פסיקה תקדימית של בית המשפט המחוזי בלוד, בשבתו כבימ"ש לעניינים מנהליים, קובעת כי תקופת ההתיישנות הנהוגה, של 10 שנים, לא חלה על הליכי גילוי מרצון. לכן, אזרחים שהלכו בנתיב זה עלולים לשלם מס גם על הכנסותיהם מלפני 20 ו־30 שנים.
הפסיקה ניתנה בבקשה לתביעה ייצוגית, שבה נטען כי רשות המסים אינה פועלת כדין במסגרת הליכי גילוי מרצון - הליכים שבהם מתוודים אזרחים בפני רשות המסים על העלמות מס, בתמורה לחסינות מהעמדה לדין פלילי. לטענת העותר, רשות המסים פועלת שלא כדין כשהיא גובה במסגרת הליכי גילוי מרצון מס בשיעור 15%-10% גם בגין שנות מס שחלה עליהן התיישנות.
השופט שמואל בורנשטיין דחה את העתירה וקיבל את עמדת רשות המסים, לפיה טענת ההתיישנות אינה עומדת למי שחתם הסכם שומה במסגרת הליך של גילוי מרצון. לפי השופט בורנשטיין, אין חולק כי לא ניתן להגיש כתב אישום בגין הכנסות שהופקו לפני עשור ויותר, אך "מכאן ועד למסקנה כי אף לא ניתן לגבות ממנו את המס בגין הכנסות שהופקו באותה תקופה מוקדמת, או כי לא ניתן לגבות ממנו את המס במסגרת הליך של גילוי מרצון - הדרך עוד ארוכה".
כלומר, אזרחים שיבחרו בהליך גילוי מרצון אמנם יחמקו מכתב אישום ואולי אף מישיבה בבית הסוהר, אך מנגד, יאלצו לשלם סכומי כסף שלא היו נדרשים להם אם היו לוקחים את הסיכון ולא מתוודים על העלמות המס שביצעו. החשש הוא כי הפסיקה התקדימית תפחית את המוטיבציה של האזרחים לפנות להליך גילוי מרצון.
עו"ד אורי גולדמן ממשרד גולדמן ושות', המתמחה במיסוי וייצוג נישומים במסגרת הליכי גילוי מרצון רבים, מסכים עם הפסיקה. "הקביעה לפיה ניתן לגבות מס מהכנסות לא מדווחות בשנים 'סגורות', היא קביעה נכונה בנסיבות העניין, וזו מתכתבת עם דיני 'ההתיישנות' שבפקודת מס הכנסה ועם הדין הכללי", הוא אומר ל"ישראל היום". "עם זאת, יש לזכור כי קביעה זו פועלת לשני הכיוונים. חשוב לזכור שעמידה בהוראות נוהל גילוי מרצון מקנה לנישום חסינות מפני העמדה לדין פלילי, שממילא היתה מאפשרת חיוב במס גם על שנים 'סגורות' במקרה של הרשעה. חשוב לבצע את ההליך באמצעות עו"ד המתמחה במיסוי, שכן כל שאר הגורמים המקצועיים המייצגים אינם זכאים לחיסיון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו