'מגילת אסתר' נחשבת, אחרי ספרי החומש, לספר הפופולרי ביותר בין היהודים. זאת למרות שהיו ויכוחים מרים על עצם הכנסתו לתנ"ך. ספר חדש בסדרה שבעריכת אביגדור שנאן ובהוצאת ידיעות ספרים הוא "מגילת אסתר: פירוש יהודי חדש". הוא נכתב על ידי מישאל ציון ומביא חומר רב היקף ומאלף על המגילה.
מה אפשר לומר על שפה של מגילת אסתר, המילים המשמשות בה והשפעתה על העברית? הרבה מאוד. זאת בעקבות הספר, וכן על פי "מדברים בשפת התנ"ך" ומאמריה של תמר עילם-גינדין.
1. המילה 'מגילה' מופיעה בתנ"ך אך לא במגילת אסתר עצמה. היא מציינת פיסת קלף או פפירוס שלאחר הכתיבה נגללה לגליל. חז"ל קראו כך למגילת אסתר, ומשם נדדה לשאר המגילות.
2. ביידיש רווח הביטוי 'אַ גאַנצע מגילה' המתייחס לנאום ארוך ומייגע. הביטוי נולד עקב החובה לשמוע בפורים את מגילת אסתר מראשיתה ועד סופה ערב ובוקר. השפה האנגלית-אמריקאית אימצה את הביטוי מיידיש: the whole megillah. ל'מגילה' שימוש דומה בשפות יהודים נוספות.
3. מגילת אסתר זכתה לכמה שמות. במסורת ספרד היא נקראה 'אסתר'. בתנ"ך ליסבון נקראת המגילה 'אחשוורוש'. בלשון חז"ל היא נקראת לעיתים קרובות 'המגילה', או 'מגילת אסתר', אך לא 'אסתר' בלבד.
4. השם 'פורים' פירושו גורלות. הסבר אחר לשם, על פי תמר עילם-גינדין, הוא חג פרסי, חג נשמת האבות הנקרא פרווארדיגאן. בספר מקבים קרוי החג 'יום מרדכי'.
5. מגילת אסתר נחשבת טקסט פארודי ואפילו סטירי. זאת בזכות השמות המשונים הפזורים בה, וגם בזכות הנטייה להגזמות. משתה המלך ארך על פי הסיפור כחצי שנה, וגובה עץ התלייה שיועד למרדכי ועליו נתלו המן ובניו היה מעל 25 מטרים.
6. תרגום השבעים של המגילה כולל למעלה ממאה פסוקים שאינם מופיעים בנוסח העברי, כולל חלום נבואי של מרדכי, ונוסח מורחב של צווי אחשוורוש.
7. מרדכי הוא היהודי הראשון במשמעות המקובלת היום. כלומר, התואר 'יהודי' מייצג מעתה ואילך את מי ששייך לעם ישראל בכלל ולא רק לתושבי יהודה, מרדכי עצמו הוא צאצא לאנשי שבט בנימין.
8. 127, מספר המדינות שהשתתפו במשתה הוא מספר סמלי המייצג שלמות. הוא מופיע לראשונה כמספר שנות חייה של שרה, והמדרש קושר בדרך זו בין שרה ואסתר.
9. במגילת אסתר מופיע הפסוק הארוך ביותר בתנ"ך (ח 9), ובו 43 מילים. הוא מכיל 3 פעלים ו-31 שמות עצם: "וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי־הַמֶּלֶךְ בָּֽעֵת־הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, הוּא־חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּֽכָל־אֲשֶׁר־צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל־הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים־וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד־כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ, וְאֶל־הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָֽם".
במגילת אסתר מופיע הפסוק הארוך ביותר בתנ"ך // צילום: אורן בן חקון
10. 'מדינה ומדינה ככתבה, עם ועם כלשונו': המגילה מספרת שבאזור דוברו שפות רבות, והצווים כיבדו את השפות האלה. הבבלים קיבלו צווים באכדית, ארץ ישראל, סוריה ומצרים בארמית, וכך גם ביוונית, לודית ועוד.
11. הציר סביבו סובבת המגילה היא המילה 'יְקָר', מקורה ארמי ופירושה כבוד: 'יקר תפארת גדולת המלך', התביעה מהנשים 'לתת יקר לבעליהם', 'מי שהמלך חפץ ביקרו' ועוד.
12. מגילת אסתר היא אחד הספרים המאוחרים בתנ"ך. מילים רבות בה שאולות מארמית, וביניהן מדינה, תוקף והשורש כנ"ס, ומפרסית, בעיקר בתחום המדינה והשלטון: דת שפירושה חוק, גנזים, אחשדרפנים ועוד.
13. 'דת' היא צורה עברית של דאתא הפרסית, שפירושה 'ניתן' או 'נתון', כפי שהיא מוכרת היום כמילה בינלאומית. היא מופיעה בתנ"ך בגירסה עברית 21 פעמים, 20 מתוכן במגילה, ותמיד במשמעות חוק. בלשון חז"ל פירוש המילה הוא נוהג (כדת משה וישראל), הרמב"ם קושר אותה לאמונה (דת האמת), ורק במאה ה-18 היא זוכה למשמעות המקובלת היום: religion.
14. המילה 'כתר' מופיעה רק במגילת אסתר, תמיד בצירוף 'כתר מלכות', ומקורה בפרסית. מכאן התגלגלה גם ליוונית: kitaris. בעברית נוצר ממנה השורש כת"ר והפועל 'לכתר', מהתחום הצבאי.
15. 'חור, כרפס ותכלת' פותחים סדרה של אריגים משובחים מן התקופה. 'חור' הוא בד פשתן לבן – חיוור. 'כרפס' היא כותנה בסנסקריט, 'תכלת' הייתה צבע כחול-סגול המופק מחלזונות. 'בוץ' הוא בד דק משובח, מן המילה האכדית 'בוסו'.
16. 'שושן' היא עיר הבירה, אך המילה בירה אינה מתייחסת לעיר אלא לארמון עצמו. באכדית birtu פירושה ארמון. ואולם, בעקבות הביטוי 'שושן הבירה' נתפסה המילה 'בירה' בספרות ימי הביניים כעיר המרכזית במדינה.
17. המילה 'סריס' פירושה באכדית 'של הראש', בהתייחס למי שעומד לראשו של המלך, ואינה קשורה במקור בפעולת הסירוס. הנוהג לסרס את משרתי המלך יצר למשרתים האלה דימוי של חסרי כוח גברא, ומכאן נולד הפועל עצמו: לסרס. על הסריסים בעלי השמות הנלעגים כתב נתן אלתרמן עבור "המטאטא" את שיר הסריסים, שהיה פופולרי מאוד בשעתו.
חלחלה, תכריחים ותלייה. לחיים! // צילום: באדיבות הספריה הלאומית
18. הפסוק 'ותתחלחל המלכה מאוד' מעיד על פי המדרש שאסתר המבוהלת מגזירת המן הפילה את עוברו של אחשורוש, גם בעקבות המילה 'חלחלה' שפירושה בישעיהו צירי לידה.
19. המילה 'תכריך' מופיעה בתנ"ך רק במגילה, כלבושו המפואר של מרדכי. היא מזוהה עם הבדים שבהם עוטפים נפטרים בתלמוד, ובספרות הרבנית פירושה גם קובץ ספרותי.
20. המילים נזק, פרשה וכשר מופיעות רק במגילת אסתר. 'פרשה' היא כמות ומידה, ועל פי דעה אחרת פירוט מידע. 'פרשת השבוע' מופיעה לראשונה בתלמוד. מקור המילה 'כשר' הוא במילה האכדית kassaru שפירושה הצלחה. בלשון חכמים המילה נפוצה מאוד.
21. בן יהודה חידש בעקבות מגילת אסתר את המילה 'מָבוֹךְ' והסביר: "מקום שאדם נבוך ואינו יודע איך לצאת", על פי "וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (ג 15).
22. כותבי המגילה התעקשו לשוות לה סגנון ושפה ברוח ספרי התנ"ך המוקדמים יותר, ולכן אפשר למצוא בה ביטויים מספר בראשית: 'אחר הדברים האלה', מספר מלכים: 'הלא הם כתובים על...', ושימוש רב בו' ההיפוך: וַיאמר, וַתמאן ועוד.
23. כותבי מגילת אסתר אהבו הכפלות: 'נערה ונער', 'להשמיד, להרוג ולאבד', 'דת ודין' ועוד.
24. אסתר היא האישה ששמה מוזכר בתנ"ך יותר מכל דמות נשית אחרת. לפי תרגומי יונתן ואונקלוס המקור לשם אסתר היא המילה הפרסית setareh שמשמעה איילת השחר, ובתלמוד הבבלי מקבילים את השם אסתר לאיילת ולשחר. מן הפרסית התגלגלה המילה האנגלית star. פרשנות אחרת קושרת את השם לאלה עשתורת או אשתר. התלמוד מביא מדרש לפיו השם אסתר מקורו ב'הסתר', על פי הפסוק מספר דברים 'ואנוכי הסתר אסתיר'. המדרש הזה נקשר ליסודות רבים בסיפור המגילה שבהם יש 'הסתר פנים' ופעולות של הסוואה ותחבולה.
25. השם הדסה מתייחס להדס מארבעת המינים, שבעת העתיקה נחשב לצמח הקשור לאלים. יש הקושרים את השם אסתר עם המילה המדית astra, שפירושה גם הדס.
26. לשם ושתי שני פירושים אפשריים בפרסית: 'הנחשקת', וכן וַהִישתי: הטובה ביותר. שני הפירושים מהדהדים במגילה.
