זה היה כתוב על הקיר. תקראו לזה הסלמה, תקראו לזה סבב, תכנו את זה באיזה שם שתרצו כדי להתחמק מהאמת שכל כך קשה לומר – זה ה-DNA של האויב. העדפנו להתכרבל באסטרטגיה של "שקט קונים בכסף" במקום לכפות שקט באמצעות עוצמה ונחישות של מדינה שרוצה לומר "לא עוד" לא רק לזכר השואה אלא גם היום לכל אויבנו המאיימים עלינו.
צילום: דוברות המשטרה
השובע מערפל אותנו. יום העצמאות הפך ליום המנגל הלאומי, לעצרות עתירות ממון ולרישיון להכות אחד את השני בפטישי פלסטיק. יום הזיכרון, שאמור להעניק לנו כוח ואמונה בזכותנו על הארץ שלנו בזכות הנופלים הגיבורים, הולך ומאבד בלהט דיבורי הפוליטיקאים את עוצמתו הערכית.
החמאס סוחט מאיתנו בכל פעם מחדש עוד כמה טיפות מכוח הרצון שלנו להילחם ולנצח, הוא פוגע שוב ושוב באמון בצדקת דרכנו ומכין לנו את כתב הכניעה שכולנו מעדיפים לכנות "הסדרה".
לא הופתעתי ממטחי הרקטות ומהניסיון לפגוע בצה"ל על הגדר ובתושבי מדינת ישראל בעורף. בתמימותי הרבה קיוויתי עוד לפני הבחירות כי מישהו ייקח אחריות אצלנו וייצא במהלך משולב קרקעי, אווירי וימי להכריע את צבא החמאס והג'יהאד ברצועת עזה. אבל אצלנו אווירת "אחרי הבחירות", "אחרי החגים" ו-"אחרי האירוויזיון" מנצחת את הצורך להעניק עכשיו הגנה וזכות לחיי שגרה נורמלית לתושבי המדינה באשר הם. לא נעים להודות בזה, אבל אנחנו כבר לא מתוחכמים ולא מפתיעים, אנחנו מגיבים.
אני לא מחפש סיבה למלחמה, גם אני לא רוצה לראות שמות נוספים של גיבורים על לוחות של אבן. במזרח התיכון, ב"שכונה שלנו" דוברת הערבית, אין דרך לוודא קיומן של הבטחות אלא באמצעות סנקציות של כוח ועוצמה. מתווכים ערבים ואחרים דוברי אנגלית לא מהווים באמת גורם מעצב מציאות. במזרח התיכון אם אתה לא דואג לאינטרסים שלך אף אחד לא ידאג לך. לא סיסי ממצריים שמוטרד מהמצב בסיני, לא נסיך קטארי שרוצה להראות לסעודים כי יש לו יותר גדול, ולא טראמפ מארה"ב שאמנם תומך ומסייע לישראל אך אף חייל אמריקני לא ישכב על הגדר בשבילנו.
הגיע העת לקחת אחריות על עתידנו. עצמאות היא מילה נרדפת לעוצמה ערכית, עוצמה כלכלית ועוצמה צבאית. רק יוזמה, תחבולה ואומץ ליבם של חיילנו ייצרו מציאות שאין בה עוררין על זכות קיומנו, על זכותנו על ארץ ישראל ועל נחישותנו לפעול כדי להמשיך ולנהל שגרת חיים ראויה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
