המפגשים הראשונים של חצאי גמר ליגת האלופות היו מרגשים והשאירו טעם של עוד, אבל מה שקיבלנו בשני מפגשי הגומלין ייזכר בדברי הימים של הכדורגל כשניים מהמשחקים העוצמתיים בהיסטוריה.
אמסטרדם לבשה חג ביום חצי הגמר. האוהדים מילאו את הרחובות, דגלי ישראל קישטו את הפאבים והמסעדות ולא בגלל יום העצמאות, והאוהדים, שגמעו בירות בכמויות מסחריות, לא הפסיקו לשיר החל משעות הבוקר. גם קבלת הפנים בהגעה ליוהאן קרויף ארנה, שם שלבדו גורם לצמרמורת, היתה מיוחדת. עשרות אלפי אוהדי אייאקס הגיעו בתהלוכה מאורגנת, שרו בעוצמות אדירות והוסיפו זיקוקים ומופע פירוטכניקה.
המשחק נפתח בצורה חלומית למקומיים. שער מהיר של, מתיאס דה ליכט (עדיין לא בן 20), גרם גם לגדולי הפסימיים להתחיל לבדוק עלויות של בתי מלון במדריד. שום דבר לא הכין אותנו לרכבת ההרים הרגשית ולחוויית הכדורגל שקיבלנו במחצית השנייה.
אפשר להסביר את השינוי בחילופים של פוצ'טינו האדיר, בהתקפלות של צעירי אייאקס מול גודל המעמד, אבל כנראה ההסבר מצוי באלוהי הכדורגל (ביום שלישי הבנו שהוא לא מסי), שרצה לקחת את העונה המוטרפת הזו לאקסטרים. לוקאס מורה החזיר את האנגלים למשחק עם צמד בתוך ארבע דקות (55 ו־59).
האוהדים המקומיים ניסו להרים את הקבוצה, ועם ההתלהבות של האוהדים האנגלים, סיפקו לנו אווירה חריגה. המשחק התקדם, עד לדקה ה־90, אז הוסיף השופט חמש דקות, שעליהן עוד נדבר שנים קדימה.
טוטנהאם שלחה להתקפה את כל מה שיש לה, כולל השוער הוגו לוריס שהצטרף לבעיטת קרן, שכולם חשבו שיהיה אחרון, וכשזה לא נכנס, האוהדים ההולנדים והישראלים שלפו טלפונים כדי לצלם את שריקת הסיום ואת חגיגות החזרה לגמר הגדול אחרי 25 שנה. תוכניות לחוד ומציאות לחוד. סיסוקו שלח כדור ארוך, "הייל מארי" אם אתם חובבי פוטבול אמריקני, יורנטה הקשה על דה ליכט להרחיק, ודלה עלי הסיט את הכדור בנגיעה קסומה לרגלו השמאלית של לוקאס מורה, שהמשיך לרשת. שעון המשחק הראה 95:01.
הקונטרסט בין החגיגות המטורפות של אוהדי טוטנהאם, שישבו מימיננו, לשקט המצמרר של אוהדי אייאקס היה לא פחות מסוריאליסטי. שנייה אחת, רגל שמאל אחת, שעשו הבדל בין אושר עילאי למפח נפש עצום. המסע הקסום של אייאקס הסתיים בצורה הכי כואבת שיש, אבל הקבוצה המופלאה של אריק טן האח תישאר בלבבותינו ובזיכרוננו עוד שנים רבות.
זה היה ערב מופלא!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
