מי שיצא לו להציץ בפרופיל האינסטגרם שלי ראה שבחודש האחרון החלפתי את חליפת הג’ודו שלי בחליפת עסקים, עליתי על מטוס יחד עם חברי לנבחרת וטסנו לניו יורק - לקחנו חלק בתחרות ה New York open ומשם המשכנו במסע הרצאות ופאנלים עם סטודנטים יהודים בקמפוסים השונים. בזכות ארגון ה JNF וארגון נוסף Media Watch International הפכתי ל״שגריר״ לכמה ימים.
ניסיתי להעביר ולהסביר להם מה עובר בגוף כשאני עומד על הפודיום באבו-דאבי ושר את התקווה במדינה ערבית בפעם הראשונה בהיסטוריה לא פשוטה. איזה מרגש זה לראות את הדגל מונף ולהרגיש אפילו לרגע שאתה מייצג 9 מליון ישראלים. אבל עשינו את זה, דיברנו ,הסברנו והיינו גאים מאוד במה שאנחנו עושים. זו שליחות.
חזרנו ישר למזרן האימונים, אין זמן. ביום שלישי הקרוב עולה שוב על מטוס, הפעם עם חליפת הג׳ודו וביום ראשון אתחרה בגרנד סלאם באקו, אזרבייג׳אן. תחרות חשובה מאוד במטרה להמשיך לבסס את את מקומי בטופ של הדירוג העולמי ולהתכונן לקראת התחרויות הבאות (משחקי אירופה ואליפות העולם בטוקיו).
אחת מהשאלות הנפוצות שאני נשאל זה מה עושים לפני תחרות? כמו תמיד ההכנה לכל תחרות כוללת אימוני ג׳ודו מפרכים, אימוני משקולות, פגישות עם הפסיכולוג, התזונאי, טיפולי פיזיותרפיה בשוטף ובראשם עומד המאמן הלאומי אורן סמדג׳ה שמחדיר בנו מוטיבציה ורוח לחימה בלתי מתפשרת כל יום בכל אימון.
הכל בראש אומרים, וזה נכון. אני חייב להגיע מרוכז וחדור מטרה ומוטיבציה לנצח. וזה בדיוק מה שאני אעשה אולי זה אפילו חשוב יותר ומאתגר יותר כשיש רקטות שנורות על ישובי ישראל, בשבוע שבו אנחנו מציינים את יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה וכמובן את יום העצמאות ה71 שלנו. ואני מאחל לנבחרת ולי - שנזכה לשמוע את ההמנון בבאקו ויותר מפעם אחת.
שיהיה לנו בהצלחה, או כמו שאומרים באזרית ״Uğurlar״ (:
פיטר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
