ארבע קבוצות מרגשות ושונות בסגנונן הגיעו לפיינל פור של ליגת האלופות. בחצי הגמר הראשון נפגשו הקבוצה המפתיעה של רבע הגמר עם הקבוצה המרגשת ביותר במפעל.
טוטנהאם הגיעה למשחק ללא שני שחקני ההתקפה הכי איכותיים שלה - הקפטן הארי קיין, שגמר את העונה, והאיש שהביא אותה עד הלום, יונג מין סון, שריצה עונש הרחקה עקב כרטיסים צהובים. אי לכך ובהתאם לזאת, פוצ'טינו נאלץ לאלתר ופתח במערך של שלושה בלמים ועם מרכז שדה רך, בתקווה לנטרל את משחק האגפים של אייאקס ולנצל את הנוכחות של יורנטה והמהירות של מורה במשחק המעבר.
אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. אייאקס המשיכה להראות לכולם איך כדורגל אמור להיות משוחק. טאדיץ', זייך ודוני ואן דה בייק המופלא התעללו בקשרים של התרנגולים ועשו במגרש ככל העולה על רוחם. היכולת של שחקני אייאקס לנצל את הכיסים במרכז השדה (שכלל רק שלושה שחקנים ש"שחו" בין חמישה שחקני אייאקס), להיכנס אליהם בתזמון מושלם ומשם לתקוף את ההגנה, פירקה את המערך של פוצ'טינו.
הפציעה המוקדמת של ורטונגן, שאילצה את פוצ'טינו להכניס את סיסוקו ולשנות מערך, הצילה לטוטנהאם את המשחק והשאירה לה סיכוי לגומלין. העוצמות הפיזיות של וואניאמה וסיסוקו הכריעו את צעירי אייאקס ודחקו את האורחים לאחור. השליטה במשחק במחצית השנייה לא תורגמה לשער שוויון בגלל שאריקסן שיחק רחוק מהשער, דלה עלי בעונה חלשה מבחינת מספרים (ירד ממעורבות ישירה ב־31 שערים בעונה שעברה ל־13 בלבד העונה) ויורנטה מוגבל ביכולתו לייצר מצבים.
דיוויס מול ואן דה ביק. הגומלין בארנה פתוח // צילום: אי.פי
למרות ההפסד, יש לפוצ'טינו סיבות לאופטימיות. הפיגור המינימלי, החזרה של סון והקושי של שחקני אייאקס להתמודד עם וואניאמה וסיסוקו, בהחלט משאירות את הגומלין פתוח.
על חצי הגמר השני אפשר לכתוב אינסוף מילים. אפשר לדבר על הוויתור של קלופ על פירמינו ועל ההעדפה של ווינאלדום כחלוץ מדומה (סוג של 4:4:2 יהלום), כדי להעמיד קישור אינטנסיבי יותר ולפגוע במשחק הנעת הכדור של בארסה (ואכן ליברפול החזיקה בכדור 52 אחוז מהזמן, נתון נדיר בקאמפ נואו); על ההצגה של טר שטגן, ששוב הוכיח שהוא השוער הטוב בעולם; על ההחמצות של סלאח ועוד. אבל כל מילה שתיכתב ולא תהיה בהקשר של השחקן הגדול בדורו תעשה עוול.
אין הסבר מקצועי למה שמסי עושה כשהוא לובש את חולצה מספר 10 של הבלאוגרנה. מסי הוא המוסר הטוב בעולם, המסיים הטוב מכולם, מחשב שמונה מהלכים קדימה - מה שמאפשר לו להיות חסכוני מבחינה פיזית ותמיד במקום הנכון - והוא גם בועט הנייחים מספר אחת בעולם. קלופ טען בסיום המשחק שההופעה של קבוצתו היתה נהדרת ושהיא שיחקה בדרך הכי טובה שהיא יכולה.
אולי הוא צודק, אבל מי שסיכם את המשחק בצורה מושלמת היה שחקן העונה באנגליה והאיש שנחשב לבלם הטוב בעולם, וירג'יל ואן דייק, שהודה: "אין תשובה למסי, לאף אחד אין. אני יכול רק לשמוח שאני לא משחק בספרד ולא צריך לפגוש אותו בכל עונה". ואם כך מדבר הבלם הטוב בעולם, יהיה קשה מאוד למנוע מהגביע עם האוזניים הגדולות להגיע בסיום העונה לידיים של האיש עם רגלי הזהב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
