1. יש קבוצות שהדנ"א שלהן הוא להיות דורסניות, נועזות ומוכנות ללכת אול אין. ככה האוהדים אוהבים את המועדונים שלהם וככה מתחזקים תדמית ווינרית. וכזו היא לוס אנג'לס לייקרס. עבד של הגלאמור ההוליוודי, מכורה לתשומת לב ומוכנה לעשות הכל כדי להיות תחרותית ורלוונטית.
אין שם גדול מדי עבורה, אין כוכב שאי אפשר להוריד מהשמיים היישר למדרכה מול התיאטרון הסיני או לפרקט של הסטייפלס סנטר. יש גבול, אין גבול, הוליווד כבר לא זוכרת. עכשיו זה תורו של אנתוני דיוויס ללכת להוליווד מניו אורלינס כדי לחבור ללברון ג'יימס ולנסות להביא אליפות ראשונה מאז זו של קובי בראיינט ב־2010.
דיוויס הוא השם החם ביותר של שוק ההעברות, סטרץ' 5 שיוסיף לה בכל קטגוריה סטטיסטית אפשרית. בתמורה לדיוויס הלייקרס נתנו לפליקנס את לונזו בול ורעשי הרקע שקרויים אבא שלו, בראיין אינגרם, ג'וש הארט, בחירה מספר 4 בדראפט הקרוב (שייערך ביום חמישי) ושתי בחירות סיבוב ראשון עתידיות. ניו אורלינס מקסמה את התמורה עבור דיוויס ועבור העתיד שלה.
אבל עבור הלייקרס העתיד הוא מילה גסה. עבורה קיים רק ההווה. גם אם את בחירות הדראפט שלה היא תקושש ביורוליג, היא הצליחה לשמור את קייל קוזמה, ויש לה מקום תחת תקרת השכר להנחית עוד שם משמעותי בעמדה 1 (קמבה ווקר, קיירי אירווינג) כדי ליצור קבוצת על.
ומעל הכל, מרחף שם נוסף: מסאי יוג'ירי מטורונטו הדגיש לכולם שהזמן היחיד שרלוונטי הוא עכשיו. העתיד מלא פציעות, סימני שאלה של התפתחות שחקנים והפתעות אסטרטגיות שיוצרות מפלצות כמו גולדן סטייט של 2018-2015. טנקינג ו"תהליך" לא יעברו את שומרי הסף של שום מועדון בלוס אנג'לס. מי שלא נע קדימה, זז אחורה.
ג'יימס ודייויס באול־סטאר. נראה את התמונה הזו גם ביוני 2020? // צילום: Gettyimages
2. אבל הלייקרס לא באמת היו צריכים את יוג'ירי כדי להבין את זה. יש להם ג'נרל מנג'ר/ מאמן/ סוכן שהוא גם שחקן בקבוצה, שהבהיר את זה היטב. בן 34, עם עוד שנתיים בחוזה, לברון ג'יימס מסתכל למעלה וסרט הזיעה שלו נתקל בשעון חול הפוך, שגרגיריו ניגרים על מצחו בקצב מבהיל. אין לו זמן להתעסק בפיפי־קקי. הוא מבין שהכל זמני, בעיקר הגוף, שנח בפלייאוף 2019, לא דבר רע עבורו בסך הכל.
ואז הוא עזר ללייקרס ולניו אורלינס להתגבר על הדם הרע שנוצר בין המועדונים בניסיונות הטרייד בינואר, בעיקר על ידי הפעלת הסוכן המשותף לו ולדיוויס (בתקווה שדיוויס לא יהיה הפלופ בעמדה הזו בלייקרס, כמו התינוק המגודל דווייט הווארד). ג'יימס ישב בבית וצפה בשפע ההזדמנויות שפתח פלייאוף 2019 עבור רבים בליגה. פלייאוף מהפכני ובסופו ברור שהליגה נמצאת במצב תחרותי ונטול מונופול.
מי שיפעל מהר ונכון, מגדיל את סיכוייו למצוא את עצמו עם משקפי פלסטיק שמגינים על אישוניו מבועות השמפניה המתפרצות בסוף העונה. מילווקי, פורטלנד, בוסטון, הקליפרס, פילדלפיה, יוסטון, וגם טורונטו האלופה - כולן ראויות אך אין אחת שראויה מהן. גולדן סטייט מפוזרת בין מחלקת הטראומה למחלקת האורתופדיה, מותירה ואקום המזמין את האכזרים והתחרותיים ביותר להיכנס אליו. ושם תמצאו את ג'יימס ואת הלייקרס. כארגון, כמועדון, כמותג. עם גיבור שמחפש אימפריה, ואימפריה שמחפשת גאולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
