"החלום שלי היה תמיד לכתוב, לחבר מילים לאיור, ללוש את הטקסט ולעשות איתו מה שבא לי. אם תוסיפי לזה את העובדה שהספר מבוסס על שני הילדים שלי, אפשר לומר שהגשמתי חלום". כך אומרת המאיירת נועה קלנר, 31, על "יום ארוך מאוד" (הוצאת אגם), ספר הילדים הראשון שהיא איירה וגם כתבה.
הפיקצ'ר־בוק של קלנר מתאר יום בחייהם של אח גדול ואחותו הקטנה. כמו ספרים רבים שמספרים סיפור על יחסי אחים, גם ספר זה מתחיל בקונפליקט: האחות התינוקת, שנמצאת בשלב החינני של גמגומי הברות וזחילת אמוק, רוצה להתלוות לאחיה במסעותיו, בעוד הוא מנסה להיפטר ממנה באי אלו תירוצים.
התעקשותה של הקטנה משתלמת - והשניים יוצאים יחד למסע הרפתקאות פרוע, בחיפוש אחר אריה צהוב ופראי במעמקי הג'ונגל. נקודת המפנה מתרחשת כשהאח מאבד את אחותו, וכך לומד להעריך אותה ולמעשה לממש את תפקידו כאח גדול. זהו ספר על חברות ועל שותפות גורל.
"האחות מתחילה להפריע לאחיה כשהיא הופכת לאישיות", מסבירה קלנר, "היא מתחילה לזוז ורוצה להשתתף ב'אקשן'. היא מאיימת עליו, אבל הוא בכל זאת דואג לה, כמו שהבן שלי, מיכאל, דואג לדריה אחותו. אני אחות בכורה ויכולתי לספר מהחוויה שלי; האח שלי היה שנה מתחתיי, והייתי בתפקיד כל הזמן".
כריכת הספר (הוצאת אגם)
מושפעת ממוריס סנדק וממאוריץ קורלניס אשר, קלנר בונה בספרה עולם עתיר פרטים, מבולבל אך בו בזמן מדויק, של תודעה ילדית. זה מתבטא בצורה מרהיבה, לדוגמה, בכפולה שבה דמות האחות הולכת לאיבוד והאח מוצא את עצמו במין קואלז' של עולמות הפוכים. "הילד מבין שהעולם שהוא מדמיין קם על יוצרו, והילדה הקטנה שולטת יותר על העולם שהוא המציא".
העולמות המקבילים שאיירת, עם מדרגות הפוכות, שלא ברור היכן הן ממוקמות, יכולים לבטא הלך רוח של עולם הפוך, שבגילים האלה הוא לא מגובש ומוגדר.
"נכון. אשר עסק בחוסר אוריינטציה ובאשליה אופטית, ומבחינה ויזואלית זה מאוד דיבר אלי".
"המבוגר הורס את החוויה"
ההומור החיוני כל כך לז'אנר ספרי התמונות מתגבש בספרה של קלנר בזכות הניסיונות של האח להטיל מורא על אחותו הקטנה, בעוד היא מסרבת להתרגש מהר הגעש המבעבע או מהים הגדול. בעוד האח הגדול הפנים את חוקי המבוגרים או את ההסכמה של מה נחשב מסוכן ומרתיע, אחותו, במעין שלווה סטואית, חוגגת את הסכנה, נהנית מתודעה נטולת הקשרים חברתיים.
איור מתוך הספר
מכיוון שהספר ממעט במילים, יש צורך בדיוק רב, לומר המון במעט מילים.
"נכון, והיו לי התחבטויות רבות. קראתי המון ספרים והגעתי למסקנה שהספרים שאני הכי אוהבת הם אלה שעתירים באיורים ומעט טקסט. ההשראה שקיבלתי מהילדים שלי עזרה לי להתחבר לדמות הילדית ומשם ההחלטה לכתוב את הספר מהראש של הילד. ה'וויס אובר' של המספר־המבוגר שיש לפעמים בספרי ילדים הורס את החוויה, לדעתי".
קלנר, בוגרת "בצלאל" במחלקה לתקשורת חזותית, גרה בתקוע עם בעלה ושני ילדיה. היא מאיירת ספרי ילדים ("סיפור על גשם" של רות קלדרון, "ילדה עם היפופוטם" מאת הדס משגב, "שלולית ביער ירושלים" של דבורה בושרי), מאיירת לעיתונים ומנהלת אמנותית את פסטיבל "אאוטליין - איור ומילים בירושלים" יחד עם המאייר יניב טורם.
איור מתוך הספר
לשאלה אם יש דבר כזה עיצוב ירושלמי, ובמה הוא נבדל מעיצוב תל־אביבי, היא משיבה: "בשונה משבוע האיור בתל אביב, ב'אאוטליין' יש התייחסות גם לטקסט, שכבר מכניס קצת כבדות ירושלמית", היא מסבירה וצוחקת. "קשה להביא ירושלמים לגלריות, אז אנחנו עורכים תערוכות חוץ, על הקירות. גם עבודות עיצוב רבות מתייחסות לעיר; קשה להתנתק ממקום כמו ירושלים, העיר חזקה ותמיד יש תערוכות בנושא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו