הולכים על הראש

האם זהו השבוע שבו תחוסל הקריירה של תמר זנדברג כיו"ר מרצ, לאחר קדנציה קצרה במיוחד שנמשכה שנה ושלושה חודשים? ובכן, תלוי את מי שואלים. השבוע הקרוב עומד להיות אחד החשובים בהיסטוריה של המפלגה, שמאז הבחירות ב־2003 טרם הצליחה לחצות את קו ששת המנדטים. 

בספטמבר הקרוב עלולה מפלגת השמאל הוותיקה להימחק סופית, ומכך בדיוק חוששים רוב חבריה. חלקם היו שמחים לראות את ניצן הורוביץ מוריד את זנדברג למקום השני, ומוביל את המפלגה לאיחוד רחב עם גוש השמאל בראשות העבודה. אחרים טוענים שספק אם מהלך שכזה יעזור. ערפל הקרב אמור להתפזר בחמישי בלילה, אז נדע מי יעמוד בראשות המפלגה לקראת הבחירות הקרובות.

מצד אחד, הודיעו הסוסים הוותיקים במפלגה, אילן גילאון ומיכל רוזין, שלא יתמכו בזנדברג בוועידה. מצד אחר, קבלן הביצוע של המפלגה, עיסאווי פריג' - שהביא לזנדברג את הניצחון בפעם הקודמת הודות לקולות המגזר הערבי־דרוזי, ושבעזרת הקול הערבי השאיר את המפלגה מעל אחוז החסימה בבחירות האחרונות - הודיע על תמיכתו בזנדברג. אל תוך הבלאגן, האופייני כל כך למרצ, צריך להוסיף שביום ראשון השבוע הוחלט כי ועידת המפלגה היא שתקבע את זהות היו"ר ואת הרכב הרשימה לכנסת הקרובה. ההחלטה התקבלה לאחר שלא הושג רוב של שני שלישים לפחות להצעות לקיום פריימריז או להקפאת הרשימה.

מדובר בכישלון לשלושת המובילים ברשימה: תמר זנדברג, שתמכה בפריימריז נרחבים, ומספרי שתיים ושלוש, אילן גילאון ומיכל רוזין, שהעדיפו להקפיא את הרשימה על פני התמודדות חוזרת.‎ מי בכל זאת הרוויח מהסיפור הזה? ניצן הורוביץ, חבר הכנסת לשעבר מטעם המפלגה, שהודיע כי יתמודד על ההנהגה ומיהר לברך על ההחלטה. "מדובר בצעד ראשון בדרך להתחדשות והקמת מחנה רחב, כפי שהתחייבתי שאעשה", אמר, "אני משוכנע שהבחירות האלה ייתנו למרצ חיזוק משמעותי ורוח גבית לקראת הבחירות הכלליות".

"המפלגה גוססת"

בשבת האחרונה, בעוד אירוע "שבתרבות" אפרורי בקריית אונו, ירתה מיכל רוזין את יריית הפתיחה במאבק. "אני לא מאמינה שאפשר לעשות אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות", הסבירה והטילה פצצה: "לכן יש להציג מנהיג או מנהיגה אחרים למפלגה לקראת הבחירות הקרובות". 

הדבר הוביל לקרב ציוצים פומבי ומכוער בתוך המפלגה, מהסוג האהוב על היריבים הפוליטיים של השמאל. "מיכל, ממה את מפחדת?", כתב פריג' בחשבון הטוויטר שלו, והוסיף כי "ראוי שלכולם תהיה הזכות להתמודד לרשימה, ואת זה בדיוק את מנסה למנוע". 

לצאת מתדמית המפלגה שצועקת הרבה ומקדמת מעט. מטה מרצ בליל הבחירות באפריל // צילום: יוסי זליגר

רוזין לא נשארה חייבת. היה לה ברור כי אם הורוביץ ינצח, פריג' צפוי לרדת מקום אחד ברשימה, למקום החמישי, וכנראה לראות את הכנסת הבאה רק מסלון ביתו. "הפוך, עיסאווי, הפוך", כתבה רוזין, "אני מכבדת יותר מ־16 אלף בוחרים ובוחרות שיצאו לפני חודשים ספורים להצביע לרשימת מרצ לכנסת. בוא נעסוק בהגדלת מרצ ולא במיקום שלנו בתוך הרשימה". כאמור, פריג' שקל להתמודד בעצמו על תפקיד היו"ר, אך ויתר על התענוג.

על דבר אחד כולם מסכימים במרצ: המפלגה גוססת. עצם הוויתור על הפריימריז מעיד, אולי יותר מכל, על רצונם של רבים להשיל מעליהם את עולה של מי שעומדת בראשות המפלגה.

תמר זנדברג, שרכבה על גל הצעירים והבטחה למשהו חדש עם "עשרה מנדטים", כשלה ברגע האמת כטירונית פוליטית. "היא עשתה את כל הטעויות האפשרויות", אומר גורם בכיר במפלגה, "בהתחלה היא אמרה שצריך להצעיר את המפלגה, אחר כך היא קפאה בבחירות. חודש לפני הבחירות, כולנו הבנו שכחול לבן שואבים קולות לנו ולעבודה. היא לא הגיבה, לא היתה לה שום אסטרטגיה. ביום הבחירות, מזל שיצאה בדקה ה־90 מהבית והערבים התעוררו, אחרת היא היתה מוחקת את המפלגה". 

יוסי ביילין, יו"ר המפלגה לשעבר, סבור גם הוא שהצלחות העבר הושגו הודות לתוכניות סדורות. "כשמרצ הביאה 12 מנדטים, זה לא היה איזה אירוע שהוא בגדר נס. צריך לזכור שלפני זה היו לה עשרה מנדטים. זה לא בא משום מקום, ואת זה אנשים צריכים לזכור".

הבחירות הקרובות בספטמבר עלולות להביא לכך שהמפלגה תיעלם סופית מהזירה הפוליטית. תזכורת: האיחוד של מרצ החל עוד כשהיתה שותפה בקואליציה. שרי חינוך, דוגמת שולמית אלוני או יוסי שריד, הותירו את חותמם והשפיעו על המפלגה כולה. 

אלא שבעשור האחרון מתחילה מרצ להתרגל לנורא מכל: היותה מפלגת אופוזיציה שחוץ מצעקות לא מסוגלת לעשות כמעט דבר. ההיסטוריה הפוליטית במדינת ישראל מראה שמפלגות מהסוג הזה, סופן להיעלם.

לכן גוברים הקולות שוב להציע ולהתאחד עם מפלגת העבודה, שגם היא מחשבת מסלול מחדש. כזכור, לפני הבחירות האחרונות ביקשה זנדברג להתאחד עם מפלגתו של אבי גבאי. אז מונתה מיכל רוזין על המו"מ, שהסתיים בשיחת טלפון אחת בלבד עם איציק שמולי, שהבהיר לה: "אין טעם להיפגש, אבי חושב שיחד אנחנו לא יכולים להגדיל את כוחנו". רוזין התעקשה שאולי כדאי להיפגש בכל זאת, אבל שמולי מיהר לסיים את השיחה. 

מאז, הקריירה הפוליטית של גבאי נזרקה לפח האשפה של ההיסטוריה, ועתה אותו שמולי מנהל קרב ירושה מול סתיו שפיר ועמיר פרץ. החלוקה ברורה: אם סתיו שפיר או שמולי יזכו בפריימריז בעבודה, רבים הסיכויים שיתאחדו עם מרצ. אם יהיה זה עמיר פרץ או אם ירשום אהוד ברק חזרה מפוארת לזירה, הדברים לא יעמדו על הפרק. בינתיים גורמים בכירים במפלגת העבודה, שאינם מתכוונים להתמודד על ראשות המפלגה, ובהם שלי יחימוביץ', לא פוסלים חבירה למרצ עתה כשהצליחו להיפטר מגבאי.

במרצ, לעומת זאת, מדברים בקול ברור יותר. "אין תחליף למרצ", אמרה השבוע זנדברג לאנשי מפלגתה, "במפלגת העבודה שוב מתלבטים אם הם שמאל. אם נרוץ יחד לא תהיה התלבטות. בבחירות האחרונות ראינו איך הציבור שלנו חושב קודם כל על רגע החירום הלאומי ועל החלפת נתניהו. התרומה שלנו למאמץ הזה הוא מרצ שיודעת לחפש איחודים, הרחבת שורות, חזית שמאל רחבה, ובאותו זמן מביאה את הנכסים שלנו לכל שותפות כזאת. מפלגה שיודעת גם לחפש איחודים, וגם לשמור על הייחוד שלה". 

אז בהחלט יכול להיות שיתרחש איחוד. השאלה היא אם זנדברג תוביל אותו.

בגלל האכזבה מהשיסוי

השבוע היה אפשר לחוש את אובדן העשתונות של מרצ בעיתון "הארץ", שלפחות בעיני גורמים נחשב לביטאון הלא רשמי של המפלגה. המכתבים למערכת והטורים האישיים העידו על פעילים שעוזבים, ייאוש ובעיקר אכזבה בעקבות ההופעה האומללה של נשות המפלגה בתחקיר "המקור". התחקיר, כזכור, חשף את מנגנון ההשמצות בטענה להטרדה מינית שהפעילו בכירי מרצ נגד נמרוד ברנע, פעיל המפלגה ויועצו של אילן גילאון. 

חלק מהכותבים דיווחו על עזיבתם את המפלגה בעקבות התחקיר; אחרים קראו לאורית קמיר, שהצטיירה כדמות ההגיונית ביותר בתחקיר, לרוץ לראשות המפלגה, אבל התמונה הכוללת היתה של חבורה שאיבדה את דרכה. במיוחד נרשמה אכזבה מכך שהגברים במרצ שתקו לנוכח ציד המכשפות שניהלו נשות המפלגה.

