״הניו יורק טיימס״, היומון האמריקני המתהדר בתואר העיתון המשפיע ביותר בארה״ב ובעולם, פרסם בסוף השבוע שעבר קריקטורה אנטישמית מחליאה, שלא הייתה מביישת קריקטוריסטים אנטישמים נאצים או ערבים.
בקריקטורה - שהתפרסמה בעמודי הדעות במהדורה הבינלאומית של העיתון - מצויר נשיא ארה״ב, דונלד טראמפ, כעיוור חובש כיפה לראשו, המסתייע בכלב נחייה - כלב תחש ארוך, שפניו הזעומות הן פני רה״מ בנימין נתניהו ולצווארו קולר עליו מתנוסס מגן דוד. הקריקטורה הזו מתכתבת עם כל סטריאוטיפ אנטישמי אפשרי: טראמפ מוצג כיהודי, למרות שאינו יהודי, עיוור ותלוי בחסדיו של כלב יהודי, הקובע להיכן ילך, קרי הוא זה השולט למעשה בטראמפ מחוסר יכולת הראייה.
המסר הברור של הקריקטורה: נתניהו, ולצורך העניין היהודים (מאחר שהוא מזוהה כיהודי) הם השולטים בטראמפ וקובעים את מדיניותו, מן הסתם בעיקר בכל הקשור למזה״ת - אם כי הקריקטורה מופיעה דווקא מעל מאמר העוסק במשבר המהגרים בארה״ב.
התערבות של קונסול ישראל בניו יורק, דני דיין, במערכת העיתון הביאה להסרת הקריקטורה האנטישמית מאתר האינטרנט של ה״ניו יורק טיימס״. במהדורה המודפסת של יום שני תפורסם התנצלות שנוסחה פורסם כבר היום (שבת) בטוויטר: "הקריקטורה הייתה פוגעת, ומדובר בשיקול דעת מוטעה שהוביל לפרסומה.
הקריקטורה סופקה על ידי שירות החדשות של הניו יורק טיימס, והיא נמחקה מאז גם מהשירות". אך, האם די בכך, במיוחד לאור העובדה שה״ניו יורק טיימס״, המזוהה עם השמאל הדמוקרטי-ליברלי-פרוגרסיבי בארה״ב, אחראי ליצירת אווירה אנטי-ישראלית גוברת בקרב דעת קהל אמריקנית מסוימת?
ל״ניו יורק טיימס״ יש מסורת עיתונאית מבישה בכל הקשור ליהדות, למרות - אולי בגלל, שהמו״ל שלו הוא יהודי, וכמה מכותביו החשובים ביותר הם יהודים. מבדיקת דיווחי העיתון בתקופת מלחמת העולם השנייה עלה, שמבין 23,000 הכתבות שהתפרסמו בעמודו הראשון באותן שמונה שנים, רק 26 עסקו בשואה. למרות שבידי מערכת ה״ניו יורק טיימס״ היה מידע מדויק למדי על הנעשה ליהודים ברחבי אירופה, ידיעות אלה הוצנעו וזכו לכיסוי משני ושולי למדי.
בסרט תיעודי שנעשה על הסוגיה, ״מדווחים הטיימס״, מעלים מרואיינים שונים את ההשערה, שהמו״ל היהודי החליט לא לטפל בשואה כראוי, מאחר שדעת הקהל האמריקנית הייתה אנטישמית למדי, והוא חשש שדיווחים על הפשעים הגרמניים נגד היהודים יפגעו בתדמיתו של העיתון. אחד המרואיינים בסרט - מעובדי העיתון לשעבר, מדגיש שאין להאשים את ה״טיימס״ על התנהגותו באותם ימים, אלא לראות שהעיתון הפיק לקחים ממעשיו אז.
האמנם? הקריקטורה שפורסמה לפני ימים ספורים מזכירה כרזות וקריקטורות, שפורסמו בגרמניה הנאצית, והציגו את היהודים כאלה ששולטים בארה״ב ובשאר המעצמות בעלות הברית, מכתיבים את מדיניותן וכופים מלחמה על העולם.
הזרימה עם האווירה האנטישמית של דעת הקהל האמריקנית בשנות ה-30 וה-40 התחלפה בזרימה עם האנטי-ישראליות הגוברת בקרב גורמי השמאל האמריקניים, שמחריפים את טינתם לישראל ככל שהממשל האמריקני הנוכחי, משיקוליו הוא, מבין שהגיע הזמן לשנות את הפרמטרים של המציאות המזרח-תיכונית באמצעות חשיבה מחוץ לקופסה. ה״ניו יורק טיימס״ משקף היטב בגישתו האנטי-ישראלית את הקיפאון והקיבעון בתפיסות העולם של השמאל האמריקני ושלוחותיו בישראל.
זכור לי היטב, כיצד הם יצאו למלחמה נגדי כשפרסמתי דיווח על כך שה״ניו יורק טיימס״ סירב לפרסם מאמר של השופט ריצ׳רד גולדסטון, בו הוא מביע חרטה על הדו״ח שצוות בראשותו כתב על ״פשעי מלחמה״ שישראל בוצעה ב״עופרת יצוקה״. לא רק, שאסור היה לערער את תדמיתה השלילית של ישראל בעיתון הזה, גם אסור היה לחשוף את שיטות העבודה הנלוזות שלו. התנצלות על הקריקטורה האנטישמית? בבקשה, בעמוד הראשון, בכותרת הראשית, עם הסבר מפורט של הבעייתית האנטישמית בפרסום.
במקביל, פיטורים של העורכים האחראים לפרסום, גם אם הם יהודים, ושל הקריקטוריסט. במקביל, הודעה על הקמת ועדת חוקרים עצמאית, שתבדוק את עמדת ה״ניו יורק טיימס״ כלפי שראל, מתום מלחמת העולם השנייה ועד היום. כל תגובה אחרת תהיה חסרת משמעות ותקבע את מעמדו של ה״ניו יורק טיימס״ כעיתון אנטישמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
