נשארה רק מנגינה: זוכרים את הנופלים דרך השירים

רב-סרן יותם לוטן ז"ל - "ניפגש לשיר אחרי המלחמה"

במלחמת יום כיפור נפלו 11 מבני קיבוץ בית השיטה - מחיר השכול הגבוה ביותר בישראל ביחס לגודל היישוב. חברת הקיבוץ דורית צמרת כתבה אז את "החיטה צומחת שוב", שהפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם יום הזיכרון. חצי שנה לפני כן נולד בקיבוץ יותם לוטן. במלחמת לבנון השנייה נפל רס"ן לוטן ובעקבות מותו הוציאה צמרת לרדיו את שירה השני, שאותו הלחין נחום היימן - "וכל זאת תם ולא נשלם, יותם".

אין זה מקרי שאת זכרו של יותם הנציחו בשיר, ועוד לצליליו של אחד מגדולי המלחינים בישראל. חבריו לקיבוץ הגדירו אותו כמוזיקאי מחונן. בכיתה ב' הוא החל בלימודי פסנתר, ומאז קיבלה המוזיקה מקום מרכזי בחייו. כשהתגייס לצה"ל ב־1992 הלך יותם בדרכו הצבאית של אביו - הוא שובץ בחיל השריון, המשיך לקורס קצינים ושירת בסדיר ובקבע חמש שנים בסך הכל. עם שחרורו מצה"ל יצא לטיול באוסטרליה ובניו זילנד וכששב, בחלוף כשנה, החליט לבנות את חייו בקיבוץ. לצד לימודי התואר הראשון במדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל, החל יותם לעבוד כרכז נוער בבית השיטה ומאוחר יותר כמדריך בעין חרוד איחוד.

"יותם נכנס מהר מאוד לעובי הקורה בנושא התרבות. הוא שיחק על הבמה, הנחה, כתב פזמונים לחגים והיה שותף פעיל מאוד בחיי החברה", מספרת בתיה, אמו של יותם ז"ל, "לא היה חג שהוא לא ליווה את התוכנית האמנותית ואת השירים בפסנתר, ותמיד נתן ביטוי לצד המוזיקלי והחברתי שלו. גם לחלק המוזיקלי של טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא היה אחראי, ובבית השיטה זה יום מקודש. הוא בחר את ההרכבים, את השירים שיושרו בערב, את הזמרים, ליווה אותם בפסנתר. ככה היה גם בשנתו האחרונה, ב־2006, שלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה". 

עמיר, אביו של יותם, מוסיף: "בערב יום הזיכרון האחרון שהוא ארגן היתה כבר רשימה של 37 חללים מהקיבוץ. בישיבה שהיתה לפני הטקס יותם אמר שהוא מקווה שהרשימה 'נסגרה', כי הערב כבר ארוך מדי".

רב סרן יותם לוטן ז"ל 

מלחמת לבנון השנייה תפסה את יותם כשהיה עם חניכיו בטיול בטורקיה. "הוא היה לחוץ וכל הזמן היה בקשר עם הארץ לברר מה קורה עם הגיוס למילואים", מספרת בתיה. שעות אחדות אחרי שנחת, גויס בצו 8. "לא יצא לנו אפילו לשבת איתו, לשמוע איך היה בטיול. רק אחר כך הוא יצר איתנו קשר ואמר שהוא יצא למילואים. לא הספקתי אפילו להיפרד ממנו, לא הספקתי לתת לו חיבוק, נשיקה, משהו. גם כשרצינו לבקר אותו עוד כשהם היו בעמיעד, הוא ביקש שלא נבוא כי יש עליו אחריות מאוד גדולה כמ"פ והוא מאוד עסוק".

חמישה ימים אחרי שגויס למילואים, קיבלה הפלוגה שעליה פיקד יותם הוראה לעלות לשטח הכינוס בסמוך למושב דובב. אחד מנהגי מובילי הטנקים היה ח"כ לשעבר מוסא (משה) פלד, בעצמו חבר קיבוץ בית השיטה. "לפני התדריך משה ניגש ליותם ואמר לו, 'יותמצ'יק, אני לא רוצה להפריע לך, אבל רק תזכור שאחרי המלחמה אנחנו עושים ערב שירה בבית השיטה'", מספר האב עמיר. "יותם ענה לו, 'אל תדאג משה, רשימת השירים כבר מוכנה'".

שבע שעות בלבד אחר כך, בבוקר 7 באוגוסט 2006, יותם נהרג כאשר הטנק שבו היה ספג פגיעה של טיל נ"ט. בתקרית הזאת נהרגו גם סמ"ר (מיל') נועם מאירסון (23) ז"ל מירושלים וסמ"ר משה (מלקו) אמבאו (22) מלוד.

בתיה ועמיר לוטן, הוריו של יותם ז"ל // צילום: גיל אליהו/ג'יני

יותם היה בן 33 במותו והותיר אחריו הורים ושני אחים צעירים ממנו: אופיר ורותם. במהלך 13 השנים שחלפו מאז המלחמה שממנה לא שב, מתקיימים ערבי שירה ברוחו ולזכרו. "יותם אמר לי שהשיר שהוא הכי אוהב הוא 'עטור מצחך'", מספרת בתיה, "לקראת יום ה־30 לנפילתו פנינו למלחין השיר, יוני רכטר, שיבוא לשיר. רכטר אמר שגם לטעמו זה השיר הכי יפה שלו, אבל הוא מתקשה לשיר אותו. אז הוא בא ושר את השיר 'כמו עמוד ענן', שגם הוא משקף את חייו של יותם. מאז שיותם נפל הרינגטון שלי בנייד הוא 'עטור מצחך'".

 

רב-סרן לירון יוגב - "הביע את עצמו דרך המנגינה"

לירון יוגב הגיע אל השירים באופן טרגי. ב־1989, כשהיה בן 12, נפטרה אמו שושנה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. יום אחד סיפרה אחת המורות לאביו, אברהם, כי הילד מגיע לכיתה עם מחברת אחת לכל המקצועות וממלא אותה בשירים שהוא כותב על שלל נושאים, ובהם גם מותה של אמו.

רס"ן לירון יוגב ז"ל לצד מפקדו שאול מופז // 

לימים הלחין וביצע לירון רבים מאותם שירים במסגרת הלהקה שהקים עם חברים מבית הספר. הוא היה הסולן, והלהקה הופיעה בפני תלמידי בתי ספר ביקנעם, שם התגורר. הופעתה האחרונה של הלהקה היתה ביולי 1994, במסיבת הגיוס של המחזור. "עד הגיוס לירון והמוזיקה היו אחד", מספר אברהם, "הוא היה בלהקה עם החברים, כתב המון שירים. יש לי אוסף שירים שלו. המוזיקה היתה חלק ממנו, וכשהוא רצה להביע את עצמו זה היה דרך המנגינה. כשהוא התגייס לצבא הוא כנראה ויתר על החלום הזה".

לירון רצה לשרת בצנחנים, אבל בצה"ל החליטו לשלוח אותו לשריון. "כשהוא הגיע לבקו"ם סיפרו לו שלא שובץ לצנחנים. התחילו צרחות וצעקות וטלפון הביתה 'תוציא אותי מפה'", מספר האב, "ביום למחרת אמר 'תעזוב, אני אסתדר', ופשוט התאהב בשריון. הוא היה חוזר הביתה עם ציפורניים מלוכלכות ומספר לי עם ברק בעיניים מה זה לגרז. הוא הפך להיות שריונאי בלב ובנפש. היה לו מסלול קידום מדהים. אחרי הטירונות והשלבים הראשונים עבר מייד לקורס מפקדים, הפך להיות מדריך בקורס והמשיך לקצונה. לפני יום העצמאות 1999 הוא התקשר אלי לשאול אם יש לי תוכניות לחג. כשאמרתי לו שאין לי, הודיע 'יש לך, אתה מגיע לבית הנשיא כי אני חייל מצטיין'. היינו בבית הנשיא, שהיה אז עזר ויצמן. שם הבנתי לראשונה מה המשמעות של להיות מפקד בקורס קציני שריון. אחד האלופים שהוא פגש שם הסתכל עליו וממש התפעל". 

"עד הגיוס לירון והמוזיקה היו אחד". לירון יוגב בצעירותו

בהמשך עבר לירון לשרת כמ"פ בגדוד 77 של חטיבה 7 בשריון. ביום האחרון של תרגיל ניווטים שביצעה באזור רמות מנשה, ב־1 בפברואר 2001, הוא נהרג בתאונת אימונים בהיותו בן 24. "הוא נסע בג'יפ סופה יחד עם סגנו והסמל־קשר", מספר אביו, "הם ביקשו לעלות עם הג'יפ לגבעה כדי לתצפת על התרגיל ומשהו קרה לרכב. המנוע כבה והם הידרדרו לאחור ונפלו לתהום של כמה מטרים. הסמ"פ הועף מהג'יפ, הסמל־קשר נלכד עם מכשיר הקשר ולירון הוטח לגג של הג'יפ וחטף מכה בגזע המוח. הוא הובהל לביה"ח רמב"ם ואחרי כמה שעות קבעו מוות מוחי". 

אברהם, אביו של לירון ז"ל

"המח"ט של לירון אמר לי, 'בשבילו השמיים היו הגבול, פשוט הוא מיהר לעבור את הגבול...'", אומר אברהם, שתרם את איברי בנו כדי להציל חיי אחרים. "כל דבר שהוא נגע בו היה הצלחה. החיילים שלו התחילו אפילו לדבר כמוהו. פגשתי חייל שלו והרגשתי כאילו אני מדבר עם לירון. הייתי בלטרון ופגשתי שם איש קבע משיזפון. לירון שירת שם כמה שנים. שאלתי אם הוא מכיר את לירון, והוא ענה שבטח. אמרתי לו שאני אבא שלו. הבחור, רס"ר בן 40 ומשהו, ישב והתחיל לבכות. הבן שלי היה נערץ". 

 

סמל צחי איטח ז"ל - "למד משמיעה, מהרדיו, ובמהירות נהיה כוכב"

"אני מאמינה שאם צחי היה בחיים, הוא היה מופיע היום על במות, מקים להקה משלו או מנגן עם הגדולים. שבועיים לפני מותו סיפרתי לו שהאמרגן של בועז שרעבי שמע עליו דרך הבת שלו, שלמדה עם צחי בתיכון, ומציע לו לבוא לנגן איתו. הוא היה מאושר עד הגג לשמוע את זה. זה לא התגשם לצערי", כך מספרת יפית איטח, אמו של סמל צחי ז"ל, בן 19 במותו, החלל האחרון במלחמת לבנון הראשונה. "כמה שבועות לאחר נפילתו של צחי, בועז עשה ערב מוזיקלי לזכרו".

"אם היה בחיים, היה מקים להקה משלו". צחי איטח ז"ל

"צחי הוא הבכור מארבעת ילדיי והוא ניגן מאז שהיה קטן. החיידק אחז בו כבר בגיל 5. גרנו אז בדימונה. בהתחלה שלחנו אותו ללמוד חלילית אבל הוא לא רצה. אחרי שנולד עמוס, הילד הצעיר שלנו, ועשינו לו ברית, קנינו אורגן. צחי ישב וצפה איך מנגנים בו. שיחק עם הקלידים ופתאום התחיל לנגן. למד משמיעה. הוא התחיל ללמוד בשיטת ימאהה, שהיתה מקובלת אז למי שרכש אורגן מהחברה. כשהתקדם במהירות ועברנו למצפה רמון בגלל השירות של בעלי, רשמנו אותו לקונסרבטוריון. הוא למד תווים, שדרג עצמו אצל מורים והמשיך ללמוד גם משמיעה ברדיו ובמקומות אחרים. בתוך תקופה קצרה הוא נהיה כוכב".

בהמשך עברה המשפחה ליבנה, שם למד צחי בתיכון גינזבורג. אמו, אשת חינוך, מרצה על בנה ועל חינוך למצוינות. אביו, אריה, הוא קצין הביטחון הוותיק של עיריית אשדוד. בכיתה י"ב הפיק צחי את מסיבת הסיום של השכבה וניגן בה, כמובן. "הוא כל הזמן דיבר על כך שיעשה שירות צבאי משמעותי ואחר כך ילך ללמוד ברימון", מספרת אמו. 

צחי יכול היה לנסות להתגייס לתזמורת צה"ל, אבל בחר בגבעתי בעקבות אביו - אלוף משנה במילואים - וביקש לשרת בפלחה"ן דולב. "אני רוצה לתת למדינה כמה שיותר", אמר להוריו, "אחר כך אלך לרימון ואולי גם אלמד קרימינולוגיה".

יפית ואריה, הוריו של צחי ז"ל // צילום: יהודה פרץ

ב־11 בפברואר 2000, זמן קצר לפני פינוי לבנון, בזמן היותו בבופור, ספגה העמדה של איטח, שבה שהה עם חייל נוסף, פגיעה ישירה של טיל נ"ט. צחי נהרג במקום. אביו אריה התראיין אז לכרמלה מנשה בקול ישראל ואמר, בין השאר: "כולם ביבנה ידעו לפנינו וחיכו למודיעים שיגיעו לביתנו. כל המשפחה היתה בבית. בני הצעיר פתח ואמר שחבריי מהצבא הגיעו וקרא לי שארד לומר להם שלום. הוא לא ידע למי הוא פתח את הדלת. ברגע שראיתי את ראש עיריית יבנה ואת קציני העיר, הבנתי שמשהו רע קרה לנו. נפלו לנו השמיים. רה"מ ברק התקשר אלי ואמר לי שהוא מתכוון להוציא את הילדים מלבנון ושהוא מחבק אותנו. יצאתי בקריאה של אב שכול וטענתי שבנינו הם בשר תותחים ושחייבים להוציא אותם לגבול הבינלאומי".

מאז נהרג צחי, עשו הוריו כל מה שאפשר כדי להנציח את הבן האהוב, באמצעות המוזיקה, כמובן. "יש לנו חדר מוזיקה בבית והילדים מנגנים בו בשמחה", מספרת יפית, "עמוס, האח הצעיר, נדבק גם הוא בחיידק המוזיקלי. הוא עוד ניגן עם צחי, וגם האחיות - אתי וליהי - שרות והספיקו לשיר עם צחי לפני השירות. צחי כתב לא מעט שירים, בין השאר את השיר 'ליבי נשבר' שהולחן על ידי להקת סינרגיה. שיר נוסף שזכה להרבה תהודה הוא 'תן אות חיים' שצחי כתב להורים שכולים.

"ניגן מאז שהיה קטן". צחי בצעירותו // צילום: יהודה פרץ

"אחרי שנהרג החלטנו גם לפתח את מגמת המוזיקה בתיכון גינזבורג שבו למד, כי בתקופה שלו לא היתה מגמה כזו. לקחנו מקלט, שיפצנו אותו וקראנו לו 'ניגונו של צחי'. עמוס הצעיר חנך את המגמה ולמד בה. הקמנו גם מגמת מוזיקה בבית הספר היסודי נווה עמרם בדימונה, שבו למד בתחילת הדרך. בכל שנה הם מזמינים אותנו לקונצרט מוזיקלי לזכרו ואנחנו מעניקים מלגות לילדים מצטיינים במוזיקה. נוסף על כך, כתבתי ספר שנקרא 'מתנה למדינה', על ילד שחושב איך לשמח את המדינה ביום חגה כי היא עצובה".

 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו