על רגעי הזכייה של אגאן ברנאל בטור דה פראנס שמעו קולומביאנים רבים דרך גלי הרדיו. הטלוויזיה עובדת יופי, גם המחשב בסדר גמור, אבל זה כוחה של מסורת שהתחילה בשנות ה־50 של המאה הקודמת.
אז, בעיצומה של מלחמת אזרחים, עלה הרעיון לנסות לאחות את הקרעים במדינה באמצעות אירוע ספורטיבי. החיפוש אחר תחרות שעוברת בכל חלקי המדינה ויכולה לחבר בין התושבים הובילה לטור דה פראנס והג'ירו ד'איטליה, וכך נולד ב־1951 הוואלטה א־קולומביה - מרוץ אופניים רב־יומי, שמשלב בין המגוון הגיאוגרפי הנדיר שמציעה המדינה לבין האופי התחרותי של ספורטאיה.
המדינה, חולת כדורגל כמו שכנותיה, אימצה את האופניים בשמחה. בכל שנה מגיע הקהל בהמוניו, העניין חוצה יבשות וימים - וקולומביה הפכה למעצמת אופניים עולמית. ובתוך כל הצמיחה הזאת, דבר אחד נותר כפי שהיה: הכל משודר ברדיו, בפואטיקה לטינית נפלאה. כך היא נשמעה אתמול: "אחרי כל כך הרבה מלחמות, סמים והפצצות - היום קולומביה חוגגת! בסגנון אחר, שנקרא אגאן ברנאל, אנחנו אלופי הטור דה פראנס! אגאן, אנחנו אוהבים אותך! נשבר לי הקול, מתפוצץ לי הלב, איזה ניצחון ענק של אגאן ברנאל!"
שדרני הרדיו הקולומביאנים הכינו את הגרונות לקריינות שכזאת עוד בשנות ה־80. באותה תקופה, עם הקמת הקבוצה המקצוענית הראשונה במדינה,CAFÉ DE COLOMBIA, היתה תחושה שהדרום־אמריקנים מתחילים להשתלט על העסק שהיה בשליטה אירופית־אמריקנית. רוכביה כונו "ESCARABAJOS" (חיפושיות) בגלל הרכיבה המהירה שלהם בעליות, וההתנפלות שלהם על הגרנד־טורים האירופיים לא תמיד התקבלה בעין יפה אצל המקומיים, שהיו מורגלים לרכיבה אלגנטית ושקולה.
ברנאל עובר בסמוך לשער הניצחון // צילום: אי.אף.פי
לואיס "לוצ'ו" הררה ופאביו פארה היו הפנים של הסגנון הזה: הראשון הפך בעזרתו לקולומביאני הראשון שזוכה בוואלטה הספרדי ב־1987, ופארה לקולומביאני הראשון שעומד על הפודיום בטור דה פראנס (מקום שלישי ב־1988). הם הפכו לגיבורים לאומיים, אבל דווקא אז הגיע המשבר. CAFÉ DE COLOMBIA התפרקה, רוכבים אירופאים ניתקו קשר וההצלחות הפכו בודדות. יש שסבורים שעידן הסימום הוא שפגע ביתרון הטבעי של הרוכבים הקולומביאנים, שחיים ומתאמנים בגבהים ורגילים למחסור בחמצן. בכל מקרה, ענף הרכיבה הקולומביאנית היה בבעיה.
לואיס פרננדו סלדריאגה הוא מי שעזר לפתור אותה. מרכיבה פעילה הוא פרש בגיל 24 בגלל בעיות כלכליות, והיום, כשהוא בן 47, מכנים אותו "מידאס של רכיבת האופניים הקולומביאנית". ב־2006, בשיאו של המשבר, הוא הקים פרויקט שמטרתו למצוא את כישרונות הרכיבה הגדולים במדינה ולמצות את הפוטנציאל שלהם בעזרת שיטות אימונים מודרניות ושימוש בנתונים מדעיים. סלדיאגה הניח את הקרקע, והקולומביאנים מיהרו לרכוב עליה.
ברנאל חוגג עם שמפניה, היום בצרפת // צילום: אי.אף.פי
את ההשראה המוחשית לדור החדש של הרוכבים הקולומביאנים העניקו שניים, שגם שסיימו בטור הנוכחי במקומות 7 ו־8, בהתאמה: ריגוברטו אוראן בן ה־32 ונאירו קינטנה בן ה־29. אוראן, שב־2006 יצא לאירופה והפך לרוכב מקצוען, הוא החלוץ. הוא פתח את הדלת בפני רוכבים נוספים, ובעיקר החזיר את הרכיבה הקולומביאנית למרכז הבמה. קינטנה, שניצח בג'ירו האיטלקי ובוואלטה הספרדי וסיים פעמיים כסגנו של כריס פרום בטור דה פראנס, הוא הסופרסטאר. השניים האלה הולידו דור חדש של רוכבים מהירים, חזקים ומלאי אמונה בעצמם ובהצלחת הרכיבה הקולומביאנית. "הרבה אנשים אומרים שהאופניים קמו לתחייה בזכותי", אמר אוראן ל"VELONEWS", "אבל יש המון רוכבים מצוינים במדינה שלנו".
סיפאקירה: גן עדן לרוכבים
אגאן ברנאל הוא אחד מהם, והזכייה שלו בטור דה פראנס מקפלת לתוכה את כל הסיבות שבגללן קולומביה נחשבת היום לאימפריית אופניים שמאיימת להשתלט על הענף. הרוכב בן ה־22 נולד וגדל בסיפאקירה, עיר במרכז המדינה שמוגדרת כגן עדן לרוכבי אופניים. בגובה 2,650 מטרים, מוקפת צמחייה פראית והרים ירוקים, העיר שרחוקה רק שעת נסיעה מבוגוטה יכולה לענות על השאלה "למה דווקא קולומביה?". היא נמצאת על רכס האנדים, מציעה עליות וירידות חדות, חמצן דליל ושפע של מקום לרכוב בו.
אוהדים קולומיאנים חוגגים // צילום: רויטרס
כל הרוכבים הקולומביאנים גדלים בסביבה כזאת, ולא במקרה ברנאל השתלט על החולצה הצהובה כשהטור הגיע לרכס האלפים. מעבר להיותו "חיפושית" טיפוסית, אלוף הטור של 2019 מייצג את המעמד החדש של הרוכב הקולומביאני. הרבה בזכות קינטנה ואוראן הוא יצא לאירופה בגיל צעיר, בשנה שעברה הוחתם על ידי קבוצת סקיי, ומהרגע הראשון סומן כמי שיכול להגיע רחוק.
עכשיו, כשהוא הגיע הכי רחוק, עולם האופניים תוהה לאן יכולה להגיע קולומביה. בשלוש השנים האחרונות שלחה המדינה שישה רוכבים בממוצע לטור דה פראנס, ובגרנד־טורים האחרים לקחו הקולומביאנים חלק מרכזי, וגם הביאו תוצאות. מלבד ברנאל, זכה השנה בג'ירו ד'איטליה ריצ'רד קראפאס, שהוא אמנם מאקוודור, אבל חי ומתאמן בקולומביה. רוכבים אחרים, כמו קינטנה, פרננדו גביריה ואסטבן צ'אבס, זכו בקטעים ועלו על הפודיום.
השפע הגיאוגרפי, התשוקה של התושבים והכישרון העצום של הרוכבים המקומיים מרמזים על כך שכמו שרבים בענף העריכו - מדינת הקפה בדרכה להיות האקזיט של ענף האופניים בשנים האחרונות. "קולומביה הוכיחה מזמן שיש לה עומק בענף", סיכם ריגוברטו אוראן, "ברנאל השיג את הדבר הכי חשוב שכולנו חיכינו לו, ועכשיו אנחנו בטוחים שיגיעו עוד דברים גדולים". לא מאמינים להם? תקשיבו לרדיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