הכאוס הזה מוביל את הגרעין של מצביעי מרצ לעשות מעשה. אם הבחירות האחרונות, הפנימיות והכלליות, הוכרעו במפלגה הודות לקולות הערביים והדרוזיים, עתה ברור שהמפלגה חוזרת למקורות:

עוזבת את בתי הקפה בתל אביב - ושבה אל הקיבוצים, שמהם צמחו ח"כים בולטים רבים, שתרמו לאפיונה של מרצ כמפלגה עובדת אדמה שאינה חוששת מחקלאות. הקיבוצים, מסכימים כולם, יקבעו כיצד תיראה המפלגה בזמן הקרוב. 

לכן שווה להתעכב על חזרתו של ניצן הורוביץ. כלפי חוץ הוא לא מביא עימו בשורה חדשה - שוב אשכנזי פריבילג שמחליף אשכנזייה פריבילגית - אבל בתוך המפלגה עצמה מדובר, נכון לסוף השבוע הזה, כפייבוריט ברור לניצחון. יתרונו הגדול של הורוביץ, כך נראה, הוא בשילוב של השמאל של מרצ הישנה והאהודה של יוסי שריד, עם המראה החדש שהמפלגה מבקשת לאמץ.

רוחות (מתונות) של שינוי

בוועידת מרצ חברים כ־1,000 מצביעים. 15 אחוזים מתוכם הם אנשים שביום פקודה נעמדים מאחורי עיסאווי פריג', ורובם אנשי מנגנון המפלגה. פריג' הודיע, כאמור, על תמיכתו בזנדברג. הורוביץ מביא עימו את קולות הקיבוצים והמושבים, אך גם כמות מכובדת של מצביעים מהמרכז; אלו שתמכו בו כאשר הובך בבחירות המוניציפליות בתל אביב, ולא היה אפילו יריב ראוי לרון חולדאי. בהורוביץ תומכים רוזין וגילאון, וגם הנציג הדרוזי עלי סלאלחה, מספר חמש ברשימה. 

הורוביץ נחשב במרצ כנציג השמאל המתון, כזה שמדגיש סוגיות חברתיות וחושב קדימה על חבירה לגוש הגדול, גם אם צריך לכופף קצת את האידיאולוגיה בכל הקשור לכיבוש או לערביי ישראל. הורוביץ יכול להיות שותף אידיאלי לעבודה או לאהוד ברק, אם האחרון יחליט לחזור לחיים הפוליטיים. 

כדי לסבר את האוזן: בעוד זנדברג מדברת על "איחוד טכני", הורוביץ לא מכחיש שהוא מדבר על איחוד אידיאולוגי לכדי גוש שמאל אחד, מתון יותר או פחות. "צריך ללכת יחד ולא לפסול אוטומטית", חוזר הורוביץ על המנטרה, "אני בהחלט שואף ללכת ולהתאחד עם הכוחות הקרובים אלי". גם בבחירות האחרונות לא הסתיר הורוביץ את רצונו באיחוד בין מרצ לעבודה. 

"אין ספק שחייבים להתאחד. לאורך כל ההיסטוריה היתה הדינמיקה הזו", נזכר ביילין. "מצד אחד, היו ראשי מפלגת העבודה שהיו יונים אך פחדו מהזיהוי עם מרצ, ומצד אחר היו מנהיגים במרצ דוגמת זהבה גלאון, שפחדה ללכת לאיחוד עם העבודה והתנגדה לכך. בסופו של דבר זה בלתי נמנע, ולא משנה מי יעמוד בראשות העבודה או בראשות מרצ".

הורוביץ, יליד ראשון לציון ועורך דין בהשכלתו, נכנס לפוליטיקה לאחר שנים כעיתונאי. הוא היה כתב צבאי בגלי צה"ל, ובהמשך שימש כתב ועורך חדשות חוץ ב"הארץ" ובערוץ עשר. לקראת בחירות 2009 קיבל הורוביץ הצעה להצטרף למרצ, ושוריין במקום השלישי ברשימת המפלגה לכנסת ה־18. 

כח"כ ייסד את השדולה הגאה ואת השדולה לשוויון אזרחי ועמד בראשן, כיהן כיו"ר הוועדה לעובדים זרים והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון. בדצמבר 2014 הודיע כי לא יתמודד פעם נוספת בבחירות לכנסת, כאחד הלקחים מתבוסתו בבחירות המקומיות. כעת החליט לשוב לפוליטיקה. 

"אני ציוני, חילוני וסוציאליסט, ומדינת ישראל צריכה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית", מבקש להדגיש הורוביץ, אולי בניסיון אחרון לסובב את הספינה לפני שתתנגש בקרחון הקרוי אחוז החסימה. 

"השורה התחתונה היא שמרצ חשובה לכל הגוש", מסכם ביילין, "אם מרצ תימחק, העבודה תיפגע אנושות וכחול לבן תיפגע אף היא, ולמעשה כל הגוש יאבד את הגדרתו. אין ברירה אלא ללכת לאיחוד, כדי להציל את המפלגה ולהציל את הגוש".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו