הלך לעולמו הקברניט ממבצע אנטבה

מישל בקוס, שהתעקש לא לנטוש את החטופים הישראלים, מת בגיל 95 • סיפר ששימש כאיש קשר בין המחבלים לנוסעים • קיבל אות הוקרה מרה"מ דאז רבין

מישל בקוס (במרכז) לאחר שחרור המטוס, 1976// צילום: אי.אף.פי // מישל בקוס (במרכז) לאחר שחרור המטוס, 1976// צילום: אי.אף.פי

אחד מגיבורי חטיפת המטוס באנטבה הלך לעולמו: מישל בקוס מת היום (שלישי) בגיל 95. בקוס היה הקברניט בטיסה 139 של חברת אייר פראנס הצרפתית, שנחטפה על ידי מחבלים גרמנים וערבים, וזכור בכך שסירב לנטוש את הנוסעים הישראלים באנטבה.

ב-27 ביוני 1976 המריא מתל אביב המטוס מדגם איירבוס A300 בדרכו לפאריס. לאחר חניית ביניים שעשה המטוס באתונה בה עלו למטוס ארבעה מחבלים (גבר ואישה גרמנים מארגון "באדר-מיינהוף" ושני מחבלים פלשתינים חברי "החזית העממית לשחרור פלסטין) הם השתלטו על המטוס.

במהלך ההשתלטות נכנס אחד המחבלים לתא הטייס ובאיומי אקדח צמוד לראשו  של בקוס, אילצו אותו לשנות את נתיב הטיסה ללוב. הם תדלקו את המטוס, ואל ארבעת החוטפים הצטרפו ארבעה מחבלים פלשתינים נוספים, ומשם טסו לאוגנדה ונחתו באנטבה.

המחבלים הפרידו בין הנוסעים הישראלים לשאר הנוסעים (שחזרו מאוחר יותר לצרפת), ואילו הישראלים הוחזקו בטרמינל הישן שבנמל התעופה הבינלאומי באנטבה. במהלך ההפרדה דרש בקוס להיפגש "עם הנוסעים שלי" ולאחר מספר סירובים, הותר לו לבקר אותם. 

לאחר יומיים מורטי עצבים החליטו המחבלים לשחרר את כל הנוסעים הלא יהודים כולל אותו ואת 12 חברי צוות האוויר שהיו עימו. אך הוא עמד על שלו להישאר עם הנוסעים הישראלים (כמו שאר אנשי הצוות), וזאת מתוך הרגשת אחריות ומחויבות כלפיהם.

באחד הראיונות שלו על אירועי החטיפה סיפר בקוס שבזמן הזה הוא שימש מעין איש קשר בין החוטפים לחטופים, ודאג לכל צרכיהם. (עד היום מזכירים החטופים הישראלים כיצד הוא התעקש להישאר איתם, וניסה לעזור להם ככול שניתן). 

שר החוץ דאז יגאל אלון (עם גבו) ומישל בקוס (משמאל) בקבלת הפנים בנמה"ת בן גוריון, 1976 // צילום: אי.פי

לדבריו לא נוצרו יחסים כלשהם בינו לבין המחבלים, אבל באחד הפעמים שאל את החוטף הגרמני שהיה מפקד החוליה: "למה אתה עושה זאת ומה הקשר של צרפת לכך?".  הוא השיב לו: "בגלל שצרפת מכרה נשק לישראל", ואז  ענה לו בקוס: "זה קרה לפני עשר שנים וישראל מקבלת היום רק נשק מארה"ב ושאלה שטויות". הגרמני לא השיב. 

כמו שאר הנוסעים גם הקברניט לא חשב ובטח שלא האמין שצה"ל יגיע עד לאוגנדה ויחלץ אותם, ולכן בעת ההיא הוא ציפה לגרוע ביותר, תוך שהוא מקווה שיהיה פתרון דיפלומטי לאירוע.

בזמן החילוץ, לאחר שהבין מה קורה, הוא נשכב על הרצפה "כשהכדורים שורקים כמטר מעל ראשי," תוך שהוא רואה במו עיניו את אחד המחבלים מתחיל לירות בבני הערובה, הורג אחד מהם ופוצע אחרים, עד שחוסל על ידי חיילי צה"ל.

לאחר השחרור והמפגש המרגש שחווה בישראל עם המשפחות בשדה התעופה בן גוריון, הוא יצא לחופשה של שבועיים בלבד ומיד ביקש לחזור לטוס, כאשר הטיסה הראשונה שלו הייתה על פי בקשתו לתל-אביב. לאחר שש שנים נוספות כקברניט טיסה פרש לגמלאות.

בעקבות מעשה האצילות שעשה בכך שסרב להשאיר את הנוסעים היהודים מאחור הוענק לו אות הוקרה מראש הממשלה דאז יצחק רבין, וכן הוענק לו אות אביר לגיון הכבוד (העיטור האזרחי הגבוה ביותר בצרפת). מאז החטיפה הוא הקפיד להגיע לישראל, בעיקר לאזכרות ליוני נתניהו מפקד הפעולה שנהרג בזמן החילוץ.

בריאיון שנתן לפני כעשור טען שהיום מצב הביטחון של הטיסות בטוח יותר תוך שהוא מתייחס אז לחטיפת החייל גלעד שליט: "אני חושב שישראל צריכה להגן על עצמה ואזרחיה, אם ייענו לדרישות החוטפים זה יעודד עוד פעולות טרור".

מאיגוד הטייסים הישראלי נמסר: "איגוד הטייסים הישראלי אבל על מותו של קפטן איר פראנס מישל בקוס, שפיקד בשנת 1976 על המטוס שנחטף לאנטבה, אוגנדה - והוכיח אומץ לב והומניות בלתי רגילים כשסירב להצעת החוטפים להשתחרר, ונשאר עם החטופים היהודים עד ששוחררו במבצע יונתן. טייסי ישראל מצדיעים לך, קפטן בקוס".

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר