תאריך הגמר: 15 במאי 1993
העיר המארחת: מילסטריט, אירלנד
מספר המדינות המשתתפות: 25
הנציג הישראלי: שרהל'ה שרון ולהקת שירו
"שירו", מקום 24
מקום ראשון: אירלנד
ניב קבאנה, "In Your Eyes"
"נסעתי פעמיים לאירוויזיון, עם 'הורה' לאנגליה ועם 'שירו' לאירלנד", אומר המשורר יורם טהרלב, לאחר שהתבקש להיזכר בחוויותיו מהמסעות לאירופה מנקודת מבט של כותב. זכורה לי במיוחד הנסיעה לאנגליה, שם הבריטים יצאו מכליהם כדי לארח אותנו יפה. בזמן שהזמרים והרקדנים נקראו להשתתף בחזרות, אותנו לקחו לכל מיני בילויים מיוחדים. יום אחד, למשל, הודיעו לנו שאנחנו נוסעים ברכבת מהמאה ה-19. הפעילו קו רכבת ישן שלא קיים כבר עם קרונות ישנים, סידרו שם שולחנות ומפות ונרות ויין והגישו לנו ארוחה יוצאת מן הכלל שלא שכחתי אותה עד היום. הרכבת נסעה עד שהורידו אותנו באזור מקסים עם פאב עתיק. זו חוויה שנחרטה חזק בזיכרוני.
"ערב אחר לקחו אותנו לטירה אנגלית, שעמדה במרכזה של איזו סדרת טלוויזיה שאני לא זוכר את שמה, והפעילו אותה כאילו אנחנו חיים עכשיו במאה ה-17, כשאנחנו עוברים בין חדרי הטירה שהיו מלאים ברהיטים ותלבושות מהמאה ההיא. היה חבל קטן שהפריד בין המסדרון שבו הלכת לבין עומק החדר ובחדרים עצמם התרחש בכל אחד מהם אירוע אחר. באחד ישבו שחקנים ושיחקו בקלפים מהתקופה ההיא, גדולים וישנים כאלה, בחדר אחר מטפל עשה כוסות רוח לחולים, בחדר אחר ישבו שמונה נשים בריטיות לבושות בתלבושות של אז ורקמו רקמות על תופים מהתקופה ההיא, ישבה לידם איזו ליידי שהיתה המדריכה שלהם וכולם דברו באנגלית עתיקה מאוד.
"אני זוכר שאסור היה לעבור את החבל כדי להיכנס לחדרים, אבל היית מאוד קרוב אליהם. זמרת אחת מפורטוגל היתה לבושה בחולצה מרשת והיא עברה את החבל כדי שהיחצנית שלה תצלם אותה עם הנשים האלה והמדריכה פתאום מלמלה בשקט 'מי זו הזונה הזאת?' באנגלית... אבל הכל באצילות בריטית, בלי לכעוס על אף אחד, בלי לנזוף או להגיד 'אסור לעבור את החבל'.
"בהמשך אותו הערב היתה חגיגה גדולה מחוץ לטירה, על כל המדשאות והגנים. הקימו אוהלים בסגנון ימי הביניים, הביאו איילות וצבאים שצדו אותם, יכולת לראות איילות שלמות שהסתובבו על שיפודי אש ענקיים וזה היה האוכל שנתנון לנו לאכול. הביאו נגני כלים עתיקים מכל אירופה, ראיתי כלים שלא ידעתי שקיימים, חלילים מיוחדים וכינורות מוזרים שאף אחד לא יודע איך מנגנים עליהם, והתהלכנו שם בגינה ענקית מלאה אוכל ומוזיקה. הכל הסתיים במופע זיקוקים ואש מדהים ביופיו.
"לתחרות האירוויזיון עצמה לקחו אותנו בכרכרות מפוארות עם סוסים מקושטים שהביאו אותנו לאולם, צברנו שם חוויות מדהימות. אני לא מאמין שהיום היו משקיעים ככה בהפיכת האירוע הזה לעונג כזה גדול עבור חברי המשלחות.
"כשנסעתי עם 'שירו' לאירלנד, היינו באזור עם המון פאבים בהם האירים היו מנגנים בלילות מוזיקה, לקחו אותנו להמון טיולים, היה אירוח נהדר, אבל לא כמו באנגליה.
"אני זוכר גם שלאנגליה נסע איתנו ננסי ברנדס שעיבד את 'הורה', ולפני שהרקדנים והרקדניות שליוו את אבי עלו לבמה, הם ביקשו ממנו שייקח מהם את השעונים כי הם רוצים להופיע עם ידיים חשופות בלי שעונים. הוא ענה להם: 'אני מנצח על התזמורת, אתם רוצים שמנצח רומני ירים את הידיים וכולם יראו את השעונים על הידיים שלו?' (צוחק). אז גיליתי את ההומור של ננסי".
<< לרקוד את כל המועקות
לא תשירו >>
• פרויקט מיוחד: ישראל באירוויזיון - הסיפורים מאחורי השירים
• ישבור שיא: חשיפה פנומנלית לאירוויזיון
• אירוויזיון פוליטי: האם אירופה תנקום באנגליה?
• לגעת בתהילה: מחזמר שירי אירוויזיון בדרך
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו