צילום: קוקו // מירה עווד ואחינועם ניני

תאריך הגמר: 16 במאי 2009

העיר המארחת: מוסקבה, רוסיה

מספר המדינות המשתתפות: 42

הנציג הישראלי: אחינועם ניני ומירה עווד

"עינייך", מקום 16 בגמר

מקום ראשון: נורווגיה

אלכסנדר ריבאק, "Fairytale"

לאור הצלחתם של יוצאי "כוכב נולד" בתחרות, שירי מימון שהגיעה למקום הרביעי ב- 2005 ובעז מעודה שהתמקם במקום התשיעי ב-2008, המועמד המוביל בבורסת השמות היה יוצא הריאליטי הראל סקעת, שאמנם הביע נכונות להשתתף בתחרות, אבל מאחר שבאותם הימים הוא היה בסכסוך משפטי עם חברת התקליטים "הד ארצי", סכסוך שמנע ממנו להקליט חומרים חדשים עד ישוב המחלוקת, הוא נאלץ להמתין לשנה הבאה. את מקומו של סקעת תפסה הזמרת אחינועם ניני, שאליה צורפה לבקשתה הזמרת והשחקנית מירה עווד, על מנת להעביר מסר של שלום ותקווה לאחר מבצע "עופרת יצוקה" שנערך חודשיים קודם לכן.

הזמרות השתתפו בקדם פרטי שבו הן ביצעו ארבעה שירים ומתוכם נבחר השיר "עינייך" שמעביר מסר של חתירה לשלום ודו קיום. השיר גרר עניין רב מיד עם בחירתו, בשל כמה תקדימים. ראשית, עווד היא הנציגה הערבייה היחידה שישראל שלחה לתחרות עד היום. בדיעבד, השיר "עינייך" היא גם האחרון שישראל שלחה לתחרות והיה בעל גוון פוליטי, ועמו למעשה הסתיים העידן שבו נציגנו שרו "אמור שלום" או "דלת לשכנים אני פתחתי ומי שבא נאמר לו אהלן", ובמקום זה התחלנו לשיר על "גולדן בויז" ו"צעצועים", באנגלית. בנוסף זה השיר היחיד שישראל שלחה שחלקו נכתב בערבית, וזה השיר השני בכל תולדות התחרות, אחרי ההופעה החד פעמית של מרוקו ב-1980, שמושר בערבית.

הקהילה הבינלאומית גילתה עניין רב בשיר הטעון משמעויות פוליטיות, בעיקר לנוכח המתיחות הרבה בין הפלשתינאים לישראלים לאחר המבצע הצבאי. אירוע יוצא דופן נרשם כאשר פול מקרטני בכבודו ובעצמו כתב לנשיא ארה"ב ברק אובמה על כך שניני ועווד משתמשות במוזיקה על מנת להתגבר על מכשול השנאה.

מנגד, היתה התנגדות רבה לשיתוף הפעולה, בעיקר בקרב ערביי ישראל וגורמים ברשות הפלשתינאית, שדרשו מעווד לפרוש מן התחרות מאחר וההופעה לטענתם פוגעת בזיכרון ההרוגים במבצע "עופרת יצוקה". לכך הגיבה עווד שהשיר לא מייצג מצב קיים, אלא קורא לשינוי ותקווה למען העתיד.

גם בצד הישראלי הדעות היו חלוקות. שתי הזמרות נחשפו לכמויות אדירות של מכתבי נאצה מצד אחד, אך גם לא מעט הביעו תמיכה במסר האופטימי.

אך לא רק מכשולים פוליטיים המתינו לנציגות מישראל, אלא גם הפקתיים. מי שחשב שהמאבק הפלשתיני עיקש, צריך היה לראות את המאבק של מירה עווד במעמד של המיקרופון במהלך סצנת התיפוף בחצי הגמר. למרות התקלה הקטנה, הן הצליחו להעפיל לגמר ושם להתברג במקום ה-16, ומכל זה אפשר להסיק שמה שהכריע בסופו של דבר הוא לא המסר הפוליטי, אלא העובדה שהשיר לא ניצל עד תום את היכולות הווקאליות של צמד הזמרות המוכשרות האלו.