הוא המאמן השישי בהיסטוריה שמוביל את ברצלונה לשתי אליפויות בשתי עונותיו הראשונות. הקבוצה שלו מובילה את הטבלה במשך 66 מחזורים, בשתי עונות הפסידה בארבעה משחקי ליגה בלבד, רק פעם אחת בליגת האלופות, ובפרק הזמן הזה ניצחה את ריאל מדריד, אתלטיקו, סביליה, צ'לסי, ליון, מנצ'סטר יונייטד, טוטנהאם וליברפול, והיא רחוקה שלושה משחקים מלסיים את העונה עם טרבל. ועדיין, ארנסטו ואלוורדה לא זוכה למספיק קרדיט.
ברשימת האחראים להצלחה מקדימים אותו לאו מסי כמובן, אבל גם לואיס סוארס, ג'רארד פיקה, מארק אנדרה טר שטגן, סרחיו בוסקטס ועוד. נוסף על כך, לא עפים עליו כמו על יורגן קלופ, לא מהללים אותו כמו את אריק טן האח ואפילו לא מחמיאים לו כמו למאוריסיו פוצ'טינו.
נזכיר שוב: ואלוורדה יכול לסיים את העונה עם שלושת התארים, וזה אחרי עונה שבה זכה בדאבל. אם יצליח, יהיה מאמן בארסה השלישי בעשור האחרון שעושה זאת, אחרי פפ גווארדיולה (2009) ולואיס אנריקה (2015). הישג מדהים, אך גם מקור הבעיה. כי ואלוורדה הוא לא פפ, מוח כדורגל מופרע שרקח רעיונות במסדרונות הקאמפ נואו, והוא גם לא לואיס אנריקה, מאמן כריזמטי שכלוא בגוף של ספורטאי־על.
ואלוורדה הוא "Txingurri", נמלה בבאסקית. תמיד עובד, בקושי מדבר, מנסה להוציא את המיטב ממה שיש. וזה לא שברצלונה לא זורמת בדמו כמו שהיא זורמת לשניים הקודמים.
הוא שיחק בקבוצה בין 1988 ל־1990 וכמחליף קבוע ישב קרוב ליוהאן קרויף, אבל הכדורגל שמציגה הקבוצה שלו הוא לא ברצלונאי־קרויפי (אם יש דבר כזה). אין שם את הזרימה של פפ או את הטירוף של לואיס אנריקה. רחמנא ליצלן, אין שם טיקי־טקה!
ואלוורדה. הודה שלא כך דמיין את המשחק הביתי מול ליברפול // צילום: רויטרס
סביר להניח שוואלוורדה היה רוצה שכך יהיה, אבל לצערו יש אילוצים. העזיבה של צ'אבי ואינייסטה השאירה את בארסה ללא הלב המתמסר שלה, והמאמן שהגיע מאתלטיק בילבאו נאלץ להמציא את הקבוצה מחדש.
התהליך הזה, שבו החלקלקות הפכה לחספוס, לא היה קל לעיכול אצל נאמני קטלוניה. פרשנים ואוהדים הגדירו את ברצלונה כ"משעממת" ו"חסרת ברק", ואכן, היו משחקים שבהם הקבוצה של ואלוורדה לא הזכירה את הקבוצה המהפנטת של השנים האחרונות. לא פעם הציגה יכולת בינונית, שיחקה בקצב איטי ואפילו ויתרה על שליטה בכדור.
לפני כחודשיים, במשחק הליגה מול בטיס, היא רשמה רק 48% החזקת כדור, ובכל זאת ניצחה 1:4. אותה כמות אחוזים שרשמה ב־0:3 על ליברפול בשבוע שעבר. היתה זאת הפעם הראשונה מאז 2015 שבארסה לא שלטה בכדור במשחק ביתי, אבל התוצאה המוחצת ידועה לכולם - מקדמה אדירה לקראת הגומלין הערב (22:00) באנפילד.
ואלוורדה הודה שלא כך דמיין את המשחק הביתי מול ליברפול. "רצינו להאט את הקצב, אבל הם לחצו בלי הפסקה", אמר, "אהבתי שידענו לסבול ולמצוא פתרונות".
ובארסה בהחלט מצאה כאלה. היא ניצחה - ולמאמן חלק גדול בכך.
והכי חשוב: מסי מבסוט
בדיעבד, הבחירה בארתורו וידאל לקישור התבררה כנכונה, וכך גם הכניסה של נלסון סמדו, שדחפה את סרג'י רוברטו לעמדה קדמית יותר. המגן הספרדי, למי ששכח, היה זה שחדר לרחבה ב־0:2. זאת לא היתה הפעם הראשונה העונה שוואלוורדה הראה הברקות טקטיות ויכולת לשנות מערכים ושיטה תוך כדי תנועה, וזה בדיוק מה שמאפיין את ברצלונה שלו.
מסי עם סוארס. השחקנים אוהבים ומעריכים את המאמן שלהם // צילום: גטי אימג'ס
הוא משתמש בסגל הקיים בצורה נבונה, מוצא דקות לכל שחקן (אפילו לקווין פרינס בואטנג!), משנה, בוחן, ובעיקר מקדש את התוצאה. לא בכדי ברצלונה התעלתה העונה בעיקר במשחקים הגדולים.
השחקנים אוהבים ומעריכים אותו, התקשורת לא משפיעה עליו, והכי חשוב - מסי מרוצה ממנו. ואלוורדה לא רק נתן לארגנטינאי את סרט הקפטן והפך אותו למנהיג הבלתי מעורער, הוא גם הצליח לשכנע את הארגנטינאי שמותר וכדאי לנוח.
מסי משחק העונה פחות מתמיד, אבל זה לא מונע ממנו לתרום הרבה יותר. "המאמן תמיד יודע למצוא את תוכנית המשחק המושלמת עבורנו", החמיא לו הכוכב הארגנטינאי. והמשפט הזה מספר את כל הסיפור.
ברצלונה הנוכחית אולי פחות מבריקה ונוצצת, אבל יש לה מאמן שיודע טוב מכולם מה היא צריכה לעשות כדי לנצח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
