1 יותר מכל, הניצחון האדיר של גולדן סטייט (113:118) היה הצהרה מהדהדת. לא כלפי יוסטון, זו שישבה לה על הזנב וחטפה ממנו שוב הצלפה לפנים. אלא כלפי קווין דוראנט: הלו - היתה כאן קבוצה מנצחת ואלופה לפניך, היתה גם איתך ואולי תהיה גם אחריך.
אבל רוחה של גולדן סטייט המגולמת בסטיב קר, סטף קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין היא ישות עצמאית שעברה כברת דרך ויודעת להתמודד עם מצבים מורכבים כמו משחק 6 בחוץ אצל יריבה עם אש בעיניים. לטווח הקצר הם הסתדרו בלעדיו במשחק וחצי ומצאו דרך לנצח גם בלי תוספות, ראויות ומשמעותיות ככל שיהיו, והוכיחו שפחות זה לפעמים יותר, אם יש לך את הכישרון והאופי הנכונים.
2 מכירים את תוכניות הריאליטי שבהן שף מפורסם מגיע בהפתעה לבית של משפחה רנדומלית ומנסה לייצר ארוחת גורמה מהמצרכים שיש להם במקרר? אז סטיב קר פתח את המקרר של הווריורס, ראה שאין לו את קווין דוראנט, כבר מזמן אין לו את דמרקוס קאזינס, וסטף קרי פצוע ביד ועם מחצית ראשונה מלאה בעבירות וללא נקודות.
הוא מזהה קצת ציר בשר של אנדרה איגוואדלה, שאריות שון ליווינגסטון, תבלין של קוון לוני, מיץ מרה של חיה מה בלילה של ירח מלא מסכנה עושה גורו גורו וקוראים אותה דריימונד גרין, חטיף אנרגיה של קליי תומפסון, והוא שורד את המחצית הראשונה בשוויון.
קליי תומפסון. חטיף אנרגיה בחסות סטיף קרי // צילום: אי-פי
ההצגה של קרי במחצית השנייה היא הופעה של היכל התהילה, אבל לפני שנגיע אליה ראוי להזכיר את גדולתו של תומפסון. האיש שמר את הקבוצה בחיים במחצית הראשונה עם קור רוח, קליעה, הגנה והובלת הקבוצה במה שיכלו להיות רגעי שבירה. יש נטייה להשוות את תומפסון לסקוטי פיפן, איש העזר האולטימטיבי, אבל המניות שלו בניצחון הזה משתוות לאלה של קרי. חצי חצי. ראשון קליי, שני סטף.
ובאמת במחצית השנייה גולדן סטייט הראתה את יכולות הגורמה שלה, ברמה של כוכבי מישלן: קרי עם 33 נקודות, מקנח ברבע רביעי של 20 נקודות וטונות של מהלכי אופי קבוצתיים, מהלכי כדורסל אישיים והתאוששות מנטלית שלו תוך כדי משחק, ששאבו את החמצן מהאטמוספרה של הקהל ביוסטון.
3 עבור יוסטון זה משחק שיזעזע את כל תפיסת העולם של המועדון. מבניית הקבוצה, דרך בחירת השחקנים ועד לסגנון המשחק. המרדף אחרי האלופה בניסיון לשחק בסגנון דומה עם שחקנים אחרים כשל. למרות שהעתק סיני אף פעם לא יעלה על המקור, זה היה ניסיון ראוי כי אין כרגע פתרון אחר בסביבה שיכול להעמיס כמות מספקת של כישרון בקבוצה אחת.
ועדיין, התלות האולטימטיבית בג'יימס הארדן תעמוד שוב במרכז הדיון, והמחסור בסופרסטאר נוסף לצידו יעלה את השאלה אם דשא יכול לצמוח לידו. בעיות האופי במאני־טיים של כריס פול יצופו, ולמרות שחקנים משלימים ראויים, המחסור בעומק ווינרי, אופי וכישרון ישאיר לה זמן לחפש כרטיסים לאירוויזיון.
קרי חולף ע"פ יוסטון. סופה של תקופה ביוסטון? // צילום: גטי
גם מייק ד'אנתוני הודה לאחר המשחק שזה הפסד שמשנה דרך, אולי מסמן את סופה עבורו. בסיום היה נדמה שהזקן של הארדן מדובלל יותר, הקרחת של כריס פול גדולה יותר, ואפילו הקעקועים של פי ג'יי טאקר הזילו דמעה של קשיחות. יוסטון נתקלה שוב בתקרת הזכוכית שלה, וירדה מהמגרש כשכפות רגליה שותתות דם.
4 מי שינסה להימנע הלילה מגורל דומה הוא דמיאן לילארד. מכל המעורבים בסדרה הנהדרת בין פורטלנד לדנבר, ללילארד (ולמאמנו טרי סטוטס) יש הכי הרבה מה להפסיד. הוא אולסטאר שמוביל קבוצה מאז נבחר בדראפט, אבל למרות איכויות קלאץ' וצוות מסייע, עדיין לא הצליח להוליך את פורטלנד, הבאמת סימפטית, מעבר לחצי גמר המערב (המועדון לא ביקר בגמר האזורי מאז 2000). וכולנו יודעים שגמר מול גולדן סטייט הוא הרי החושך שאף קבוצה במערב לא תדע מה נמצא מעבר לו, על כן זה יהיה סוג של מימוש פוטנציאל.
המשחק השביעי הלילה אצל דנבר העוד יותר סימפטית הוא מבחן מנהיגות שדורש מבחן תוצאה. כמו סטף וקליי, לילארד וסי ג'יי מקולום צריכים לעשות קופי־פייסט. וכששני אלה מתכננים להם תוכניות, יושב ניקולה יוקיץ', מסובב כדור על הבוהן וצוחק צחוק מרושע. עוד הלילה (02:00): טורונטו - פילדלפיה (3:3 בסדרה).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
