"נהנים מהסכסוך": המצרים נגד הפלשתינים על רקע תוכנית המאה של הנשיא טראמפ

כוונתו של הממשל האמריקני לפרסם אחרי חג הרמדאן הקרוב, קרי במהלך יוני, את "תוכנית המאה", לצד הפרסומים בתקשורת האמריקנית על העסקה הקרובה, יוצרת לחץ גובר על ההנהגה הפלשתינית. שרי החוץ של הליגה הערבית יתכנסו ביום ראשון בקהיר לישיבה שלא מן המניין, לפי בקשתם הדחופה של הפלשתינים, שתעסוק ב"התפתחויות האחרונות סביב הסוגיה הפלשתינית". 

 

 

לא ברור עדיין אם כל החברים יגיעו לדיון המיוחד, שבו יישא יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן נאום ויודיע כי הוא צפוי להאיץ במדינות ערב להתגייס נגד תוכנית המאה, שבכירים בסביבתו כבר הכריזו כי "נולדה מתה". 

עוד בנושא:
הצעה לתיקון החוקה המצרית: "א-סיסי יכהן עד 2034"
א-סיסי נלחם בטרור - יש לתת לו לנצח
א-סיסי: "הבעיה הפלשתינית גורמת לאי יציבות"
א-סיסי: "יש לנו קשר צבאי הדוק עם ישראל"

אתמול הגיע אבו מאזן לבירת מצרים ונועד עם הנשיא א־סיסי, שביקר רק לפני עשרה ימים בבית הלבן. א־סיסי מביע רשמית את תמיכתו המלאה בכיבוד כל זכויותיהם של הפלשתינים ומצהיר שרק פתרון הבעיה הפלשתינית תביא מזור לשאר בעיות המזה"ת, אך הבעיה הפלשתינית אינה מככבת בראש סדר העדיפויות שלו. ראשית, א־סיסי מעוניין לראות מה יהיו תוצאות משאל העם, שהחל אתמול ויימשך עד מחר, ויכריע בנוגע לתוכנית המקיפה לשינויים בחוקה, שיאפשרו לו לכהן כנשיא עד שנת 2030. 

א-סיסי (מימין), אבו מאזן וטראמפ // צילום: אי.פי.אי, קוקו

משאל העם הזה מתבצע בעיתוי רגיש למדי, לנוכח ההתקוממויות העממיות שהביאו להדחת שליטי סודאן ואלג'יריה ובצל ההסלמה המחודשת בלוב. בחירתו של א־סיסי כנשיא לפני כחמש שנים הוציאה את מצרים ממעגל האנרכיה של "האביב הערבי" והרחיקה את איום "האחים המוסלמים", אך הפעילות הטקטונית מתחת לפני השטח לא חדלה. 

שכבות רבות בחברה המצרית מכירות תודה לא־סיסי על שהצליח, ביד רמה, להחזיר את הסדר, הביטחון והיציבות לארץ הנילוס - והן יבטאו הערכה זו בהצבעה בעד אישור שינויי החוקה. מנגד, אין להמעיט בחשיבות האופוזיציה לא־סיסי - מצד ליברלים ואסלאמיסטים כאחד. גם אם האירועים בח'רטום ובאלג'יר מעידים על גל מוגבל של "אביב ערבי מחודש", יש לא־סיסי טרדות רבות, מחוץ ומבית, ובהקשר זה הבעיה הפלשתינית הפכה למטרד.

א-סיסי לא מעוניין באביב ערבי חדש // צילום: AFP

"הפלשתינים מעדיפים שהסכסוך עם ישראל יימשך לעד"

נציגים רשמיים של הממשל המצרי לא יודו בכך רשמית, אך לקהיר ולבירות ערביות אחרות מתחיל להימאס מחוסר היכולת של הפלשתינים לנהל את ענייניהם. גם בקרב העם המצרי גוברת התחושה שהפלשתינים פשוט מעדיפים שהסכסוך עם ישראל יימשך לעד, כדי שיוכלו לחיות לנצח על חשבונם ומצפונם של אחרים, בעיקר בעולם הערבי. 

"פגשתי פה סטודנטים פלשתינים שאמרו לי ללא כל בושה שהם רוצים שהסכסוך יימשך", מספר לי אזרח מצרי, "כי כך הם יוכלו ליהנות הלאה מיחס מיוחד. לא הייתה להם כל הערכה לקורבנות הרבים, בעיקר בנפש, שמצרים הקריבה למען הבעיה הפלשתינית".

ההנהגה הפלשתינית חשה היטב את הסחף השלילי הזה. כשהתקשורת האמריקנית דיווחה שתוכנית המאה לא תכלול את הקמתה של מדינה פלשתינית, ידיעות על כך הופיעו בצנעה בעיתוני מצרים. בעבר, התפתחות אפשרית שכזו הייתה זוכה לכותרות ראשיות ומוציאה המונים להפגנות זועמות. היום - אחרי העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, ההכרה האמריקנית ברמת הגולן, סגירת הנציגות הפלשתינית בוושינגטון וקיצוץ הסיוע האמריקני הנדיב לפלשתינים - "הרחוב הערבי" אינו בוער כפי שהבטיחו "מומחים" ורואי שחורות מקצועיים. 

ועדיין, אין משמעו של דבר השלמה עם המהלכים האמריקניים שכבר בוצעו או שעשויים להיכלל בתוכנית המאה. למרות שהעולם הערבי עסוק באינספור בעיות אחרות, קיים חשש מפני הקש שישבור את גבו של הגמל. "מי צריך את עסקת המאה?" תמה בכנות איש ממסד מצרי העוקב מקרוב אחר ההתפתחויות בין ישראל והעולם הערבי.

"למה לייצר גלים כשהים רגוע? מה רע במצב הנוכחי?" המשיך ושאל, "יש איזון ויציבות אזוריים, והיחסים בין ישראל ומדינות ערביות רבות, ובכללן מצרים, משתפרים. תוכנית שתוריד, אולי, מהשולחן את רעיון המדינה הפלשתינית ותחייב את ירדן, לבנון ומצרים לקלוט מאות אלפי פליטים וצאצאי פליטים פלשתינים, גם בתמורה לסיוע כלכלי משמעותי, לא תתקבל על ידי ההנהגות הערביות ולבטח לא על ידי האוכלוסיות. קיימת עדיין מחויבות עקרונית נפוצה למדי להקמת מדינה פלשתינית ולשיבת הפליטים. תמורה כספית לקליטת הפליטים - למרות מצבן הכלכלי הקשה של ירדן ומצרים - לא תשנה את העמדה הזו, ותיתקל בסירוב. האווירה אינה בשלה לשינוי חוקי המשחק. לכן, למה לעורר אריות מרבצם? לשם מה הממשל האמריקני הנוכחי זקוק ליוזמת שלום חדשה? עדיף לשמר את המצב הקיים".ְ

"הרחוב הערבי אינו בוער": הפגנת פלשתינים נגד ישראל // צילום: מישל דוט קום

"תאוריית המזימה" של החברה המצרית

ביום חמישי תציין מצרים את יום השנה ה־37 לשחרור סיני, כלומר להשלמת הנסיגה הישראלית מחצי האי במסגרת יישום הסכם השלום. לפני כחודש מלאו 40 שנה לחתימת ההסכם ההיסטורי בין המדינות על מדשאות הבית הלבן. מצרים לא ערכה טקסים לציון האירוע. שגרירות ארה"ב, שושבינת ההסכם ההוא, קיימה קבלת פנים. מכון מחקר קיים יום עיון. וזהו. חלק משמירת המצב הקיים היא שמירה על השלום עם ישראל הרחק מהשיח הציבורי. גם אם ממשלו של א־סיסי פועל, בהדרגה אך בנחישות, לחמם את היחסים עם ישראל ובתחומים מסוימים אפילו חיזק אותם בהשוואה לימי ממשל מובארק, האליטות המצריות ברובן עדיין דבקות בגישת העוינות לכל ניצוץ של נורמליזציה. 

ניצחון מחנה הימין בבחירות האחרונות בישראל מבצר את האיבה האוטומטית הזו, אם כי להבותיה אינן משתוללות כבעבר. היומון המצרי הפופולרי הנפוץ "אלמסרי אליום", שפרסם מאמר נדיר ביותר שבו נאמר שיום השנה ה־40 לחתימת הסכם השלום עם ישראל הוא סיבה לחגיגה, מאחר שנתן למצרים ארבעה עשורי שלום, פרסם יום לאחר הטלת הרכבת הממשלה החדשה על בנימין נתניהו קריקטורה שבה נראה רה"מ נתניהו כשהוא מחבק את יונת השלום ומצמיד סכין לצווארה. 

הקשר האישי הטוב בין נתניהו לנשיא ארה"ב טראמפ מחזק את תיאוריות המזימה, הנפוצות מאוד בחברה המצרית, שלפיהן הממשל האמריקני הוא כלי משחק בידי ישראל והיהודים. כל הצעדים שנקט עד כה טראמפ בהקשר לסכסוך הערבי־ישראלי נתפסים כפועל יוצא של אותה "שליטה" יהודית בארה"ב. ועדיין, המצרים מעדיפים את טראמפ על פני אובאמה, שמדיניותו המזרח־תיכונית מואשמת בגרימת כל הצרות שהביאו על מצרים והאזור את טרגדיית "האביב הערבי". קשריו, האמיתיים והמדומים, של אובאמה עם "האחים המוסלמים", אויבי הציבור מספר אחת במצרים, משלהבים את דמיונם של מצרים רבים והופכים את טראמפ ל"צרה פחות נוראה".

בכל אי הוודאות הזה, נתון אחד מעורר תקווה: שגרירות ישראל בקהיר, שחוזרת אט־אט לפעילות שגרתית, מפעילה דף פייסבוק משלה בערבית - "ישראל במצרים" שמו. זה דף השגרירות הישראלית השני בפופולריות שלו בעולם, אחרי זה של שגרירות בארה"ב. הוא נהנה מ־220 אלף עוקבים וכל פוסט בו זוכה למאות לינקים ולעשרות שיתופים. 40 שנה לשלום - אולי משהו מתחיל סוף סוף לקרות.

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו