חואן איגנסיו לונדרו כבר היה מוכן לעזוב את הטניס, כשהענף הגיע עד לפתח ביתו עם הזמנה מפתה. בפברואר נערך לראשונה טורניר ATP בעיר קורדובה, וכבן המקום קיבל הארגנטינאי בן ה־25 כרטיס חופשי לתחרות. או במילים אחרות: חבל להצלת הקריירה.
עד לאותו רגע, ללונדרו היו מספיק סיבות לחפש לעצמו עיסוק אחר. קריירה מקצוענית שהחלה ב־2013 לא המריאה לשום מקום, ובשלב מסוים אף הפכה לסיוט. לצד הפסדים תכופים וכישלונות חוזרים במוקדמות טורנירי גרנד סלאם, הופיעו דיכאון והתקפי חרדה. "כבר חשבתי לפרוש ולהישאר לעבוד במקסיקו", סיפר ל"קלרין" בתחילת השנה, "אבל כנראה לא היה לי אומץ". אומץ זה משהו שהוא יזדקק לו היום, כשיפגוש את רפאל נדאל בשמינית גמר רולאן גארוס הראשון בחייו.
את המהפך הזה בקריירה, מפורש בפוטנציה לסנסציה בהתהוות, חייב לונדרו לטורניר ההוא בקורדובה. מה שהתחיל כהזדמנות לחבוט קצת בכדור המשיך בניצחון ראשון אי פעם בטורניר ATP ובניצחונות על בכירי ארגנטינה פדריקו דלבוניס וגידו פלה, והסתיים בזכייה בתואר ראשון. "אני אומר לכם מהלב: לא תכננתי לזכות בטורניר הזה, אפילו לא קרוב לזה", הודה בסיומו, "במקסימום חלמתי להגיע לרבע הגמר".
הגשמת החלום והזכייה בטורניר פתחו ללונדרו את הצ'אקרות. הוא החל לתרגל יוגה, הוסיף לצוות האימון פסיכולוג צמוד, שם דגש על מקצוענות ודאג לשים שתי עיניים על המשקל. עם 70 קילוגרמים שבקושי מחזיקים 180 סנטימטרים דקיקים, הארגנטינאי הפנים שארוחת צהריים לא פחות חשובה מאימון משקולות. "כמעט אף פעם אין לי חשק לאכול, אבל עכשיו אני מבין כמה זה חשוב לי", הסביר הארגנטינאי, שמזוהה היום בסבב כ"ההוא שמסתובב עם משקל אלקטרוני ומערבל מזון".
רפאל נדאל. השור ממאיורקה כבר ממתין היום בשמינית הגמר // צילום: אי-פי
מה שעוד העניקה לו הזכייה בקורדובה הוא את כרטיס הכניסה לגרנד סלאם ראשון בקריירה. עד הטורניר הנוכחי בפריז ניסה לונדרו להיכנס לאחד כזה דרך הדלת האחורית של המוקדמות, אך שמונת הניסיונות שלו להגיע לארה"ב, לאוסטרליה, לוויבמלדון או לצרפת הסתיימו הרבה לפני שהאקשן התחיל.
הפעם, הדירוג שלו (78) העניק לו כניסה אוטומטית, ולונדרו הוא שאחראי לאקשן. בסיבוב הראשון גבר בשלוש מערכות על ניקו בסילשווילי, המדורג הבכיר ביותר שניצח בחייו (15 בטורניר); בסיבוב השני נזקק לונדרו לארבע מערכות כדי להדיח את חביב הקהל רישאר גאסקה, ובסיבוב השלישי נדרש לחמש כאלה מול הצרפתי הצעיר קורנטן מוטה. לאחר המשחק הזה אמר: "אני חולם בעיניים פקוחות".
אז היום, אותן עיניים יראו מהצד השני של הרשת את רפאל נדאל, שכבר הבהיר לארגנטינאי: "אני בא לנצח". סביר להניח שהמסע של לונדרו אכן יסתיים היום, אבל את סיפורו חשוב לספר בשביל כל אלו שחושבים לפעמים לעזוב הכל ולפרוש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
