרסומות רדיופוניות מהתקופה; רחובות שלמים נבנו עבור ההפקה, קומפלט עם שלטי ניאון מהממים, בתי קולנוע מפוארים ופוסטרים ענקיים של סרטים ותוכניות טלוויזיה. אם אתם אוהבים את טרנטינו, אתם לא תרצו שזה ייגמר. "היו זמנים בהוליווד" הוא מסוג הסרטים שמתחשק להישאר בתוכם, וכמה שיותר.
• ההפקה הכי גדולה שנעשתה בישראל
• מעצבת: "הדוגמנית לי לוי ניצלה אותי"
• "האמת תצא לאור": האקס של דנה גרוצקי מגיב
"היו זמנים בהוליווד", ארה"ב 2019
ציון: 10
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
