"אם אתה מתכוונן לדברים האלה נכון, זה רק מלמד אותך, לא עוצר בעדך", אומר טינו מושקוביץ, חתן פרס שרת התרבות למתרגמים לשנת 2018, כאשר אני שואלת אותו אם עבודתו כמתרגמן של יצירות קנוניות מאת כותבים בעלי שם כמו דוסטויבסקי לא מקשה על יצירתו כמשורר ומציבה עבורו רף שיש תחושה שלא ניתן לעמוד בו.
"האופנה הנוכחית בתחום הביקורת היא לא להגיד כלום, ללטף את כולם ולהקריב את האמנות על מזבח השוויון המדומה". טינו מושקוביץ
"יש בתרגום ממד של מיומנות מאוד גבוהה, ולטעמי זהו חלק בלתי נפרד מאמנות טובה. בנוסף, יש מקום לכישרונו של המתרגם וייחוד שלו להופיע – יש שם מספיק מקום לפעולה כדי לתת ביטוי לכישרון האישי. תרגום ספרותי הוא ניסיון לקחת את החוויה האסתטית שהיצירה המקורית מעוררת בקורא, ולעורר בקוראים בשפה האחרת, בכלים אחרים, חוויה דומה ככל האפשר. זה מסובך כמו שזה נשמע", הוא מציין בחיוך.
בעולם הספרות יש הכרה מספקת בפועלם של המתרגמים? יש תחושה שמבחינת התפיסה כלפיהם, מקומם בתהליך נדחק לשוליים.
"זו בכלל בעיה של התרבות היום, לדעתי", הוא משיב. "מקומם של המתרגמים הוא פועל יוצא של מקומה של התרבות, ושל מקומה של הספרות בתרבות. כמו שלא מיוחסת היום יוקרה רבה לעיסוק בספרות, כך יש עוד פחות יוקרה בעיסוק בתרגום. אני לא רוצה להישמע זקן ולומר דברים בסגנון 'פעם זה לא היה ככה', אבל מקומו של הספרות הוא לא כפי שהיה בעבר".
מדוע חל פיחות במעמדה של הספרות?
"יש המון סיבות לכך, ולא ניתן להשיב על כך כלאחר יד. בכמה נקודות כלליות – התרבות הפוסט-מודרנית, היחס לשפה בכלל, מתן דגש על המקצועות הריאליים במערכת החינוך, השאיפה להישגיות שנמדדת בערכים מאוד בסיסיים של היצע וביקוש ושל ערך כלכלי. הגורמים האלה, ולא רק הם, מביאים בסופו של דבר לשינוי הזה במעמד הספרות. וגם, יש לציין, הספרות עצמה לא נקיית כפיים, מן הסתם. כל התהליכים האלה מביאים לכך שיש המון כותבים, ביניהם הרבה מאוד כותבים לא טובים.
"זה כמו שחל פיחות במדעי הרוח – לא בגלל שאנשים פחות מתעניינים במדעי הרוח, אלא מפני שהם מרגישים שהדרישות הן כבר לא אותן דרישות, שאין הרגשת הישגיות ספרותית ותרבותית, שיש הסתכלות פוסט-מודרנית על הדברים, וברגע שאתה אומר שאין אמת אחת אתה פותח פתח לכל מיני שרלטנים. זה באמת רק באופן חלקי, יש הרבה מאוד מעבר לזה".
• רוצים להישאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
• מצביעי ימין: יש להשקיע יותר באירוויזיון
בימים אלו רואה אור ספרו השני של מושקוביץ, "400 עוף", בהוצאת "מקום לשירה". "הדרך שבה מתחיל להיכתב אצלי שיר היא לא כל כך נשלטת, עם איזו מחשבה טורדנית מוזיקלית, משהו שמתנגן לי בראש – משפט, כמה משפטים או כמה מילים", הוא מספר. "אני כותב, ומלביש על המשפטים או המילים האלה את הדרך שבה אני תופס את המציאות ואת הדברים שאליהם זה מוביל אותי. ככה אני כותב שיר. כשעורכים את הספר, מתגבש משהו מאוד שלם. אני רואה ספר שירה כמו אלבום מוזיקלי – אני מתחבר מאוד לחוויה של שמיעת אלבום מוזיקה ומה שזה מעורר בי, ואני מנסה להגיע למקומות האלה עם השירה הכתובה שלי".
כריכת הספר "400 עוף"
ביקורת בוטה כעמדת נגד
לצד השירה והתרגום, פועל מושקוביץ גם כמבקר ספרות במוסף הספרים של "הארץ". הביקורות פרי עטו מעמיקות ומנומקות, אך הישירות הרבה המאפיינת אותן גולשת לעיתים לאמירות בוטות למדי.
כאשר אתה ניגש לכתיבתה של ביקורת, יש משקל לכך שאתה עצמך כותב? אתה חש שאתה מבין את מקומו של מושא הביקורת?
"מקומו של מושא הביקורת ממש לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי הוא הטקסט שאני רואה מול העיניים שלי, ואני ממש לא מנסה להתחשב בבן אדם שייצר את הטקסט הזה. להיפך. אני רואה טקסט ובצורה אינסטינקטיבית מפעיל את כל ההקשרים שקיימים בתוכי ושופט אותו מיד. אני ישר מבין אם לטעמי הטקסט טוב או לא טוב. אני אומר 'לטעמי', אבל אני מאמין שאפשר לשאוף לראייה אובייקטיבית של הדברים, אז כשאני אומר 'טוב' או 'לא טוב', אני מתכוון באופן מוחלט. ואז אני מנסה להבין מה גורם לו להיות טוב או לא טוב, מפרק את הדברים ומבין – שכאן המילה הזו לא במקום, שהמשפט הזה קיטשי, שהמחשבה הזו שטחית.
"כך אני כותב ביקורת. קודם כל אני מבצע את השיפוט ברמת הטעם, אחר כך אני מתחיל להבין ולהסביר את ההקשרים והסיבות, ואז אני מנסה להעביר את זה על גבי הנייר, בצורה כמה שיותר מובנת ומעניינת, וגם מוצדקת. ואז יוצאת הביקורת, לפעמים חיובית, בדרך כלל פחות חיובית", צוחק מושקוביץ. "ברגע שבן אדם שם את עצמו שם, אין שום בעיה לבקר אותו בצורה קשה, כל עוד היא לגיטימית והיא לגופו של טקסט, כמובן".
יש מבקרים, ואתה ביניהם, שמתנסחים באופן בוטה לעיתים. מדוע אתה לא רואה לנכון לרכך מעט את סגנון הביקורת?
"יש מסורת מאוד גדולה של ביקורות בוטות, גם בספרות העברית, ובייחוד בספרויות גדולות ברחבי העולם – בספרות הצרפתית, למשל, וגם בספרות הרוסית. האסתטיקה בערה בעצמות המבקרים, ואם אדם עשה עוול אסתטי בכתיבתו, הם התייחסו לזה מאוד ברצינות וירדו עליו, כי מבחינתם זה מעשה שלא ייעשה.
"יש באמנות עניין של עמדת נגד", הוא מוסיף. "הדבר היחיד שהשתמר במהלך השנים באמנות, מהאמנות הפרה-היסטורית ועד היום, הוא החוויה האסתטית – אנחנו רואים משהו שעשה בן אדם ואנחנו נפעמים מזה. זה כמובן תלוי בטעם שלנו ובמטען שיש לנו - דברים שנחשפנו אליהם במהלך חיינו, אבל בסופו של דבר אנחנו שואפים לעבור חוויה אסתטית כשאנחנו נפגשים עם יצירת אמנות. חלק מהעניין, הוא לחדש כל הזמן. האנושות משתנה, הדרך שבה אנחנו תופשים את העולם משתנה, החברה שלנו משתנה, והתודעה של האדם משתנה – והחוויה האסתטית צריכה להשתנות בהתאם. אז אמנות מבחינתי היא להתקדם קדימה ומצד שני להישאר כל הזמן עם רגל אחת בתוך המסורת.
"במהלך השנים הרבות שבהן התפתחה האמנות, התפתחה שפה אמנותית מסוימת, שבה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים אמנות, וגם ספרות, בפרט. מצד אחד, אנחנו נשארים עם רגל אחת במסורת, זאת אומרת – עושים את הקישור הזה עם השפה, ומצד שני, מתקדמים. ההתקדמות הזו היא עמדת נגד. העניין הוא לא לזהות את האופנה ולהגיד מה אנשים יאהבו, אלא לזהות מה צריך כדי לעורר חוויה אסתטית בתודעה מתחדשת. הביקורת היא חלק מהעניין הזה. האופנה הנוכחית בתחום הביקורת היא לא להגיד כלום, ללטף את כולם ולהקריב את האמנות על מזבח השוויון המדומה. הקפיטליזם לא הצליח להעניק שוויון כלכלי לכולם, אז בואו נקריב את עולם האמנות ונגיד ששם כולם שווים.
"כעמדת נגד היום, מבחינתי הביקורת שלי היא אחת הדרכים להתנגד לאופנה הזו. אם האופנה היא כזו, אנחנו צריכים לטלטל כאן את המקום הזה. כרגע, חלק מהעניין זה להיות בוטה. אם היו בארץ עשרה מבקרים מאוד בוטים – וזה מקרה היפותטי, אני לא הייתי כותב כמוהם, אני הייתי רואה כאן מגמה ובוחר בדרך אחרת, מנסה לתת קונטרה למגמה הזאת".
מבחינתך, לעיניו של מי מיועדת ביקורת הספרות?
"קודם כל, הביקורת אמורה לשים את הכל בפרופורציות. הביקורת מיועדת גם ליוצר, שאמור להבין את מקומו. גם אם אנחנו חיים באוטופיה ומרגישים שיש מכשיר מדידה שאמור להגיד לכל בן אדם 'זה טוב' או 'זה לא טוב', המכשיר הזה לא עובד כשאנחנו מנסים לבחון את עצמנו. לכן, הביקורת אמורה לפקוח את עיני היוצר ולהראות לו איפה הוא נמצא. הביקורת מיועדת גם לקוראים - יוצאים המון ספרים בשנה ויש הצפה של מידע, והקוראים צריכים הכוונה, הפנייה למקומות הנכונים".
• אירוויזיון: חדשות רעות לישראל
• איימי שומר: "בעלי על הספקטרום"
• בגיל 26: כוכב הריאליטי התאבד
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו