כוחו של פסיק

פסיק יכול לעיתים לשנות את ההיסטוריה. בוודאי כשמדובר במסמך משפטי. במקרה של הרומן "רחוב מזרח מערב", מדובר בסעיף 6 של החוק הבינלאומי - שלפיו הואשמה ההנהגה הנאצית בנירנברג עם תום מלחמת העולם השנייה. 

החוק, שנוסח בהסכמה בין ארבע בעלות הברית - ארה"ב, בריה"מ, אנגליה וצרפת, כלל לראשונה את המונח "פשע נגד האנושות". לבית הדין ניתנה סמכות להעניש פרטים שביצעו פשעים נגד האנושות, שכללו "רצח, השמדה, שעבוד ומעשים בלתי אנושיים אחרים שנעשו נגד אוכלוסייה אזרחית לפני המלחמה או במהלכה; או רדיפות מטעמים מדיניים, גזעיים או דתיים... בין שהדבר נחשב לפגיעה בחוקיה הפנימיים של המדינה שבה בוצע הפשע ובין שאינו נחשב לפגיעה בהם". 

קשה להעלות היום על הדעת, אך עד לאותה שעה יכולה היתה כל מדינה לעשות באזרחיה ככל העולה על רוחה - כולל טבח, הרעבה, עינויים ורדיפות - ולא היה בנמצא כלי משפטי כלשהו שיוכל למנוע זאת ממנה או להענישה על כך. "ריבונות" היתה המגדיר היחיד כלפי העולם של יחסי שליט־אזרח. "ביתו של אדם הוא מבצרו", דרש יוזף גבלס, התועמלן הנאצי הראשי, בפני חבר הלאומים בשנת 1933, "ואנחנו ננהג כפי ראות עינינו במתנגדינו ובמיוחד - ביהודים שלנו". 

כריכת הספר (כנרת זמורה ביתן)

ומה עניין הפסיק? ובכן, שימו לב לנקודה־פסיק שאחרי המילים "...לפני המלחמה או במהלכה;" בנוסח הרוסי של הפסקה הופיע פסיק בלבד, וכדי לשמור על אחידות הנוסח התיישרו שלוש המעצמות האחרות והחליפו את הנקודה־פסיק בפסיק. בפרשנות המשפטית הדקדקנית שאפיינה את משפטי נירנברג, הוציא פסיק זה את כל האירועים שלפני המלחמה - חוקי הגזע, ליל הבדולח ושאר הפעולות המחרידות שביצעו הנאצים נגד היהודים וקבוצות אחרות מאז עלו לשלטון ב־1933 ועד תחילת המלחמה ב־1939 - מחוץ למנדט השיפוט של בית הדין. משום כך, הותירו משפטי נירנברג טעם מריר בפיהם של לא מעט ניצולים יהודים. 

סיבה נוספת להרגשת הסיפוק החלקית של היהודים מהמשפטים היתה נעוצה בכך שמושג מרכזי חדש נוסף - ג'נוסייד, רצח עם - לא נכלל בפסקי הדין. וכך לא קיבלה השואה הכרה כניסיון להשמיד את העם היהודי כקבוצה, אלא כבודדים. 

"רחוב מזרח מערב" מאת פיליפ סנדס הוא מסע בלשי, ארכיאולוגי ומשפטי מעורר השראה, המתחקה אחר שני משפטנים יהודים, הרש לאוטרפכט ורפאל למקין, שניסחו את שני המושגים החדשניים הללו. השניים, למעשה, הניחו את היסוד למשפט הבינלאומי המודרני. הפשע נגד האנושות שניסח לאוטרפכט - שהפך למרצה נודע בקיימברידג', היווה בסיס לפסקי הדין של נירנברג. הג'נוסייד שהגדיר למקין, שהיה יועץ לתובע האמריקני הראשי רוברט ג'קסון במשפט, אומץ ב־1948 על ידי האו"ם (החלטה 96), שאשרר כי "ג'נוסייד הוא אכן פשע בהתאם למשפט הבינלאומי" וכיפר בכך על קוצר ידם של שופטי נירנברג.

אם מכל האמור לעיל התקבל הרושם כאילו מדובר בספר משפטי יבש ומתפלפל - אין דבר רחוק יותר מהאמת; זהו רומן הנקרא בנשימה עצורה, וחשיבותו - ההיסטורית, המשפטית והיהודית - היא לאין שיעור. בטכניקה מרשימה מצליח סנדס לכלול בסיפורו את כל המרכיבים של ההיסטוריה האישית, הקיבוצית והלאומית של יהדות אירופה במאה ה־20. 

נקודת המוצא של המחבר, בעצמו פרופסור למשפטים, הוא ניסיון להתחקות אחר עקבותיו של סבו, ליאון בוכהולץ, שקורותיו במלחמה היו אפופים בערפל. מוצאו של הסב היה מלבוב - עיר ששינתה את שמה לאורך השנים. בעיר הזו החלה גם דרכם של לאורפכט ולמקין - והיא תופסת מקום מרכזי בספר, כציר שמרכז סביבו את האירועים והדמויות. בלבוב (או למברג, או לביב) שכנו אוניברסיטה חשובה, בית אופרה וקהילה יהודית גדולה, שמנתה ערב מלחמת העולם כ־100 אלף איש. מעט מאוד נותר ממנה לאחר 1945.

סנדס מתחקה אחר ההיסטוריה המשפחתית שלו, ובמקביל אחר השתלשלות דרכם של שני המשפטנים הדגולים - אחד קבע את חייו באנגליה והשני בארה"ב - וכיצד הגיעו כל אחד בנפרד לרעיונות הייחודיים והמקוריים שאליהם הגיעו (וכמקובל, שללו האחד את רעיונותיו של האחר). באמצעות פתקים ושברי מסמכים, תצלומים ועדויות, חושף סנדס את הקשר בין שלושת הגיבורים הללו, ומצליב את נתיבי החיים, לרוב מבלי דעת. במובן זה הקריאה בספר היא מרוץ מותחני: סנדס חושף את חייהם הפרטיים של גיבוריו, את הטרגדיות של משפחותיהם; את העובדה שגם לאורפכט וגם למקין למדו בלבוב אצל אותו מרצה למשפטים, פרופ' יוליוש מקרביץ. 

חלק נכבד מ"רחוב מזרח מערב" מוקדש להנס פרנק, המושל האכזר של פולין הכבושה (ה"גנרל גוברנמאן"), שנודע בשם "הקצב מוורשה". בתחומו של פרנק הוקמו מחנות ההשמדה טרבלינקה ובלז'ץ, ובתוך כך הוא היה האחראי להשמדתם של יהודי לבוב, ולכן גם לרצח משפחתו של לאורפכט, שישב במרחק 15 מטרים ממנו בזמן משפטי נירנברג. 

היומנים שניהל פרנק, משפטן בעצמו, שבהם פירט את "הצלחותיו" בגירוש ובהשמדת יהודים, שימשו כלי מרכזי בהרשעתו במשפט. ספרו של סנדס רואה בפרנק דמות של "הנאצי הספציפי" שאחראי לטרגדיה המשפחתית שלו (פרנק ערך ביקור ממלכתי, אפילו כמעט מלכותי, בלבוב בקיץ 1942), ומנסה לנתח את מרכיבי אישיותו, את יחסיו עם אשתו, עם פילגשו ועם הממונים עליו והשפעתם על התנהלותו. בנירנברג המיר פרנק את דתו לקתוליות, והודה באחריות למעשי הזוועה של הנאצים (היחיד שעשה כן). הוא אמר כי "אלף שנים לא ימחו את אשמת גרמניה", אבל בהמשך חזר בו. 

קסמו הגדול של ממואר זה טמון בדרך הצבעונית והאנושית שבה חושף המחבר את קורותיהם של שני יהודים מעיר שולית בדרום פולין, שהצליחו - בשני קצוות של הגלובוס - לשנות את עולם המשפט הבינלאומי. הם קשרו בדרך פלאית את הפרטי עם האוניברסלי והאירו באור יקרות את כוחן של המילים - ואפילו של הפסיקים - לחרוץ גורלות. 

רחוב מזרח מערב / פיליפ סנדס

מאנגלית: עודד פלד; כנרת זמורה ביתן, 528 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו