הכדור היה אמש במגרש הישראלי. חמאס הביע, באמצעות מתווכים, נכונות לחזור לרגיעה, אבל בישראל התלבטו, מחשש שנדנדת ההסלמה, והסחיטה שנלווית אליה, יימשכו גם בשבועות הקרובים.
אלמלא היינו בימים רגישים - ימי הזיכרון והעצמאות השבוע, ואחריהם האירוויזיון - היתה ישראל שוברת את הכלים כבר אתמול. באופן יחסי מול חמאס, ובאופן מלא מול הג'יהאד האסלאמי, שאחראי גם להסלמה הנוכחית. פחות משבוע לאחר ניסיון שיגור הרקטה לאשדוד - ולמרות אזהרות ישראליות מפורשות - שוב החליטו בג'יהאד להתפרע. ירי הצלפים שבוצע שלשום (תוך כדי הפגנות השישי על הגדר), וגרם לפציעתם של קצין וחיילת בדרום הרצועה, בוצע בידי הארגון.
בישראל התלבטו אם לפגוע בתגובה ישירות בג'יהאד, ובסופו של דבר החליטו לפגוע בבעל הבית ברצועה: חמאס. מוצב של הארגון הותקף, אבל בשונה מבעבר - הפעם הוא היה מאויש. שלושה מאנשי הארגון נהרגו, ובחמאס החליטו להגיב ופתחו בשבת בבוקר בירי פראי לכל הנגב המערבי, תוך תיאום הפעילות עם אנשי הג'יהאד.
לרגעים הזכירו השיגורים האינטנסיביים את יממת הקרב בנובמבר האחרון, שבמהלכה שוגרו יותר מ־500 רקטות מעזה. ישראל הגיבה אז באופן מבוקר ונמנעה מלגלוש להסלמה משלוש סיבות עיקריות: הרצון להתמקד בפעילות נגד מנהרות חיזבאללה בצפון; מזג האוויר שהגביל את פעילות חיל האוויר; והעובדה שההסלמה החלה בעקבות המבצע המיוחד של צה"ל שכשל בחאן יונס.
בסיבוב הנוכחי אין לישראל נסיבות מקלות דומות. בדיונים הביטחוניים אתמול היתה תמימות דעים כי הימנעות מתגובה חריפה תשיג אפקט הפוך: במקום שתתקבל כמחווה ישראלית, היא תיראה כפחד מפעולה. התוצאה תהיה שבכל רגע נתון יוכלו חמאס והג'יהאד לחדש את הירי כדי לסחוט את ישראל מחדש. מי שיהיה אחראי לחלק את ה"דוז פואה" באירוויזיון יהיה יחיא סינוואר.
חמאס נגרר בחוסר חשק
חמאס, שנגרר לסבב הלחימה בחוסר חשק, הבהיר אמש (באמצעות המצרים ושליח האו"ם מלאדנוב) שהוא נכון לסיימו מיידית. ישראל, כאמור, נעה בין רצון לסגור עניין כמו בפעמים הקודמות, לבין ההבנה שנחצה סף מסוכן. עם זאת, גם בירושלים וגם בעזה נמנעו משבירה מוחלטת של הכלים; ישראל נשמרה שלא לגרום למספר רב של הרוגים ברצועה, וחמאס (והג'יהאד) איים אמנם, אבל נשמר שלא להרחיב את הירי לבאר שבע ולתל אביב.
ניסיון העבר וההיגיון מלמדים שסביר שגם הפעם יסתיים סבב הלחימה במהרה. גם העובדה שצה"ל נמנע מתגבור משמעותי של כוחות עשויה לרמז שבקריה לא מעריכים שאנחנו בפני סבב ארוך ואלים. לגורמים המרסנים מצטרף צום הרמדאן שמתחיל הערב: ספק אם חמאס ירצה להרוס את החג לתושבי הרצועה. אם יקבל (באיחור של כמה ימים) את הכסף הקטארי המובטח, יהיה לו כל אינטרס להרגיע את הרוחות.
אלא שגם במצב כזה ימשיך הג'יהאד להחזיק את הצדדים במקום רגיש. בחודשים האחרונים ניכר שהוא סר פחות למרות חמאס. זה נובע מההנהגה החדשה והאקטיבית שלו בדמשק בראשותו של זיאד נחאלה, מלחץ איראני ברור, ומכך שפעיליו מחפשים אקשן. בישראל מזהירים את חמאס שהימנעות מריסון הג'יהאד תוביל לתבערה גדולה; המסר אמנם נקלט, אבל לא מיושם בשטח.
מכאן שסביר שישראל תידרש לעשות את העבודה בעצמה. השאלה היחידה היא העיתוי: האם לחכות עכשיו (בגלל החגים והאירוויזיון), או לשבור את הכלים ולתת מכה חזקה גם במחיר של כמה ימי לחימה - בתקווה להשיג שקט לזמן קצת יותר ארוך מכמה שבועות. לאיש בישראל אין אשליות: גם אם תיבחר האופציה הראשונה, בתוך זמן קצר יגיע תורה של השנייה. השעון והעצבים מתקצרים בשני הצדדים, ואם לא תושג פריצת דרך מהירה ומפתיעה בשיחות הרגיעה בקהיר, נראה שהגענו לנקודה שבה אחרי תקופה ארוכה של דיבורים יתחלפו המילים בטילים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו