הוצאת ספר היא תהליך ממושך ומורכב, מן הרעיון הראשוני, דרך כתיבתה של הטיוטה הראשונה ותהליך העריכה ועד לצאתה של היצירה מבית הדפוס והגעתה אל הקוראים. אחד מרגעי השיא של תקופה ארוכה ומאתגרת של כתיבה ועריכה, העשויה להתפרש על פני שנים, הוא רגע בחירת השם, בו הם נדרשים להחלטה הנראית באותה עת לכותבים כהרת גורל, כזו היכולה לחרוץ את גורלו של הספר.
"בחירת שם לספר זו די דרמה", אומרת נעה ידלין, שספרה "אנשים כמונו" ראה אור לאחרונה בהוצאת כנרת זמורה ביתן. "בתהליך הכתיבה אני תמיד קוראת לקובץ פשוט 'ספר', ובעמוד הראשון כתוב משהו, אחרת אני לא מרגישה שזה ספר. מה שקורה הוא שבאופן טבעי, ה'משהו' הזה נתקע לי בראש, ואני מגלה שקשה לי להיגמל ממנו. כשמגיע הרגע להחליט, לא משנה כמה אני חושבת שהשם מוצלח, אני צריכה לבדוק את כל האופציות ביקום, למקרה שיש ביניהן שם יותר מוצלח. ואז, אחד מן השניים – או שאני באמת מוצאת שם יותר מוצלח, או שאני מגיעה למסקנה שהשם המקורי הוא המוצלח יותר, ומבינה שבזבזתי עכשיו חודשיים מחיי בייסורים ובתלאות.
• למה קיאנו ריבס לא נוגע בנשים?
• האפליקציה הישראלית שכבשה את אירופה
• "לסגור": ינון מגל נגד "מאסטר שף"
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
"כשאני אומרת שהתייסרתי בחיפוש אחר שם, אני מתכוונת לכך שיש לי בבית את מילון הצירופים של רוביק רוזנטל, יש בו אלף ומאה עמודים, ובכל ספר שאני מוציאה לאור אני יושבת ועוברת על הספר הזה עמוד עמוד, וכל צירוף שנראה לי שיכול להתאים אני מוסיפה לקובץ שפתחתי", היא מוסיפה בחיוך. "זה נותן המון רעיונות וזורק אותך להמון כיוונים".
כיצד נבחר שם הספר "אנשים כמונו"?
"הייתה לי כל כוונה לקרוא לספר 'כלבים' - גם משום שאני אוהבת שמות של מילה אחת, וגם כי זה מאוד התאים בעיניי לספר, שיש בו המון כלבים – גם כלבים ממש וגם מטאפוריים. חשבתי שזה שם מעולה, אבל ככל שהתקרבנו לנקודת הזמן הקריטית, ראיתי שהמון אנשים נרתעים מהשם הזה, ביניהם גם כאלה שקראו את הספר לפני צאתו לאור, וממש חשבו שזה לא השם המתאים. אחרי המון אופציות שחשבתי עליהן, עלה השם 'כמונו'. חברה אמרה לי שזה נשמע כמו שם למפלגה של יאיר לפיד, אז משם הגעתי ל'אנשים כמונו'".
"בעלת הבית" (2013), כך מספרת ידלין, אמור היה להיקרא "טובות והנאות". "זה השם שהגיע הכי רחוק ואפילו כבר הופיע על כמה מהסקיצות של הכריכה". ל"שטוקהולם", שראה שלוש שנים מאוחר יותר, קראו בהתחלה "נובל". "הסיבה העיקרית לכך שבחרתי לבסוף שם אחר, היא שאת 'נובל' צריך לנקד, ואם יקראו אותו עם ב' שאינה דגושה, זה יישמע כמו שם קצת מבאס. בכלל, שמות שצריך לנקד הם טיפה בעייתיים בעיניי. בחנתי המון אפשרויות, וכבר היינו די בלחץ, קרובים מאוד למועד היציאה לאור, ופתאום זה עלה: 'שטוקהולם', וידעתי שזה השם. ניסו לשכנע אותי לקרוא לו 'תסמונת שטוקהולם', אבל לא הסכמתי, זה נראה לי מפורש מדי.
"יש שמות ספרים שהם פשוט שמות טובים, ויש שמות שלא, ואין לזה כל קשר לשאלה האם הספר עצמו טוב", מוסיפה ידלין. "אם דוסטויבסקי היה בא אליי ושואל, הייתי אומרת לו ש'החטא ועונשו' זה פשוט שם נורא, שלא יתפוס אף פעם", היא מחייכת. "בסופו של דבר, אם הספר טוב, הוא יתפוס, אבל זה לא משנה את העובדה שבאותו רגע של בחירת השם זו נראית כמו החלטה הרת גורל".
שם מועד לצרות
"באופן מסורתי, אם לשפוט על פי ארבעת הספרים שפרסמתי עד כה, בחירת השם לספר נעשית רק אחרי שהוא כתוב, ערוך, מוגה ומוכן לדפוס. כשאני עמל על כתיבת הספר אין לי מושג איך הוא ייקרא. באופן מוזר אף יותר, לא אני הוא שבוחר את השם, אלא אחרים עושים זאת טוב יותר ממני", מספר אלון חילו, מחברם של "מות הנזיר" (2004) שראה אור בהוצאת "חרגול", "אחוזת דג'אני" (2008), "הכי רחוק שאפשר" (2012) ו"רצח בבית האדום" (2018), שלושת בהוצאת "ידיעות ספרים".
"הסאגה הקשה מכל הייתה דווקא ברומן הביכורים שלי, 'מות הנזיר', המתאר מעשה בגידה בתוך הקהילה היהודית בדמשק ב-1840, שהביא לעלילת דם נוראית, וכל זאת על רקע פרשה הומוסקסואלית המתוארת בפרוטרוט. היות וגיבור הספר, אצלאן פרחי, מעליל על אביו שרצח את הנזיר תומאסו, הצעתי למוציאים לאור ולעורך אלי הירש לקרוא לרך הנולד 'המוסר', עם ס' בצירה, על משקל דין מוסר, הצעה שנדחתה על הסף בגלל הצורך לנקד את השם", מתייחס גם חילו, כידלין, לסוגיית השמות המנוקדים ולהעדפה הרווחת לבחור בשם שאין צורך לנקדו על מנת להבין את כוונתו הנכונה. "הצעתי השנייה, 'דמשק של מטה' - פרפרזה על ירושלים של מטה, התקבלה גם היא בעיקום שפתיים על ידי הצוות. 'זה לא שם של ספר', נמסר לי נחרצות, ונשלחתי נכלם ומבויש לחשוב על שם חדש.
"מצד שני, הצעת הנגד שהועלתה, לקרוא ליצירה 'ספר הבשורות הרעות', נדחתה על ידי מניה וביה, מן הטעם הפשוט שאף קורא סביר לא יבחר לקנות ספר עם שם מועד לצרות.
אחרי ימים ארוכים של חיפושים, הגיעה בסוף ההצעה מדן דאור המנוח, שהיה אחד הבעלים של הוצאת 'חרגול'. 'למה שלא תקרא לספר "מות הנזיר"?, הוא שאל בשיחה טלפונית מפתיעה. התנגדות הראשונית שלי התחלפה בקבלת הדין. השם שנשמע לי קצת פרוזאי מדי, ולא כל כך מפתיע, התקבל בסופו של דבר. מאז, ביני לבין עצמי, אני מכנה את הספר 'מות הנזיר/הולדת השרלילה', אבל זאת כבר בדיחה פרטית סרת טעם".
עד לרגע בו מושלמת כריכת הספר ועמודיו יורדים לדפוס, עוד ניתן לערוך שינויים של הרגע האחרון בבחירת שם הספר. אך מה בנוגע לשינוי שמו של הספר לאחר שכבר ראה אור? כך קרה עם "קרבת דם", ספרו של מתן חרמוני, שראה אור בהוצאת "כתר" לפני שנתיים, וארבעה חודשים לאחר שכבר היה בחנויות הספרים, יצא מחדש בשם אחר – "ג'ון טרבולטה ואני", ובכריכה אחרת.
"בהוצאה חשבו ששם הספר משדר משהו שפונה למעגל מצומצם, ורצו לשנות את השם ואת הכריכה כך שהספר יפנה לקהל רחב יותר", מסביר חרמוני את המהלך יוצא הדופן. "אני בעד ניסיונות וחידושים, אז אמרתי: 'יאללה, בואו נלך על זה. בואו נבחר במשהו שבאמת משקף את המהות של הספר בהרבה מובנים וגם פונה לקהל שהוא פחות מצומצם'. אני כותב לכל הקהלים, מבחינתי אני כותב ספרות פופולארית, ספרים שנועדו לכך שאנשים יקראו אותם וייהנו מהם".
כיצד אתה בוחר שם לספריך?
"שם הספר, יחד עם הכריכה, הוא הזמנה לקריאה. לבחור שם לספר זה אחד הדברים הקשים שיש. בהתחלה יש איזשהו שם עבודה, שיכול, בסופו של דבר, להיות שם הספר, אבל יש סיעור מוחות עם העורך ועם המו"ל ועם חברים וביני לביני, ובסוף נבחר שם. יש מן תחושה כזו באותו רגע שהכל הולך לקום או ליפול על השם", מתאר גם חרמוני, כידלין, את ההרגשה בעת בחירת השם כי מדובר במהלך חורץ גורלות עבור היצירה הספרותית.
לאחרונה ראה אור ספרו החדש והמדובר של חרמוני, "שפילפוגל שפילפוגל" (אף הוא בהוצאת "כתר"), אותו הוא מתאר כ"קומדיית יצר הרע". "רציתי לבחון כאן את הגבולות שלי כמספר", הוא אומר. "זו קומדיה שאני מקווה שהיא אוניברסאלית, הרבה מעבר לזירה הספציפית שבה היא מתרחשת, שזה החוג לספרות. תהליך בחירת השם היה ארוך. זה נשמע כמו שם שקשה להגות אותו, כזה שקצת מקשה על הקורא כשהוא ניגש למוכר בחנות הספרים ואולי בטעות הוא גם יורק כשהוא מנסה לבטא אותו, אבל אני ועודד וולקשטיין, העורך, היינו מאוד משוכנעים בו ומאוד נאמנים לו, ובסוף השתכנעו גם יתר אנשי ההוצאה".
ההצלחות והפספוס
"אצלי האופן בו מתגבש שם הספר שונה מאוד מספר אחד לאחר", מספרת מיכל שלו, שספריה ראו אור בהוצאת "כנרת זמורה ביתן". "יש ספרים שבצורה כזו או אחרת מתחילים מתוך השם – ב'מלאכי עליון' (1996), למשל, ידעתי שאני רוצה לכתוב על טייסי קרב בחיל האוויר, וברגע שההחלטה הזו התקבלה, השם הזה מיד קפץ לי לראש. לעומת זאת, ב'שבועת רחל' (1997) לא היה לי בהתחלה מושג על מה הספר הולך להיות, רק שאני רוצה לכתוב אותו בהשראת סבתי רחל. השם שחשבתי עליו, 'שבועת רחל', התאים בעיניי מאוד, ואפשר לומר שבמידה רבה הוא הניע את העלילה".
אחד השיקולים בבחירת השם הוא מידת הדמיון שלו לשמותיהם של ספרים אחרים שכבר ראו אור, והרצון להימנע מדמיון רב מדי. כך, למשל, מספרת שלו על בחירת השם לספרה "מאה חורפים", שראה אור בשנת 2001: "בהתחלה חשבתי לקרוא לו 'כלה של חורף'. הקלדתי את השם בגוגל, וגיליתי שיש משהו כמו חמש מאות ספרים ברחבי העולם עם שמות דומים. בסוף בחרתי ב'מאה חורפים' מפני שחלפו מאה שנים בדיוק מהחתונה הראשונה בספר לחתונה האחרונה".
את נוהגת להתייעץ בבחירת השם?
"לא תמיד. במקרה של 'לרוץ עם סוסי הפרא', שראה אור לפני שלוש שנים, היו לי כמה שמות אלטרנטיביים – 'אגדת הזאב האפור והאיילה האדומה', 'סוס שחור וסוס ענבר'. כתבתי את הרעיונות לשמות על דף, ובדיוק הייתה לי הרצאה. פגשתי שם את שהרה בלאו, שגם היא באה להרצות, ואמרתי לה: "שהרה, את לא מאמינה, אני ממש מתלבטת לגבי שם לספר". נתתי לה ולאחותה, שגם הייתה שם איתה, את הדף עם כל השמות, ושתיהן אמרו שאני צריכה ללכת על 'לרוץ עם סוסי הפרא'. וכך היה".
האם יש ספר שבדיעבד היית קוראת לו בשם אחר?
"כן, חוויתי גם מקרה של כישלון בנוגע לבחירת שם הספר. ל'ממערב לירח' (2010), שהוא האהוב עליי מבין ספריי, בכלל רציתי לקרוא 'מתחת לעץ הערמונים', וכולם אמרו לי שזה לא שם מוצלח. זו הפעם היחידה שוויתרתי בעניין השם. זמן רב אחר כך עוד הקדשתי מחשבה לכך שזה היה פספוס, ושאם הייתי מתרגמת את הספר לאנגלית, הייתי מבססת את שמו על השם המקורי שרציתי".
ג'וליה פרמנטו התלבטה ממושכות לגבי שם לספרה הראשון, שראה אור בשנת 2011 בהוצאת "אגם". "חברי הטוב אמיר עזר לי הרבה בבחירת השם לספר. היינו יושבים בבית קפה בשדרות רוטשילד, שותים אמריקנו באמצע הלילה, מעשנים בקדחתנות כמו טיינאג׳רים ומעלים אופציות ועוד אופציות ושום דבר לא בא", היא נזכרת. "רציתי שם יפה כמו תכשיט וכריכה יפה כמו שמלה. ואז זה בא – 'ספארי', על שם הנושא של הארוחה האחרונה שמתקיימת בביתה של לואי קוק ביפו. כל הדמויות לבושות בסגנון ספארי, צמחים וציפורים מפלסטיק מקשטים על הסלון, יונים ממולאות מוגשות לשולחן, עד הסצנה האחרונה והדרמטית שמשליכה את כל הספר לתהום ושומטת את חווית הקריאה.
"זה לא היה רק שם יפה ופואטי, בדיעבד הבנתי גם שיש לו משמעות עמוקה יותר. הקוראים מוזמנים לחוויית ספארי, בה הם יושבים בכורסתם הנוחה ומתבוננים במתרחש, השיפוט המוסרי על מה שהם רואים מול עיניהם הוא כולו שלהם. אין להם חלק במתרחש, זה לא ג׳ונגל בו כולם משתתפים בבכחנליה. יש הפרדה ברורה בין החיות לבני האדם. לכאורה, כמובן. לכאורה".
בספרה השני, "כפר סבא 2000", שראה אור לפני שנתיים בהוצאת "פן", היה התהליך אחר לגמרי. "הספר כולו כמעט ונבע משמו", פרמנטו אומרת. "תחילה כתבתי סיפור קצר תחת אותו שם, עליו עבדתי ארבעה חודשים, ולאחר מכן הבנתי שיש פה חומר גלם לרומן שלם. זהו צלם של זמן ומקום ולא היה בכלל דיון על השם, כל הקבצים של כל הדראפטים נקראו כך. מצד אחד יש פה משהו מאוד קונקרטי, מה שמתרחש בכפר סבא 2000 מתרחש אך ורק בכפר סבא בשנת 2000. מצד שני, ברור שזאת רק הסוואה, מטאפורה לחיים הטובים והיפים בישראל".
להתייעץ עם הקוראים בפייסבוק
"לאורך כתיבת 'גבר אישה ציפור' האמנתי בכל ליבי שאקרא לספר 'שש שעות וגבר', שכן לאורך הספר נוסעת הגיבורה אל הגבר שלה, אהובה המיתולוגי, במשך שש שעות, עד שהיא מגיעה אליו. עם הכתיבה התארכה הנסיעה שלה והתחלתי להוסיף על מניין השעות. כשהגעתי ל'עשר שעות וגבר', הבנתי שאני בבעיה, כיוון ש'עשר שעות וגבר' נשמע לי מאולץ ומוגזם", מספרת איריס אליה כהן על ספרה, שראה אור בשנה שעברה בהוצאת "ידיעות ספרים".
"התחלתי לחשוב איך אני פותרת את הברוך הפואטי הזה. באופן די מגוחך התחלתי לקצר את פרקי הנסיעה, לטובת השם, מה שעלה לי בדמים, אבל בדיעבד דווקא דייק וקיצר את הסיפור והועיל לו מאד. כך חזרתי לרעיון של 'שש שעות וגבר'. אלא שאז קמתי בוקר אחד, ממש עם סיום כתיבת הספר, עם מחשבה מוצקה ומציקה שהשם הזה לא מחזיק את הספר - לא מספיק חזק, לא מספיק גבוה. אמנם מדובר בסיפור אהבה גופני וארוטי, אבל בד בבד גם רוחני ונשמתי מאד - דליה ויואל, האישה והגבר, הגיבורים של הסיפור, הם סוג של נשמות תאומות.
"ואז עלתה בדעתי המילה 'ציפור'. ציפור! אני מתה על ציפורים, והנה יש לי הזדמנות להכניס את המילה היפה הזאת לשם הספר, מה גם שהספר גדוש בצוצלות, ירגזים, ועוד. אבל המילה 'ציפור' לא מחזיקה ספר שלם על כתפיה, היא קטנה ועדינה מדי. אז התחלתי לשחק עם המילים 'גבר' ו'אישה'. כתבתי למשורר והעורך אלי אליהו, האיש שמאז 'מכתוב' אני מתייעצת איתו על כל דבר ועניין, ושאלתי אותו: 'מה דעתך על השם "גבר, אישה, ציפור" לספר?' ואלי ענה לי בוואצאפ: '"גבר אישה ציפור" זה טוב'. 'שכחת את הפסיקים בין המילים', החזרתי לו, והוא כתב לי: 'זה דווקא טוב בלי פסיקים, כי אז מתרחשת סינתזה בין הגבר לאישה ובין האישה לציפור וכו''. לקח לי רגע להבין שזאת חתיכת הברקה להוריד את הפסיקים בין המילים, שהרי אז כולם חוברים להם יחד: הגבר, האישה והאהבה האחת הגדולה, הגבוהה, שאליה כיוונתי.
"בערך שבועיים לפני הירידה לדפוס, הפניתי, ליתר ביטחון, שאלה לקוראיי בפייסבוק", היא מוסיפה ואומרת. "שאלתי אותם איזה שם הם היו בוחרים לסיפור אהבה קרמתי, גורלי, דוגמת זה שכתבתי, סיפרתי את הסיפור בקווים כלליים ביותר והצגתי להם את שתי האופציות: 'שש שעות וגבר' או 'גבר אישה ציפור'?
"התשובות היו חצויות. לא ספרתי, אבל רבים בחרו בשם הראשון, בטענה שהוא יותר סקסי ויותר מסקרן. היו גם שכתבו לי: 'זה שם של רב מוכר'. אחרים מאוד אהבו את 'גבר אישה ציפור'. וכך נפלה ההחלטה הסופית. דווקא בעקבות המשאל בפייסבוק נשלל השם המקורי מחשש שייתפס כמותחן ארוטי. אני שמחה ואוהבת מאד את השם הנבחר".
• אירה דולפין: "הייתי בטוחה שאני מתה"
• "הישרדות VIP": מי מטומטם - הצופים או השורדים?
• מזל טוב: מוש בן ארי התארס לחברה בת ה-24
• גל של פציעות ב"נינג'ה ישראל VIP"
• מיכל אנסקי: "הקמפיין נדחה בגלל השיתוק"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
