1978: ישראל - דוז פואה!

אינספור מילים נכתבו על הזכייה הראשונה של ישראל באירוויזיון בפריז, ובכל זאת יזהר כהן סיפק לנו שתי אנקדוטות משעשעות מאותם הימים שהוא עדיין לא חלק עם אף אחד • "עד היום אני מרגיש שלא סגרתי מעגל עם המאפרת היהודייה מפריז" • וגם: האם ז'אק שיראק קלט את המסר?

צילום: מאיה באומל בירגר // יזהר כהן

תאריך הגמר: 22 באפריל 1978

העיר המארחת: פריז, צרפת

מספר המדינות המשתתפות: 20

הנציג הישראלי: יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתא

"אבניבי", מקום 1

שש פעמים קיבלו יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתא את ה"דוז פואה" הנכסף באירוויזיון 1978. עוד פעמיים עשר נקודות, וחמש פעמים שמונה נקודות, הבטיחו את הזכייה הראשונה של ישראל בתחרות.

מאחר שבכל זאת עברו יותר מ-40 שנה מאז, ראוי להזכיר שהתחרות היתה קשה עוד בשלב קדם האירוויזיון בישראל. ג'וזי כץ עם "כמו פעם", גידי גוב עם "שלוש בלילה בעיר", חדוה עמרני עם "בלב אחד (סאלם עליכום)", יהודית רביץ עם "מישהו" ואריאל זילבר עם "תן לי כח", היו רק חלק מהשירים המצוינים שהתחרו ב"אבניבי". אבל הגורל רצה לדבר ב"שפת הבית", וכהן היה הישראלי הראשון לגעת בגביע.

בהתאם למעמד, רבבות מילים נשפכו על אותה זכייה היסטורית. ובכל זאת, כהן סיפק לנו שני רגעים מיוחדים עליהם לא שוחח מעולם. "יש לי אלפי זיכרונות מיוחדים מכל שניה ושניה באירוע הזה, כי כשמדובר בחוויה ראשונית כזאת כל הדברים נצרבים כזיכרון של 'הפעם הראשונה'. על רבים מהזיכרונות כבר סיפרתי, הנה שניים שעדיין לא דיברתי עליהם", אומר כהן, ועדיין אפשר לחוש את ההתרגשות בקולו, 41 שנים אחרי.


"יש לי אלפי זיכרונות מיוחדים מכל שניה ושניה באירוע הזה". יזהר כהן (במרכז) ומשלחת ישראל באירוויזיון 1978 // צילום: AFP

"כשהייתי באירוויזיון עם 'אבניבי', הזמינו את כל המשלחות לכל מיני אירועים רשמיים וממלכתיים. ערב לפני התחרות עצמה, הזמינו אותנו לפגישה עם ראש עיריית פריז דאז ז'אק שיראק. כל המשלחות מרחבי אירופה הגיעו ומשלחת משלחת ניגשה אליו ללחוץ את ידו ולקבל את ברכתו. לפני שנסענו לשם, דיברתי עם היהודים בפריז, שאמרו לי שהוא אנטי ישראלי ואפילו שחושבים שהוא אנטישמי. אני זוכר שצעדתי לכיוון שלו כשהגיע תורנו, הוא לחץ לי את היד וחייך ואיחל בהצלחה, ואני בתוך תוכי אמרתי לו 'מחר אני אראה לך מה זה'. היתה לי תחושה שהוא אמנם מברך אותנו, אבל שהכל שם זו צביעות, שהוא לא אוהב אותנו ולא בעדנו.

"אנחנו היינו אז מאוד ציוניים, הסתובבנו עם דגלים של המדינה. אני בעצמי הרגשתי כדגל שמתנופף בראש התורן ומייצג את העם, את הקהילה ואת ההיסטוריה, זה נתן לי המון כוח. היום זה אולי נשמע קצת פתטי, אבל אז זה היה אמיתי.

"אני זוכר את הברכה שלו כמו סצנה שעוברת בסלואו-מושן, כשבפנים, בתוך הלב, אני אומר לו 'אני אראה לך מה זה'. ולמחרת עשיתי את זה. מעניין אם הוא קלט אותי", אומר כהן וצוחק.

הראה לו מה זה. ז'אק שיראק // צילום: AFP

כמובטח, כהן מספק לנו עוד סיפור מרתק על התקופה הסוערת בחייו. "עוד זיכרון קטן שמלווה אותי מאז, היה ביום התחרות עצמו. הרגעים שלפני התחרות היו מלאים מתחים שאי אפשר לתאר. הכל היה באנרגיות עצומות, הרגשת את התחרות הקשה בין המדינות. זה לא שלא היו נחמדים האחד לשני, אבל היתה אוירה מאוד מאתגרת. הובילו אותנו לחדר האיפור, מעין אולם בצורת ח' עם שולחנות וכיסאות. מסביב עמדו 40 מאפרים ומאפרות שצריכים היו לאפר את כולם.

"אני זוכר שהאולם היה עמוס, שהושיבו אותי בכיסא מסוים והצמידו לי מאפרת. המאפרת שלי היתה קטנטונת ויפהפייה. היא הסתכלה עלי והתחלנו לדבר באנגלית, מה צריך ומה לא, ואז היא התקרבה ולחשה לי בשקט באוזן: אני צרפתייה ואני רוצה מאוד שצרפת תזכה, אבל אני גם יהודייה והכי אני רוצה שישראל תזכה.

"היא לחשה את זה בשקט כי אסור היה שמישהו ישמע אותה, כמובן. אני מיד הסתובבתי ואמרתי בקול רם 'אני מבטיח לך אישית שאני אזכה בשביל ישראל'. אין אדם שהכיר אותי לפני או במהלך האירוויזיון, שלא פגש אותי מאוחר יותר כדי לסגור מעגל, ואני חושב שהאדם היחיד שלא פגשתי אחרי זו אותה מאפרת... למרות שממש רציתי להגיד לה: 'הבטחתי וקיימתי!'.

"כל השנים יש לי חסך מסוים בעקבות האירוע הזה, אני לא מבין איך לא נפגשנו אחר כך. אני לא יודע למה דווקא המאפרת הקטנה היהודייה מפריז הלכה אתי לאורך שנים בראש, אבל עד היום אני מרגיש שלא סגרתי מעגל איתה. חיכיתי לה, אולי יום אחד היא תיכנס אלי לחנות, תספר שהיא עולה חדשה, מה שקורה לי כל הזמן. זה מעגל שחסר לי לסגור. עד היום אני מחכה לה".

<< ישירו השמיים פעמיים

מצא חן בעיני השם >>

• פרויקט מיוחד: ישראל באירוויזיון - הסיפורים מאחורי השירים

• ישבור שיא: חשיפה פנומנלית לאירוויזיון

• אירוויזיון פוליטי: האם אירופה תנקום באנגליה?

• לגעת בתהילה: מחזמר שירי אירוויזיון בדרך

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר