"הנוקמים: סוף המשחק" הוא שובר הקופות הכי אדיר, הכי כביר והכי מזהיר שראינו בעשור וחצי האחרונים; אפוס מפתיע, מצחיק, מרגש, נוסטלגי ומלנכולי שמסיים את פרויקט גיבורי העל המטורף והשאפתני של אולפני מארוול בצורה מושלמת.
הנוקמים- סוף המשחק (טריילר)
האם אי פעם נחווה דבר כזה שוב? לא בטוח. וגם אם כן, זה לא יקרה בזמן הקרוב. שכן החוויה הקולנועית המסעירה והנדירה הזאת היא תוצאה של 11 שנים ו-21 סרטים (בעלי דרגות איכות משתנה) שנוקזו כולם לגראנד פינאלה בעלת ממדים בלתי אפשריים. והעובדה שהניסוי היצירתי והקפיטליסטי חסר התקדים הזה הצליח באופן כה גורף וכה חד משמעי היא לא פחות מנס.
הרי כל כך הרבה דברים יכלו להשתבש בדרך. כל כך הרבה דברים היו יכולים להתפקשש ולבאס. אבל לא רק שהבמאים אנתוני וג'ו רוסו, התסריטאים סטיבן מקפילי וכריסטופר מרקוס, והארכיטקט הגאון של כל המיזם כולו, קווין פייגי, הנחיתו את המפלצת הקולנועית האימתנית ועתירת האפקטים שהם בנו ברכות וירטואוזית, הרי שעל הדרך הם גם הקפידו לארגן למעריצים רכבת הרים אמוציונאלית שלא ישכחו לעולם.
זה מתחיל מכך שכל מה שחשבנו שיקרה בסרט הזה - בהסתמך על סופו הטראומתי של הפרק הקודם, "מלחמת האינסוף" – קורה כבר בעשר הדקות הראשונות שלו. בחירה מבריקה, ללא ספק, שלגמרי טורפת את הקלפים ומלמדת אותנו שפייגי וחבורתו לא בחרו כאן בדרך הקלה והצפויה. אם כבר, להיפך. כי מי לעזאזל העלה על דעתו שהשעה הראשונה של "סוף המשחק" תתנהל באיטיות מפליגה ותוקדש ברובה לדיבורים על אובדן?
אבל אז, אחרי שהחבר'ה מסיימים לנגב אחד לשני את הדמעות, העסק מתחיל להעלות הילוך. גיבורנו מתאפסים על עצמם, התוכנית שהם מגבשים מתחילה להתבהר, ואיתה מגיעה הפתעה מרעישה נוספת. כי מי לעזאזל העלה על דעתו שכל החלק האמצעי של "סוף המשחק" יהיה למעשה הומאז' ל"בחזרה לעתיד 2" שיאפשר ליוצרים לשוב ולבקר בכמה מהסרטים הקודמים של מארוול?
ומה באשר לשעה השלישית והאחרונה של הסרט, אתם שואלים? ובכן, יש בסרט הזה כל כך הרבה רגעים מרגשים ומצחיקים שבאמת שקשה לבחור אחד שמתעלה מעל לכולם. ובכל זאת, אם נדרש לכך, הרי שהרגע שבו קפטן אמריקה עומד על שדה הקרב, שניה לפני תחילת המערכה המופרעת לחלוטין שתכריע את גורל היקום כולו, ואומר "AVENGERS…assemble" הוא הרגע הזה. לא הייתה עין יבשה באולם. ישר לפנתיאון, בלי עצירות ביניים.
קשה להאמין שחלפו רק שבע שנים מאז הסרט הראשון בסדרת "הנוקמים". בסרט ההוא, כפי ש"סוף המשחק" מזכיר לנו, החבורה מנתה רק שישה גיבורים. היום היא מונה בסביבות שלושים. אבל השישה האלה – שמגולמים בידי רוברט דאוני ג'וניור, כריס אוונס, כריס המסוורת', סקרלט ג'והנסן, מארק ראפלו וג'רמי רנר – הם הפוקוס הבלתי מעורער של הסרט הנוכחי. כולם נהדרים, וכולם מאפשרים לדמויות שלהם לסגור מעגל. ובכל זאת, שני ה-MVP's כאן הם דאוני ג'וניור ואוונס. שניהם מהווים את הלב הפועם של הסרט, ושניהם מספקים את הסחורה במלואה, פלוס ריבית.
זה כמובן לא יקרה, אבל יכול היה להיות נחמד אם מארוול היו סוגרים את המפעל ויוצאים לחופשה של כמה שנים לפני שהם מתחילים את הכל מההתחלה. לא יזיק לנו קצת זמן להתאושש. וגם ככה, את השיא שאליו הגיעו עם "מלחמת האינסוף" ו"סוף המשחק" אפילו הם יתקשו מאוד לעקוף.
"הנוקמים: סוף המשחק", ארה"ב 2019
ציון: 10
