מ"הארטיסט" למלודרמה ארגנטינאית

ברניס בז'ו ב"סודות בין אחיות"

השחקנית הצרפתייה ברניס בז'ו ואני יושבים בבית קפה הומה על חופה של ונציה. מזג האוויר מושלם, הבריזרים זורמים כמים וכל הנוכחים נראים שמחים בחלקם. כולם מלבד בז'ו. "זה לא בשבילי, הטירוף הזה של הפסטיבל", היא אומרת, "אני לא אוהבת פסטיבלי קולנוע באופן כללי. אני לא אוהבת את זה שסרטים מתחרים זה בזה. אני לא אוהבת את זה שהעיתונאים והמבקרים רואים את הסרטים בחינם. אני לא צוחקת! כשאנשים משלמים על כרטיס' התגובה שלהם לסרט אחרת. אני מעדיפה לראות סרטים עם קהל שמשלם, רק כך אפשר לדעת אם סרט עובד".

• "הישרדות" - הגמר: כל התארים לנעמה, חוץ מהזוכה

• "הרגתם אותי" - מייקל לואיס מגיב

• ג'ובאני רוסו זכה בגמר "הישרדות"

• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם

את בז'ו אתם בוודאי מכירים מ"הארטיסט", הסרט האילם מ־2011 שהפך אותה לכוכבת ושסידר לה מועמדות לאוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה. או שאולי אתם זוכרים אותה בתפקידה מ"העבר", סרטו המהולל של הבמאי האיראני אסגאר פרהאדי, שבעבורו קטפה את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן ב־2013. בשנים האחרונות בז'ו בת ה־43 בעיקר משתפת פעולה עם במאים הרפתקנים (כמו בריידי קורבט) וצצה בתפקידי משנה בפרויקטים מסחריים (כמו "המסע המופלא של הפקיר"). בשנה הבאה יהיה אפשר לראות אותה ב"הסירו דאגה מליבכם", סרטו השני של הבמאי הישראלי תום שובל ("הנוער").

לפסטיבל ונציה הגיעה בז'ו כדי לקדם את הסרט "סודות בין אחיות" (שעולה הערב בקולנוע) - מלודרמה ארגנטינאית חושנית עם טוויסט פוליטי, שבה היא מגלמת את אאוחניה, אישה ששבה לחווה המשפחתית בארגנטינה לאחר שאביה נכנס לתרדמת. כמקובל בז'אנר, חזרתה הפתאומית של אאוחניה והאיחוד שלה עם אחותה (מרטינה גוזמן) ועם אמה (גרסיאלה בורחס) מעלים סודות אפלים מן העבר ומכניסים את שלוש הנשים לסחרור רציני.

את "סודות בין אחיות" כתב וביים פאבלו טראפרו - בן זוגה של גוזמן, ומי שזכה בפרס הבמאי הטוב ביותר בוונציה עבור סרטו הקודם, "השבט". את בז'ו פגש לראשונה לפני כעשור, ולאחר שנוכח בדמיון הרב בינה לבין בת הזוג שלו - הצהיר שבעתיד יכתוב תסריט שבו השתיים יגלמו אחיות. אמר ועשה.

"אמרתי לפבלו 'כן' מבלי לראות את התסריט", אומרת בז'ו, "רציתי מאוד לעשות סרט בארגנטינה, המדינה שבה נולדתי ושבה חייתי עד גיל 3, ופבלו הוא במאי מיוחד. יש משהו חושני מאוד בסרטים שלו, והוא מספר סיפורים בדרך שייחודית לו, עם הרבה ביטחון. כשהוא מראה את הדרך, אין ברירה אלא ללכת בעקבותיו".

הקהל רגיל לראות אותך מדברת צרפתית או אנגלית. איך היה לעשות פתאום סרט בספרדית?

"הרבה יותר קשה ואינטנסיבי ממה שחשבתי שיהיה. למרות שנולדתי בארגנטינה, ספרדית היא לא שפת האם שלי ואני לא מדברת אותה ביום־יום, אבל בשביל לעבוד בארגנטינה וכדי לספר סיפור שעוסק בעבר של המדינה - הייתי מוכנה לעשות את המאמץ".

מערכת היחסים בין אאוחניה לאחותה אינה שגרתית, בלשון המעטה. אף שלא התראו זמן רב, יש ביניהן אינטימיות חזקה מאוד, ולא ממש ברור איפה עובר הגבול בין מה שמותר למה שאסור. איך את רואה את הקשר ביניהן?

"בוא נאמר שמערכות היחסים שלי עם שלוש האחיות שלי טובות מאוד, אך גם שונות מאוד מזו שמוצגת בסרט. אולי בגלל שבמשפחה שלנו אין סוד כל כך גדול. אפשר לומר שהסרט בודק את הגבולות של 'אהבה ללא גבולות'. בסופו של דבר, יש לשתי האחיות מערכת יחסים סימביוטית שאף אחד לא יכול להיכנס לתוכה, בוודאי לא הגברים שבחייהן, והתסריט שואל: מה עושים עם אהבה כזאת?"

את הסרט מובילות שלוש נשים חזקות, שדוחקות את הדמויות הגבריות לצד. אפשר לומר שהסרט מתאים מאוד לעידן ה־MeToo.

"אני מסכימה שהסרט מתאים לנרטיב הזה. אנחנו נמצאים בתחילתו של דיון, ונאמרים כעת דברים שלא נאמרו אף פעם. גם הסרט הזה יכול להיות חלק מהדיון, אבל הדבר היחיד שבאמת חשוב הוא שהדיון יימשך. הפרדיגמה משתנה, וזו רק ההתחלה".