// מאת: יונתן שמעוני, מכון דוידסון לחינוך מדעי
מחקר חדש בארצות הברית גילה לאחרונה כי הירח שלנו הולך ומתכווץ בשל התקררות פנים. אומנם מדובר בתהליך שנמשך לאורך מאות מיליוני שנים, אך בפרק הזמן הזה הירח התכווץ ב-50 מטרים.
סימני ההתכווצות ניכרים על שכבות קרקע קדומות שמכסות שכבות צעירות יותר. המחקר גם מצא שכ-30 אחוזים מרעידות האדמה בעומק רדוד יחסית של עשרות קילומטרים בלבד באדמת הירח, התרחשו בקרבת הכיסויים הללו, המכונים "העתקי דחיקה". עוד עלה במחקר כי רוב רעידות האדמה קורות כשהירח חולף בסמוך לנקודה הרחוקה ביותר מכדור הארץ, במהלך מסלול ההקפה שלו.
"המחקר שלנו הוא עדות ראשונה לכך שההעתקים הללו עדיין פעילים וכנראה מייצרים רעידות אדמה בירח, המתקרר ומתכווץ בהדרגה", אמר מוביל המחקר, תומס ווטרס, מדען בכיר במרכז לחקר כדור הארץ וכוכבי הלכת במוזיאון האוויר והחלל הלאומי של הסמית'סוניאן בוושינגטון. על פי המחקר, ההתקררות נובעת מפליטת חום שהצטבר מפיצוצים רדיואקטיביים או מפגיעת אסטרואידים בעבר.
28 רעידות אדמה בעומק רדוד יחסית תועדו בין 1977-1969 בעקבות המשימות של תוכנית "אפולו" בהן הונחו ארבעה מכשירים למדידת תנודות בקרקע (סייסמומטרים). רעידות אלה יכולות להגיע לעוצמה של 5 דרגות. יש לציין כי מכשירים אלה אומנם מאתרים את מוקד הרעידה, אבל טווח השגיאה שלהם גדול במיוחד.
כעת, במחקר החדש, נעשה שימוש באלגוריתם שמתחשב בנתונים לא מדויקים ומאפיין את מוקדי רעידות האדמה טוב יותר. בעזרתו, זיהו החוקרים את המוקד המדויק של 17 מתוך 28 רעידות האדמה. בנוסף הוכנה הדמיה של רעידת אדמה שגרמה להיווצרות המצוק במכתש מנדלשטאם (Mandel'shtam) על הירח. על פי החוקרים, מוקד רעידה זה התרחש בעומק של 30 ק"מ לכל היותר. מכאן הם הסיקו שהרעידה מסוגלת להשפיע על פני השטח. ואכן, בשמונה מוקדים שונים רואים "העתקי דחיקה" במרחק 30 קילומטר (או פחות) על פני הקרקע.
תהליך טקטוני ממושך. מצוק על פני הירח, כפי שצולם על ידי LRO // צילום: NASA/GSFC/Arizona State University/Smithsonian
רועד במרחקים
ממצא אחר במחקר הוא הקשר בין מועד רעידות האדמה והמרחק של הירח מכדור הארץ. מתוך 28 הרעידות שתועדו, 18 אירעו כשהירח היה קרוב ל"אפוגיאה", הנקודה הרחוקה ביותר מכדור הארץ במסלולו. כשהירח נמצא בנקודה זו, מהירות התנועה שלו קטנה בכ-110 מטר לשנייה בהשוואה למהירותו ב"פריגיאה", הנקודה הקרובה ביותר לכדור הארץ.
המשמעות היא שהירח נמצא פחות זמן בפריגאה ויותר זמן באפוגאה, לכן בנקודה הרחוקה ביותר יש יותר זמן פעולה למאמצים שמפעיל כדור הארץ על הירח. העתקי הדחיקה שרואים על פני הירח אינם תוצאה של רעידת אדמה אחת, אלא של תהליך ארוך. העובדה שחלקם צעירים בסקאלת זמן גיאולוגית, כלומר בני פחות מ-50 מיליון שנה, מרמזת על כך שהירח עדיין פעיל טקטונית, וזו גם המסקנה החשובה של המחקר.
עדויות נוספות לכך הן מפולות שחשפו חומר חדש על פני הקרקע, או שדות סלעים שנמצאים באזורים שבהם פני הקרקע בהירים, עדות לכך שהם לא היו חשופים לקרינה בחלל זמן רב במונחים גיאולוגיים. בתנועתם על הקרקע הסלעים הגדולים מותירים עקבות - עוד עדות למפולת שהתרחשה לפני זמן לא רב.
כדי להעמיק ולהבין יותר את ממצאי המחקר האחרון, יש להתקין ציוד סייסמי חדש על הירח. זה כנראה יקרה במשימה שנאס"א כבר הכריזה עליה, השיבה לירח, עד שנת 2024.
הכתבה התפרסמה במקור באתר מכון דוידסון
