ליגת האומות עשויה להיות הדבר הכי גרוע והכי טוב שקרה לנבחרת טורקיה בשנים האחרונות. הכישלון המהדהד במפעל החדש - הפסדים לשבדיה ולרוסיה (פעמיים), תצוגות מביכות באצטדיון הביתי וירידה לדרג השלישי - הוביל את ראשי ההתאחדות למסקנה שככה אי אפשר להמשיך עוד.
מיורו 2016 המורחב הודחו הטורקים כבר בשלב הבתים, לגביע העולמי ברוסיה כלל לא הגיעו, והאכזבה בליגת האומות שלחה את המדינה חולת הכדורגל למחוז שאליו הולכים בעת דיכאון: נוסטלגיה. הזיכרונות מימי הזוהר של מונדיאל 2002 עשו את שלהם, ומירצ'אה לוצ'סקו הרומני נשלח הביתה כדי לפנות מקום על הקווים לסנול גונש, שהוביל את הנבחרת למקום השלישי ביפן ובדרום קוריאה לפני 17 שנים.
ארבעה חודשים עברו מאז מונה כדי להציל את המצב, ואלה התוצאות: חמישה משחקים, חמישה ניצחונות, 1:12 במאזן השערים, והשיא הגיע ביום שישי האחרון עם 0:2 ביתי על צרפת.
אמרה סאריגול, בעל הבלוג TURKISH FOOTBALL, צפה שמשהו גדול עומד להתרחש מול אלופת העולם. יממה לפני המשחק כתב: "יש אווירה מיוחדת שלא היתה קיימת בנבחרת כבר יותר מעשור, יש תחושה שמשהו גדול עומד לקרות".
משהו גדול אכן קרה, ומי שאחראי לזה יותר מכל הוא גונש. מעטים המאמנים שהצליחו להתמודד עם האמוציות, האגו והטירוף שיש בכדורגל הטורקי, והמאמן בן ה־67 הוא מאלה שכן. בעזרת כריזמה, מנהיגות, יכולת לשלוט בסגל והיכרות מעמיקה של הכדורגל הטורקי, המאמן החדש־ישן הרים בתוך זמן קצר נבחרת שהצליחה להחזיר את ההתלהבות והאמונה.
גונש ושחקניו חוגגים את הניצחון על אלופת העולם // צילום: רויטרס
"האדם הנכון למשימה"
האווירה שהיתה בשבת באצטדיון בקוניה הזכירה נשכחות והצליחה לשתק לגמרי שחקנים כמו קיליאן אמבאפה, אנטואן גריזמן ופול פוגבה. לא סתם אמר דידייה דשאן בסיום ההפסד: "אין שום דבר חיובי שאוכל לקחת מהמשחק הזה". טורקיה היתה עדיפה על נבחרתו בכל אספקט, ולראשונה זה עשור סיימו הצרפתים משחק בלי בעיטה למסגרת.
מתבקש להאמין שהצד הדפנסיבי הוא המומחיות של גונש, שוער בעברו, אבל את התדמית והמעמד הרוויח בזכות שני דברים אחרים: האמונה בכדורגל התקפי ויצירתי, והאמונה העוד יותר גדולה בשחקנים הצעירים. זאת הסיבה שבגללה זכה לכינוי "המורה", והסגל הנוכחי בהחלט מרגיש כמו כיתה מלאה תלמידים שצמאים ללמוד.
מתוך 14 השחקנים ששותפו מול צרפת, עשרה היו בני פחות מ־25. מדובר בדור חדש לגמרי, שכולל תשעה שחקני סגל מתחת לגיל 22. השם המוכר בחבורה הוא צ'נגיז אונדר, קשרה של רומא שגם כבש את השני מול צרפת. לצידו עוד מגוון אדיר של כישרונות. מספיק להזכיר את קאן אייהאן בן ה־24, שכבש גם הוא מול אלופת העולם ומשחק בפורטונה דיסלדורף, את זקי צ'ליק בן ה־22 מליל, את איפראן קאבצ'י בן ה־23 מאיסטנבול בשקשהיר, ואת גובן ילצ'ין בן ה־20, שאותו מכיר גונש מהתקופה שאימן אותו בבשיקטאש.
את החבורה הזאת מנסה המאמן לשלב עם השחקנים הוותיקים יותר, ולשם כך זימן את אמרה בלזוגלו בן ה־38, השריד האחרון ממונדיאל 2002, שרחוק משחק אחד מהופעה 100 במדים הלאומיים; ואת בוראק אילמאז. האחרון, בן 33, חייב את הקריירה שלו לגונש, שהפך אותו לכוכב כשהשניים שיתפו פעולה בטרבזונספור. עכשיו אילמאז נחוש להחזיר למאמנו ואמר: "אין לי ספק שהוא האדם הנכון למשימה, ואנחנו נעשה מה שיבקש כדי שזה יצליח".
הקהל הטורקי. רוצה לראות את הנבחרת בטופ העולמי // צילום: רויטרס
נעשה ונצליח
אז בינתיים טורקיה עושה ומצליחה. בחודש מארס פתחה את מוקדמות היורו בניצחונות על אלבניה (0:2) ומולדובה (0:4), בחודש האחרון גברה על יוון ואוזבקיסטן במשחקי הכנה, ובשישי כאמור הנחילה לצרפת את הפסדה הגדול ביותר במוקדמות יורו מאז 1982.
המדינה בטירוף כדורגל, אבל גונש המנוסה לא נסחף. "בואו נשכח מהמשחק הזה ונתרכז באיסלנד", אמר לקראת משחק החוץ הערב מול הנבחרת שמנעה מטורקיה השתתפות במונדיאל ברוסיה, "רק אם ננצח אותם אפשר יהיה להתלהב מהשבוע האחרון".
עבור טורקיה, התנהלות כזאת שווה זהב. בשנים האחרונות הנבחרת ידעה תנודות חדות במצב הרוח ולא מעט כישלונות צורמים, ובשום שלב לא נמצא מי שיעשה סדר בבלאגן. גונש, שזוכה למחמאות אדירות על הרנסנס הפתאומי, נראה כמו האיש שיכול להחזיר את טורקיה למקום שבו היא שואפת להיות - צמרת הכדורגל האירופי. יחד עם הכישרונות הצעירים והקהל הגדול שדוחף את הנבחרת, טורקיה מאמינה שהמאמן הוותיק יכול לעשות קסמים ולשחזר את הימים העליזים של 2002.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
