הקבוצה. תארים הם במידה רבה מה שמאפשר לקבוצות לספר סיפורים. הנפת גביע, ולא משנה איזה, היא כמו פסקת הסיום בעלילה מפותלת. זאת הסיבה שבכדורגל הצרפתי היתה בשנים האחרונות שממה ספרותית. את כל 16 התארים האחרונים - ליגה, גביע, גביע הליגה והסופר־קאפ - בלעה פ.ס.ז' בעזרת אותו סיפור שחוק על כסף, קטאר ומות התחרותיות.
בדיוק כשמונופול ההוצאה לאור הזה איים להשתלט על הנישה, פ.ס.ז' מעדה בגביע הליגה והשאירה את הבמה לקבוצות אחרות ששיוועו להציג לעולם את סיפורן. בשבת, אחרי 120 דקות רעות ומאופסות, שטרסבורג גברה 1:4 על גנגאן בבעיטות הכרעה וזכתה בגביע הליגה. אז לפניכם סיפורה:
היא זכתה באליפות אחת, בדיוק לפני 40 שנה, כשבסגל הקבוצה היה ארסן ונגר. לאחר מכן הוסיפה לארון עוד כמה תארים קטנים, אבל מעונת האליפות ועד ל־2008 סבלה מחוסר יציבות שהתבטאה בשש ירידות ועליות ליגה.
עד אז תמיד שמרה על גבולות הגזרה שלה, הליגה השנייה. אלא שב־2010 חרגה מהן עם ירידה היסטורית לליגה השלישית, ושם העסק קרס. ב־22 באוגוסט 2011 הוכרזה שטרסבורג כפושטת רגל, וברגע אחד צנחה עד לליגה החמישית, קרקעית הכדורגל הצרפתי.
מארק קלר, שחקן עבר שלאחר פרישתו חלם לנהל מועדון, לקח על עצמו את משימת השיקום והתחיל לעבוד. עם גב כלכלי, ניהול נכון ושפוי והרבה סבלנות טיפסה שטרסבורג בסולם הליגות ובתוך שש שנים חזרה לליגה הבכירה.
שלשום גם הוסיפה תואר ראשון זה 14 שנה, שמקנה לה גם כרטיס למוקדמות הליגה האירופית. "זה פשוט מדהים", סיכם קלר, "תחשבו איפה היינו ב־2012 ותראו איפה אנחנו היום". אכן, סיפור נפלא.
האליפות. ליסנדרו לופס זכה בהכל, אבל לא זכה בכלום. כל אליפות בפורטו, גביע בליון, תואר באינטרנסיונל מפורטו אלגרה בברזיל, מלכות שערים או שחקן העונה, רק הגבירו אצלו את החשק לעשות זאת גם אצל אהבת חייו, ראסינג, הקבוצה שבה גדל ואותה עזב ב־2005 בלי להשאיר דבר.
זה מנהג של הרבה דרום־אמריקנים, "לחזור הביתה" כדי לסגור מעגל, ואחרי שראה את דייגו מיליטו עושה זאת במדיה של ראסינג ב־2014, גם ליסנדרו רצה. "הקבוצה הזאת תמיד היתה בראש שלי", סיפר כשחזר ב־2016, אבל הקאמבק לא היה חלק. שלושה מאמנים התחלפו בשנתיים הראשונות, היו גם פציעות, מכירות של שחקנים צעירים מבטיחים כמו לאוטרו מרטינס, והרבה תהיות אם ליסנדרו יצליח.
הסטטיסטיקה תענה שכן, ותצביע על 17 שערים בעונה שהסתיימה שלשום עם אליפות מרשימה, אבל אלו לא המספרים שהשאיר אחריו החלוץ בן ה־36. ליסנדרו שם את הלב והנשמה שלו על המגרש בכל משחק, רץ יותר מכולם ונלחם למענם, מבהיר שבעידן הנוכחי גם אהבה טהורה היא מניע שיכול להוציא מכדורגלנים את המיטב.
מויזה, מואיז או מוזס - רק תבחרו // צילום: אי.פי
השחקן. בזמן שהעולם מתלבט אם לקרוא לו מויזה (במבטא איטלקי) או מואיז (במבטא צרפתי) קן, האמא איזבל הבהירה בראיון ל"טוטוספורט" אופציה נוספת – מוזס. "הרופאים אמרו לי שלא אוכל ללדת יותר, ואני רק בכיתי והתפללתי", סיפרה, "עד שלילה אחד חלמתי על מוזס (משה), שכנראה בא לעזור לי, כי ארבעה חודשים לאחר מכן הייתי בהיריון. בגלל זה אנחנו קוראים לו כך".
