יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום קשה לכולם. להורים לילדים צעירים מתווסף גם הפן ההסברתי לילדים שנחשפים לפעמים לראשונה ליום זה. "קשה להימלט מסממני יום השואה", מסבירה דליה כהן, מנהלת מרכזים לגיל הרך ולמשפחה בחברה למתנ"סים. "תפקידנו כהורים הוא לספק לילדנו תחושת ביטחון ולתווך להם באופן מותאם לגילם ולהתפתחות הריגשית שלהם את התכנים אליהם הם נחשפים, בין מרצון או מכורח".
"עד גיל חמש התפתחות הקוגניטיבית והרגשית אינה בשלה להכיל תכנים קשים ולכן יש לגונן על הילד ככל שניתן. צריך לזכור שהילד אינו נפגש עם נושא השואה ביום יום, לכן רק אם עולות שאלות יש לפשט את המענה ולהתייחס לרגשות שמביע הילד".
הכינו את הילדים לצפירה
הסבירו למה יש צפירה וכמה זמן תיקח. למשל: "עוד מעט אחרי הארוחה (לתת נקודת זמן ברורה) נשמע צפירה ואנחנו נעמוד ואתה יכול גם, כי זה יום עצוב". אין לכעוס על הילד אם הוא מרעיש או לא עומד. על אף שהצפירה שוברת שגרה, נסו לשמר את ההתנהלות היומיומית אליה מורגל הילד.
שואלים – עונים: אם לילד ישנן שאלות, אל תתעלמו ואל תשקרו. אבל גם אין צורך לפרט ולהרחיב היכן שההבנה לא שלמה, ובאופן שעשוי לעורר רגשות פחד וחרדה.
לדבר על רגשות ולהדגיש את התקווה
הפסיכולוג רונן יעקובסון מסביר כי בעולמנו כעת, לא ניתן להגן על הילדים ממידע על השואה. לכן חשוב שהורים ישוחחו עם הילדים על כך באופן שמותאם עבורם.
"קודם כל לא כדאי להגיד את המשפט השגוי 'זה לא נושא בשבילך, כשתגדל, תדע'", אומר יעקובסון. "הילד נחשף למשהו שהוא רע מוחלט, ולכן, אף על פי שמדובר בנושא שגם אצל המבוגרים עדיין לא פתור ומובן, צריך לשבת ולדבר עם הילדים על כך.
"בקיום שיחה כזו, יש כמה עקרונות מנחים וחשובים, בעיקר אם מדובר בילדים קטנים. העיקרון הראשון הוא לא לתאר בפרטי פרטים את זוועות המציאות, אלא להתמקד בסיפור על רגשות וחוויות של אנשים שעברו את התופת. העיקרון השני הוא לאפשר לילדים לבטא את עצמם בהקשר לנושא לאו דווקא במילים אלא ביצירה, על ידי ציורים, פיסול או בכל דרך דומה אחרת. והדבר השלישי הוא לדבר על תקווה", מוסיף יעקובסון. "להסביר שהיום יש לנו מדינה, מה שלא היה בתקופת השואה, ולכן השואה לא יכולה להתרחש שוב, כי יש לנו צבא שיכול להגן עלינו".
קבלו את הפחד והכילו אותו
מיה שטיינהרדט -זיו, מנחת הורים בכירה ובעלת מאמאמיה-סקול, בית ספר להכשרת נשות מקצוע, מציעה מספר עצות להורים כדי להתמודד ילדיהם ביום הזיכרון לשואה.
"חשוב לזכור שהילדים שבים הביתה לאחר שנחשפו למידע בגן או בבית הספר, וההורים מוצאים את עצמם בדילמה, כיצד לענות על שאלותיהם. עד כמה לחשוף ולהעמיק במידע? כאן חשוב ומומלץ שתיווצר הלימה בין התכנים המועברים בבית לאלה המועברים בגן, ולכן עלינו, ההורים, להתאים את אופן השיח ורמות העומק לרמת החשיפה של נושא השואה בגן".
"ככלל אני ממליצה להורים שלא להתעלם מהנושא לחלוטין, כי אחרת תיווצר תחושה של סוד או הסתרה, בייחוד אם הנושא מאוד רגיש לליבכם ואתם באמת שואפים למנוע מהילד את הכאב אותו אתם נושאים בלב", אומרת זיו.
"שימו לב להבדיל בין מצב שהנושא לא עולה או שהוא פשוט כמו 'פיל לבן באמצע החדר' שכולם רואים ואף אחד לא מעז לגעת. בכל מקרה בגילאים הצעירים כדאי לדבר על הנושא דרך סיפור שמיעתי ולא חזותי, כלומר, ללא הצגת תמונות, הקרנת סרטים או הבלטת סמלים חיצוניים (טלאי צהוב וכו'), וזאת על מנת למנוע הפחדה וסיוטים. ישנן משפחות שלא פותחות את הטלוויזיה ביום זה כדי להימנע מהתמונות והחשיפה הוויזואלית של ילדיהם בגיל הגן".
זיו מוסיפה כי כדאי לדבר על הנושא מבלי להיכנס לפרטים מדויקים של מוות המוני, השמדה, רצון לפגוע ולהרע וכדומה. "כל אלו הם מושגים גדולים שגם ככה הילד לא יכול להבין. לא חייבים להגיד גטו, אפשר להסביר שריכזו את כל היהודים באותה שכונת מגורים כדי שיהיו קרובים.
"ולא חייבים להגיד שהייתה גדר תיל עם שומרים, כלבים מכות ואיומים, ניתן להגיד שלשכונה היה שער סגור עם שומר. בדרך הזו, ילדים יכולים להתחבר ולהבין את האווירה מבלי לחוש את הפחד. הסבר פשוט וקצר במטרה למנוע את ההפחדה הינו: 'תקופה קשה, זמן שעבר, היה ונגמר...'.
התאימו את רמת השיחה לרמה הקוגניטיבית של ילדכם והשתדלו לתת תשובות קצרות ופשוטות. דברו על יחסים לא טובים בין עמים, על קנאה, על חוסר הסכמה באמונה דתית וכיו"ב. חשוב לזכור כי החשיפה לנושא השואה מתחילה בגיל הגן ועולה לאורך שנות הילדות ושזורה בתוכנית הלימודים בהדרגה. יש גם להכין את הילדים לצפירה בגן על מנת שהילד לא ייבהל ויחשוש שחזרה המלחמה. המלצה זו נכונה לא רק לילדים שחשופים לאזעקות בגלל מיקום מגורים גאוגרפי אלא לכל ילדי ישראל. אל תשכחו שלפני שנה וחצי אזעקות וצפירות היו מנת חלקם של כל ילדי ישראל וכעת הפחד הזה מושרש אצל כולם.
מעבר לכך ביום השואה אין סיבה למנוע מהילדים לשחק, ליהנות, לבקר אצל חברים או בגני שעשועים. ולסיום חשוב להבין שכל משפחה וכל אדם חווה את יום השואה אחרת, אף יכולה להיות שונות ביניכם- ההורים- וזה טבעי לחשוב אחרת על רמות החשיפה הרצויות בעיניכם לילדיכם, אך חשוב להחליט זאת מראש ולא לנהל ויכוחים בנושא בפני הילדים. כמו כן, ההמלצה החשובה בעיניי היא לדבר במקביל לנושא השואה גם על תקומת העם היהודי, כי ככל שנדגיש בפני ילדינו את כוח החיים וההתגברות של העם היהודי, נוכל להעביר טוב יותר את המסר של תקומה ובנייה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו