דיאור פישר כבר בן 37. במהלך הקריירה הוא שיחק במכבי ת"א, בהפועל ירושלים ובריאל מדריד, זכה בתארים והתנסה בחוויות רבות. למרות זאת, מהרגע שנחת בבני הרצליה הוא מתאמץ ומשקיע כמו צעיר שזה עתה עלה מהנוער, הכל במטרה לסייע לקבוצה לשרוד בליגה.
"אני שומר על הגוף שלי ולמאמן שלנו אריק שיבק יש מנטליות של פעם והוא שומר עלינו בכושר מטורף", הוא מסביר ל"ישראל היום", בראיון ראשון מאז חזר בפברואר לקדנציה שלישית בישראל ולקראת המשחק הערב מול הפועל ירושלים. "יש לנו אתגר להישאר בליגה, יש עוד קבוצות טובות ולנו יש את המשחק נגד ירושלים. המפתח הוא לא לדאוג לגבי שום דבר חוץ מלעצמנו ולהשיג כמה שיותר ניצחונות".
על התקופות שבצמרת הישראלית אמר: "מכבי וירושלים מצפות לטוב ביותר ושואפות גבוה, אין הרבה הבדל ביניהן. עכשיו כשאני בהרצליה זאת הפעם הראשונה שאני משחק בקבוצה שהיא לא לגמרי כזאת ואין לה עקביות במפעלים כמו היורוליג או היורוקאפ. ירושלים, למשל, זכו בשתי אליפויות לפני ואחרי שהייתי שם והיה מאתגר בגלל הסגל הבכיר והציפיות שם".
למי משתיהן התחברת יותר?
"אני חושב שלמכבי ת"א, בגלל ששיחקתי שם שנתיים. הם היו הקבוצה הראשונה שנתנה לי הזדמנות והיינו רחוקים משחק אחד מהפיינל פור ביורוליג. הייתי צעיר בעשר שנים וזה היה שונה".
פישר במדי מכבי // צילום ארכיון: אלן שיבר
למה לא המשכת במכבי?
"היתה לי הזדמנות מיוחדת ללכת לשחק במועדון כמו ריאל מדריד, אחד המועדונים הגדולים בעולם".
פישר, שגם שיחק בנבחרת ישראל, מספר שהתגעגע לארץ. "התרבות כאן מדהימה. באופן כללי אני מרגיש מאוד ישראלי ושמתי לב לזה כשנחתתי כאן בחזרה השנה. פתאום אתה יוצא מהמטוס ומזג האוויר הישראלי מכה בך, הנהגים נוהגים שוב כמו משוגעים ולאנשים יש לפתע 'חוצפה חיובית' שאין במקומות אחרים".
"אהבתי את פיני גרשון"
במהלך הקריירה הספיק פישר להתאמן אצל מאמנים בכירים. ביקשנו ממנו לבחור את הטובים ביותר שאיתם עבד. "אהבתי במיוחד את פיני גרשון. האימונים שלו, תוכניות המשחק שלו, הגישה שלו ואיך שהוא תמיד היה יורד לפרטים. אהבתי גם את אטורה מסינה שעכשיו בסן אנטוניו. אלה השניים בטופ מבחינתי".
תדרג את החמישייה הכי טובה ששיחקה לצידך.
"וואו, זה קשה. קודם כל דורון פרקינס, שהוא בחור נהדר, גם קרלוס ארויו היה עוד מישהו שאהבתי לשחק איתו. סוגרים את החמישייה - ליאור אליהו, סרחיו רודריגס ועומרי כספי".
אתה כבר בגיל 37. יצא לך לחשוב על פרישה?
"האמת שלא. אני אוהב את המשחק הזה מאוד ואני מרגיש זכות לשחק כדורסל. אני רוצה לשחק כל עוד אני יכול. אין זמן שאני אומר לעצמי שבו אני רוצה לסיים, הגוף שלי יעצור אותי. לגבי השנה הבאה, אני בוודאות רוצה להמשיך ואם תהיה לי את ההזדמנות לחזור לישראל, אני אשמח".
האם כבר חשבת בכל זאת על הקריירה הבאה?
"מאוד ארצה לאמן. אני חושב שזאת הזדמנות בלתי רגילה לעזור לצעירים מעמדת המאמן. אני רוצה להיות מאמן משמעותי ולעזור לשחקנים צעירים להגיע למטרות שלהם, לשחק במקומות כמו האן.בי.אי שהייתי כל כך קרוב להגיע לשם, ובכלל לעבור קריירה טובה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
