אליפות אירופה לנבחרות עתודה נערכת מאז 1992. עד שנת 2000 היא היתה עד גיל 22, ומאז היא לנבחרות עד גיל 20. זו המהדורה ה־22 של האליפות וה־18 במתכונתה הנוכחית, וישראל נחשבת לנבחרת חשובה ובכירה במפעלים האלה.
מלבד שלוש שנים (2012-2010), השתתפנו בכל האליפויות (18 פעמים) וזכינו בארבע מדליות (אחת מזהב באליפות הקודמת ועוד שלוש מכסף), שממקמות אותנו במקום השמיני בין הנבחרות בטורניר מבחינת טבלת המדליות.
אם זה לא היה ברור עד כה - זה טורניר הנבחרות הצעירות שבו אנו מצליחים יותר מכל. טורניר הבית שלנו. ולראשונה התחרות השנייה בחשיבותה באירופה ברמת הנבחרות, גם באמת נערכת אצלנו בבית. אבל ביתיות ממש אינה ערובה להצלחה. ראינו את זה באירועים קודמים שאירחנו בארץ, ויש לנו דוגמה טרייה מהנבחרת הבוגרת. ב־2017 ישראל אירחה את הבית המוקדם באליפות אירופה, ולא הצליחה לעלות שלב. כגודל הציפיות כך היה אז גודל האכזבה. ובגלל שמדובר הפעם בנבחרת הצעירה, בואו נוריד לחץ מהילדים לפני שיתרון הביתיות יהפוך למשקולות על הרגליים שלהם.
גם הצלחה במשחקי ההכנה אינה מבטיחה דבר. חניכיו של אריאל בית הלחמי ניצחו 7 פעמים בהכנה מ־9 משחקים, כולל הטורניר האחרון, שנערך בארץ והיה עם נבחרות ברמה גבוהה מאוד כגון ספרד, ליטא וקרואטיה. שוב נחזור שנתיים אחורה: הנבחרת הבוגרת בהכנותיה לאליפות אירופה הרשימה מאוד, כמעט לא הפסידה וניצחה את רוסיה בחוץ ואת סלובניה, שבהמשך תזכה באליפות אירופה. בטורניר עצמו שום ניצחון כזה לא בדיוק עזר לנו, והמטרה כאמור לא הושגה.
גם העובדה שיש לנו כוכב על במונחים של הגילים האלה, אולי השחקן הטוב באליפות, עדיין לא סוללת את דרכנו. דני אבדיה הוא שחקן אן.בי.אי עתידי, אבל הרבה נתונים צריכים להסתדר בפאזל כדי שתהיה כאן הצלחה של הנבחרת.
חשוב ליהנות מהדרך
מעבר לכך בטורנירים האלה יש רמת סיכון גבוהה, הם מה שנקרא "טריקיים". חשוב המומנטום, חשוב באיזה הרכב נבחרות מגיעות. לעיתים משחק אחד חורץ גורל של אליפות שלמה. שיטת המשחקים שבה כולם עולים מהבית המוקדם, מסוכנת. ניצחת כל השלב המוקדם והפסדת בשמינית הגמר - כל האליפות הלכה לך. יום אחד לא טוב, פציעה לא במקום של שחקן - ואתה יורד למשחקי הדירוג 16-9 ועוד עלול להסתבך במאבקי הישרדות בדרג א'.
לכן המשחק שייערך ביום רביעי נגד יריבה מבית מקביל (במקרה של ישראל בית א') הוא משחק האליפות שלנו, ולמעשה של כל נבחרת בטורניר. משחק שאין בו מקום לטעויות.
ועם כל הכבוד לתוצאות, מה שחשוב באמת הוא שנראה דרך. שנראה נבחרת שתשחק כמו שנבחרות ישראליות צריכות לשחק - מהר, חכם ותוך הפיכת החסרונות ליתרונות, שנראה חבורה צעירה שמשאירה הכל על המגרש וגורמת לקהל ליהנות מכדורסל וגם מההקרבה שלה. שנראה את הפוטנציאל הגדול ונרגיש שיש על מה לבנות בעתיד. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
