טורונטו ראפטורס היא אלופה מוזרה. ב־40 השנים האחרונות - שזה מספיק זמן לאחור כדי להגיע לימים שבהם גמר האן.בי.אי אפילו לא הועבר בשידורים ישירים בארה"ב - 90 אחוזים מהתארים הלכו לאותן 8 אלופות שזכו יותר מפעם אחת.
שתיים מהארבע שזכו רק באליפות בודדת הן פילדלפיה ודאלאס - שתי ערי ספורט מוצלחות ועשירות. השלישית היא קליבלנד, בתואר מטורף שהוא כולו לברון ג'יימס. והרביעית היא זאת, האלופה הקנדית הראשונה בליגה אמריקנית זה שנות דור.
60 אחוזים מהאליפויות ב־40 השנים האלה נלקחו על ידי ארבעה מאמנים בלבד, וכמעט כל אחד אחר שזכה היה בצמרת הליגה באיזושהי צורה עוד קודם. בעצם, רק מאמן אלוף אחד ב־40 השנים האחרונות לא היה מאמן ראשי או שחקן בליגה קודם לכן. פול ווסטהד עשה זאת ב־1980 (בדיוק 40 עונות אחורה) עם שמות כמו קארים עבדול ג'באר ומג'יק ג'ונסון, ובמועדון עמוס היסטוריה והצלחות כבר אז - ל.א לייקרס. היחיד שעשה זאת ככה, אבל במועדון שמעולם לא היה בגמר, זה ניק נרס של הראפטורס. עד היום הדבר הכי משמעותי ברזומה שלו היה אליפות ליגת המילואים.
טורונטו מניפה גביע. אליפות מוזרה // צילום: אי-פי
היא מוזרה גם כי הרכז הפותח שלה הוא כזה בחור חמוד, שידוע בכך שהוא די לוזר וחסר קילר אינסטינקט. אז קייל לאורי נתן 26 נק' ו־10 אסיסטים, באחוזים מצוינים כולל קליעת קלאץ' קריטית, במשחק שהביא אליפות (110:114, ו־2:4 בסדרה מול הווריורס).
היא מוזרה כי הכינור השני שלה היה שחקן מחליף של 6 נקודות למשחק בעונה שעברה, באותה קבוצה. אז פסקאל סיאקם נתן סדרת גמר שהזכירה ענקים כמו סקוטי פיפן וג'יימס וורת'י.
היא מוזרה כי האקס פקטור שלה הוא בחור קטן־ממדים שאפילו לא נבחר בדראפט, בעונה שעברה בקושי היה משמעותי בריצת פלייאוף כושלת של טורונטו, ואת הפלייאוף הזה התחיל גרוע במיוחד. עד שנולד לו ילד. ומאז - אמצע סדרת גמר המזרח מול מילווקי - פרד ואן פליט ירד מ־11 נקודות רק פעם אחת, ובמשחק האליפות קלע יותר מהכוכב ההיסטורי שמולו, סטף קרי (21:22).
מאופקת אך דומיננטית
והיא מוזרה כי הקהל שלה הריע לפציעה של קווין דוראנט, אבל אז עודד אותו בקול רם יותר כשהתברר שהיא חמורה. והיא מוזרה בגלל דרייק הנודניק. והיא מוזרה כי רק בעונה שעברה היא העבירה את הכוכב הכי גדול בתולדותיה עבור שחקן שמצבו הבריאותי לא ברור ועם חוזה לעונה אחת.
מסאי יוג'ירי. התחיל כסקאוט בהתנדבות רק כי רצה לקבל הזדמנות // צילום: אי-פי
וכי באותו קיץ גם פיטרה את המאמן המוצלח בתולדותיה, אחרי עונת שיא שבה הוכתר למאמן העונה. והיא מוזרה כי האיש שעשה את הדברים האלה, נשיא המועדון מסאי יוג'ירי, הוא ניגרי ממוצא אנגלי ששיחק בליגה השנייה בבריטניה, ואת הקריירה שלו התחיל כסקאוט בהתנדבות רק כי רצה לקבל הזדמנות.
והיא מוזרה כי החגיגות שלה על הפרקט במשחק הפרידה מאוראקל ארנה באוקלנד (האולם הוותיק בליגה) היו מאופקות בהרבה מהצפוי. וכי היא ניצחה את גולדן סטייט בכל ארבעת המפגשים מולה בחוץ השנה, שלושה מהם בגמר. והיא מוזרה כי למרות שהיתה הקבוצה הדומיננטית ביותר בשני צידי המגרש בשבועות האחרונים של הפלייאוף, עדיין סביר להניח שאם היריבה שלה לא פצועה וקרועה פיזית, היא לא לוקחת את זה.
והיא מוזרה כי מי שהוביל אותה לאליפות הוא שכיר חרב, שלא צפוי להישאר אחרי עונה פלאית אחת, ולמרות תואר MVP של סדרת הגמר, גופייתו לבטח לא תיתלה כלל באולם שבו עשה היסטוריה.
סטף קרי. זה היה אצלו בידיים? // צילום: אי-פי
במילים אחרות, היא אלופה בצלמו ובדמותו של הכוכב היחיד שלה, קוואי לאונרד. אולי השחקן הטוב ביותר בליגה שבקושי חוגג, בקושי מחייך, בקושי מדבר, וכשהוא כבר צוחק זה הופך למם אינטרנטי מטורלל במיוחד. אדם שאחרי שנה שבה השבית את עצמו בסן אנטוניו בגלל נסיבות ומניעים שעדיין שנויים במחלוקת, וכשהוא לא מגלה לאף אחד אם יש בכלל סיכוי שהוא יישאר בטורונטו, נתן את הפלייאוף הכי ג'ורדני מאז מייקל ג'ורדן עצמו.
היא פשוט מוזרה. אל תתרגלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