אז מוזס, שהתחיל את חייו כנס, הופך לכזה גם ככדורגלן בשבועות האחרונים. אלא שכמו כל נס, גם לזה של החלוץ האיטלקי בן ה־19 מתקשים אנשים להאמין. גם אחרי צמד מול אודינזה, שער במשחק הבכורה במדי נבחרת איטליה ועוד אחד במשחק השני, מסימיליאנו אלגרי השאיר אותו על הספסל של יובנטוס מול אמפולי ביום שבו חסרו כריסטיאנו רונאלדו, פאולו דיבאלה, חואן קוואדרדו ודוגלאס קוסטה. 70 דקות החזיק המאמן את הנס שלו על הספסל, עד שהכניס אותו וקיבל ממנו את שער הניצחון כעבור שלוש דקות, בנגיעה השנייה בלבד בכדור. "הוא שחקן קסום, הופתעתי ממנו מאוד", השתכנע אלגרי, שנחוש כמו כל יובה להחתים את הנס על חוזה חדש עד 2024.
הגול (1). בליברפול שמחו לדבר על מזל, אופי, רוח ועוד מילים פומפוזיות אחרי שהוגו לוריס וטובי אלדרווירלד החליטו להעניק לה בתוספת הזמן ניצחון 1:2 על טוטנהאם. ומכיוון שעם תחושות אי אפשר להתווכח, צריך לשלוף את הנתונים הקרים ולנסות לנתח מה הם אומרים. אז בתקופה שבה הכל מדוד וספור, מתברר שליברפול היא מלכת שערי הניצחון המאוחרים בתולדות הפרמייר־ליג, עם 33 כאלה בתוספת הזמן. שנייה, אגב, היא ארסנל עם 25.
וכשלוקחים את "ההישג" הזה ומכניסים אותו למשוואת האליפויות של האדומים, מקבלים תוצאה שלפיה אין קשר בין גולים דרמטיים להצלחות. אם כבר, הנתון הזה מלמד שיש יותר משחקים שבהם ליברפול לא הצליחה לנצח ב־90 הדקות משחשבנו.
אז נכון, 33 פעמים היא כן עשתה זאת והקפיצה את אוהדיה לשמיים, אבל אי שם בארכיון זרוקים עשרות או מאות משחקים שבהם זה לא קרה, ולכן היא נותרה בידיים ריקות. מש"ל: שערי ניצחון בתוספת הזמן מוסיפים לאתוס ולמיתוס, אבל כדי לזכות באליפות צריך לדעת לנצח בתוך תחום 90 הדקות.
ליברפול. לא עדיף להימנע מהתקפי הלב האלו? // צילום: אי.פי
הגול (2). בהתחלה הוא נדרש להסתדר ללא ניימאר הפצוע, לאחר מכן פציעה הוציאה את אדינסון קבאני מהמשחק, בהמשך גם את אנחל די מאריה, עד שבערב יום ראשון, מול טולוז, נשארו בחוץ גם מרקו וראטי, דני אלבס, תיאגו סילבה, ג'יג'י בופון, יוליאן דרקסלר ותומא מונייה. זה נראה כאילו מתוך שעמום החליטה פ.ס.ז' לבחון האם קיליאן אמבאפה יכול לנצח עבורה משחקים כשסביבו שמות כמו צ'ופו מוטינג, כריסטופר אנקונקו וקולין דאגבה.
התשובה, למי שתהה, היא כמובן שכן. בעיטה חדה לפינה בדקה ה־75 העניקה לאלופה ניצחון 0:1 ו־20 נקודות הפרש בפסגה, והעלתה לשבעה את מספר המשחקים הרצופים שבהם כבש. לכוכב בן ה־20 יש 27 שערים ב־24 משחקי ליגה, נתון שמוליד מסקנה ברורה: הליגה הזאת קטנה על מידותיו, גם אם פ.ס.ז' תציב סביבו עשרה שקדי מרק.
אמבפה. לא צריך אף אחד לצידו // צילום: אי.אף.פי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
