נתנו את האות: הספר שהיווה השראה

ד"ר חגית פולק - בהשראת "ילוד אישה" של אדריאן ריץ' 

יחסי אימהות, בנות ואחיות נמצאים במוקד ספר העיון של ריץ', משוררת ותיאורטיקנית אמריקאית, שראתה בקשר הבינאישי בין בנות לאימהות בסיס לבניית האישיות, הזהות והנשיות. הקירבה בין בנות לאימותיהן, גם  ביחסים מורכבים וכאובים, יוצרת העברה בין דורית של מורשת ההישרדות הנשית. 

התיאוריה של ריץ' היוותה השראה לכתיבת רומן הביכורים שלי, "תמיד בזמן", בו מיוצגים שלושה דורות נשים: אחיות, אמהות ובנות. הן מחפשות את הקירבה ואת הקשר, אך גם את המרחק הנכון בשביל לגדול, בשביל לגדל. כשהבת הבכורה מתרחקת ליפן ב"טיול אחרי צבא" מערכות היחסים נדרשות לבדיקה מחודשת.

 אני מרגישה חלק משושלת כתיבה נשית, על נשים, ושמחה לשמוע שהחוויה הזו מהדהדת אצל הקוראות שלי. 

הכותבת היא מחברת הספר "תמיד בזמן" בהוצאת ידיעות ספרים

• "סיפורה של שפחה" חזרה: האם יש תקווה?

• חמישה שירים חדשים לעומר אדם
 

עדי לויתן - בהשראת "הדוד פרץ ממריא" מאת יעקב שבתאי

מן הרגע שהתחלתי לקרוא את קובץ הסיפורים שכתב יעקב שבתאי (בהוצאת הספריה החדשה), נשביתי בקסמו. האופן שבו שבתאי מתאר את גיבוריו ואת מצוקותיהם שאב אותי מייד אל תוך העלילה ואל תל אביב של שנות הארבעים.

השפה הנפלאה ופסקאות הפתיחה המופתיות הן מופת של כתיבה. כך, למשל, נפתח הסיפור "מודל": "תמרה בל הייתה שרועה בחצר הבית, רוב גופה בערוגת הפרחים ורק רגליה נחו על המדרכה הצרה. השעה הייתה מוקדמת, והמרפסות, עצי השלהב והאזדרכת, השיחים והדשאים המטוללים היו שרויים עדיין בצל רך וצונן ונסוכים שלווה של בוקר יום קיץ". גיבוריו שואפים תדיר אל הגאולה - אך מתרסקים תמיד אל קרקע המציאות.

הכותב הוא מחבר הספר "תקווה ‭ "9 ‬בהוצאת צפרא

 

נעמה דעי - בהשראת "הקפות ביער" מאת דלין מתיה

אני לא זוכרת באיזה צומת של חיי פגשתי את "הקפות ביער" (בהוצאת עם עובד) - אבל שכשסיימתי אותו עלו בעיניי דמעות. לא משום שהסוף היה עצוב אלא פשוט מפני שהסתיים לי; שהעולם הממשי הזה, עם ריחות היער ובשר הפילים האסור וטעם הבטטה והקנאה, נסגר לי פתאום.

פלא של אריגה: איך מסע של אדם יחיד - שאול ברנרד - על פני קילומטרים של יער שהאדם השמיד, על פני עבר והווה, ייאוש ועיקשות, לפת את ליבי. זו אמנות העט הנעלה ביותר, השראה, אני חושבת, לסחוף את הקורא ביד עדינה אל מקומות ואנשים שלא שיער בעולם ובתוכו, שירגיש את היסוד הפנימי של כולנו: האהבה, הפחד, ההתפעמות, שמהם עשוי הקו המחבר הדק שעושה אותנו לאנשים.

הכותבת היא מחברת הספר "צערו העתיק של הירח" בהוצאת עם עובד/ספרייה לעם

 

הילה טימור אשור - בהשראת הספר "פתיל התכלת" של האדמו"ר מרדזין

כתיבת הספר "הקשה של הלחם" התחילה בקריעת ים סוף שבסופה חיכה המדבר.

יחסית לבני ישראל, הייתי מהירה. רק שמונה שנים ארכה הדרך. שמונה שנים של בצורת. משמעת מים. משמעת כתיבה. משמעת קריאה. כמעט כל מה שקראתי באותן שנים היו חומרי תחקיר. עדויות. מסמכים. ספרי הגות. וההשראה - ספרו של האדמו"ר מרדזין, רבי גרשון חנוך הניך ליינער, שכתב את "פתיל התכלת", על מציאת פתיל התכלת, ההגעה לצבע הנכון המופק מחלזונות - והכל כדי לחבר בין ההעבר להווה.

למדתי ממנו ללכת אחרי התכלת. לשזור אותה בחיים כאילו אין אפור.

הכותבת היא מחברת הספר "הקשה של הלחם" בהוצאת כנרת-זמורה

• מתי נפסיק להתעסק במשקל של נטע?

• "הישרדות VIP": מי מטומטם, הצופים או השורדים?

אביגיל קנטורוביץ' - בהשראת הספר "שואה שלנו" של אמיר גוטפרוינד

הרבה ספרים עיצבו אותי ככותבת. ספרו של אמיר גוטפרוינד (בהוצאת זמורה-ביתן) הוא בין הראשונים  ברשימה. הוא מלא חן והומור, אבל הוא משתמש בהם כדי לדבר על הכאב, ולא לברוח ממנו.

השילוב יוצא הדופן הזה מתאפשר באמצעות תכונה שלישית, החשובה  ביותר שיש בעיניי לכותב: החמלה. היא מעמיקה יותר מרחמים ומעניינת יותר  משנאה. החמלה - וכמה חמלה! - היא שנותנת ל"שואה שלנו" את כוחו ואת יופיו ואת האפשרות להצחיק עד דמעות בסיפור שמהותו עצובה, והיא נתנה לי השראה לנסות ולספר סיפור מרובד, שאין בו שחור ולבן, אלא מורכבות אנושית אפרפרה ומצחיקה - גם אם זה עולה לי בדמעות.

הכותבת היא מחברת הספר "ארץ עיר ילדה" בהוצאת מודן

 

יונתן הראל - בהשראת "סיפורי איוון בלקין" מאת א.ס. פושקין

יותר מעשור העברתי בעולם האבטחה והאחזקה. את סיפוריו רציתי לבטא, אך השאלה היתה כיצד.

"סיפורי איוון בלקין" (בתוך הקובץ "הכושי של פטר הגדול", בהוצאת הספריה החדשה) היוו את התשובה. דרכם, מתאר פושקין את דמויות השוליים של החברה הרוסית דאז, וממציא לשם כך מספר ייחודי - בלקין, בעל אחוזה מהפרובינציה הנידחת. אפיונו מאפשר לו לנהל קשר ישיר עם דמויותיו של הכפר הרוסי, אך להיות גם בעל יכולת לתקשר את עצמו לקהל הקוראים.

כאיש ביניים, בלקין משמש תחנת ממסר בין עולמות מנותקים, ופותח בכך צוהר לזה שבצד, זה שאינו יכול להתבטא בעצמו. בהתאמה, בחרתי ליצור את "סייר הלילה" - המספר שלי, שחופשי לנוע בין קוראיי לבין הגיבורים הנעלמים, המאבטחים והמנקים.

הכותב הוא מחבר הספר "נורות שרופות" בהוצאת הקיבוץ המאוחד

 

לילך שריד וייטמן - בהשראת "אידיופתיה" מאת סאם ביירס

ספרו המבריק של סאם ביירס (בהוצאת ידיעות ספרים), גרם לי לצחוק בקול ולחתול שלי לבהות בי בהפתעה בכל פעם.

במרכזו של הספר מעמיד ביירס שלושה בני שלושים ומשהו, עגומים ובודדים. הסיפור הוא תמהיל של מחשבותיהם ושל שגרתם המאוסה: ברווקות, בזוגיות חונקת, בהוויי משרדי, במשפחות לא מתפקדות. ביירס מתאר בשנינות ורגישות מערכות יחסים הנעות כולן בטווח הדק שבין הזדקקות לדחייה.

הקריאה בספר שחררה בי מחסום: החשש שאנשים ישייכו אלי את המחשבות המתנשאות, הלא פוליטיקלי-קורקט, שאשים בפי הדמויות שלי, לא צריך למנוע ממני לכתוב אותן. וכן, דמויות מפונקות, מרוכזות בעצמן או גסות, יכולות להיות גם מקסימות להפליא ושובות לב.

הכותבת היא מחברת הספר "בלדה לארוחת שישי" בהוצאת הקיבוץ המאוחד 

• הגרושה הטרייה של ניקולס קייג': העבר הפלילי, המעצר והכסף

• בעקבות ההאשמות: "קווין ספייסי סובל מאוד"

• הפסטיבל הכי שווה ביקום

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו