לכדורגל באמצע יולי אין באמת ערך ספורטיבי אמיתי. השחקנים קרובים יותר לסוף העונה הקודמת מאשר לתחילתה של העונה הבאה, הקבוצות לא מוכנות, המאמנים עצבניים, הבעלים, לא רק משה חוגג, שואלים את עצמם מול המראה בשביל מה הם צריכים את זה, וילד מהכיתה של הבן של אותו בוס אמר לו בפנים שאבא שלו, או אמא במקרה של ב"ש, הוא קמצן מניאק שמביא שחקנים זבל. ביולי אין באמת לאן לברוח. מלא מדוזות בים.
ואז באר שבע נוסעת ללאצ'י. לאוהדים הציעו חבילת תיור של שישה(!) ימים בלאצ'י. שישה ימים. אחרי שישה ימים במנהטן אני רוצה לברוח, אבל בלאצ'י יש המון מה לעשות. גם רוני לוי שמע על לאצ'י כשאימן את אנורתוזיס ועף מולם בשנה שעברה, מה שעזר לו מאוד לתפוס טיסה לבית וגן.
למרות שרמי ויץ השווה את המגרש לזה של נצרת עילית (רמי, פעם אחרונה שאתה אומר נצרת עילית. אין עיר כזאת כבר), לנו זה נראה יותר כמו קולחוז סובייטי שאחד כמו נאור סבג עלה עליו בפעם הראשונה - והודיע שהוא רוצה הביתה לסקציה נס ציונה.
עברו הרבה מים ממוחזרים בשפד"ן, ובמעברונים של צ'רלטון, כשלהלוויין נפל, ואז הראו קבוצה שניצחה פעמיים את אינטר וקראו לה הפועל hbs, שאין שום קשר גנטי בינה לבין מה שהזדחל בסבל לא קטן אתמול בבלקן. ככה תיאבקו ראש בראש במכבי ת"א? יש לי חדשות בשבילכם. לא רואה אתכם מנצחים כרגע את כפ"ס בחוץ. זוכרים את הפארסה של תחילת העונה עם השוער היווני? לב"ש יש לגמרי פתולוגיית שוערים, ושטקוס פתח עידן חדש בנמנמת שעלתה לו בכניעה מהירה בפתיחה, ובכמעט ספיגה מביכה מחצי מגרש, שלא ברור באיזה מצב צבירה היתה מחזירה ארצה.
אבל השאלות הגדולות צריכות להיות מופנות לעברו של ברק בכר. אנחנו? לגמרי רגועים. הליגה עוד רחוקה, ויש מצב שאלונה עוד תשלוף מהשרוול במסיבת עיתונאים בטרנר את נוואקמה/אוגו2#, את יורשיהם של מירו ברד, אובידיו הובאן ואליניב המלך, אבל כרגע חוץ מהאסלביינק שנתן עבודה, הרוב עוסק בהפקת חולר בניסיון להעיר את בן שהר, במיחזור יתר של מיגל ויטור ובהכרה שאל־חמיד יהגר כנראה לסקוטלנד.
אבל באותה נשימה ברק הוא גאון, כי שלוש דקות אחרי שהכניס את גל לוי שהגיע מהפועל פ"ת (ומתנהל עם שני סוכנים, לא פחות), והבקיע שוויון בסגנון לואיס סוארז מזווית אפס, לאצ'י שובי הביתה תהיה אולי הכותרת אחרי הגומלין בטרנר האימתני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