27. מקורו של השם מרדכי הוא שם האל מרדוך, ובהגייה הפרסית מרדוכא, והוא נזכר גם בשם המלך הבבלי אויל-מרודך. השם מרדכי מיוחס גם לכמה עולי בבל בספרי עזרא ונחמיה.
28. בין העולים מבבל המופיעים בספר עזרא נזכרים שניים ברצף: מרדכי ובִלשן. הצירוף המקרי הזה יצר את המדרש לפיו מרדכי מן המגילה ידע שבעים לשונות, ולכן "היה שמו מרדכי בלשן". מהמדרש הזה נולד המקצוע הבלשנות.
29. שמו של המן זוכה לפירושים רבים על ידי חוקרי הפרסית הקדומה. יש טוענים שמקורו ב-manah שפירושה רוח, מחשבה ודעת, שממנה התגלגלה המילה האנגלית mind. המן הוא אפוא או 'בעל אותה דעה', או 'בעל המחשבה הטובה', או 'הרוח הטובה'. תמר עילם-גינדין קושרת זאת למשחק המילים "יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר־חָשַׁב עַל־הַיְּהוּדִים עַל־רֹאשׁוֹ" (ט 25): איש 'המחשבה הטובה' חושב 'מחשבה רעה'. פרשנות אחרת קושרת את המן לאל העילמי הראשי הוּמְבָּן.
30. ביהודית-עירקית נקראת אישה מרושעת הָמָנָה. רעשן פורים נקרא בלדינו אָמָניקוס. לסיקוסים שבקרשים קראו בלדינו 'אוז'ו די המן', עיני המן, והילדים היו דופקים בהם בחוזקה. ילדה פיקחית כונתה בשפה זו אָמָניקה. על אדם רע ובעל ייחוס רע אומרים בלדינו "עמלק ונכדו המן".
האמן-טאשן // צילום: לירון אלמוג
31. 'אוזן המן', ביידיש: האמן-טאשן, כיסוני המן. השם ביידיש נקבע בעקבות דמיון הצליל לגירסה הגרמנית Mohntasch שפירושו כיסוני פרג. בספרד ובאיטליה מכונות העוגיות האלה אוזניים. יש אפילו טענה שכיסוני המן קשורים למן המתוק שירד במדבר. במדרש מצוי קשר בין המן לאוזניים: "נכנס המן לבית גנזי המלך... אוזניו מקוטפות ועיניו חשוכות".
32. 'דלפון' בנו של המן קיבל משמעות חדשה: עני, חסר אמצעים, בעקבות 'דל'. יש הגוזרים את שמו מ-dvara pavan, שמשמעו בפרסית 'שומר השער', ואחרים סבורים כי זהו השם האכדי dullupu, 'בעל נדודי השינה'.
33. הסריס בִּגְתָה, כפי שמספרת תמר עילם-גינדין, שמו בפרסית בגה-דאתא, מה שניתן מן האל. זהו גם שמה הפרסי של בגדד, והתרגום של השם לעברית נפגש בעיר עברית למהדרין: נתניה.
34. מסורת כתיבת שמות בני המן בתנ"ך מקובלת בשירת האזינו ועוד, ונקראת 'אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה', מבנה המייצג התמוטטות קרבה. לעומת זאת שירת הים ושירת דבורה כתובות 'אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח', מבנה המציין יציבות.
35. לאסתר היו שבע נערות ששמן אינן נזכר במגילה. התלמוד מעניק להן שמות על פי שבעת ימי בריאת העולם: חולתא (יום החול הראשון), רקועיתא (בריאת הרקיע), גנוניתא (הדשא), נהוריתא (השמש והירח), רחושיתא (החיות הרומשות), חורפיתא (ממהרת), רגועיתא (שבת, הלא היה 'הרגועה'). על הבסיס הזה הציע זאב יעבץ ב-1904 לקרוא לימות השבוע בעברית חילולית, רוקעית, גנונית, נהורית, רוחשית, עירובית – וכמובן, שבת.
36. אמנם בחודש אדר 'מרבים בשמחה', אבל על פי שמו הבבלי זהו חודש הלילות הארוכים של החורף, ופירוש השם 'אדרו' הוא חשוך וקודר.
הלילות ארוכים, אז מרבים בשמחה // צילום: יוסי זליגר
37. ב-1932 הוכרז על תחרות שמות לתהלוכת פורים בתל אביב. בין השמות שהוצעו: חינגאפור, חגמניה, קרני-בעל, משוורתא, פורימון, תהלוכת השוויון, פורקנון, מזומוטים, דיצון ועוד. עדלידע, השם שהתקבל בעקבות מסכת מגילה, הוצע על ידי הסופר י"ד ברקוביץ וזכה לקיתונות של לעג.
38. סיפורי המגילה סיפקו לאורך השנים חומר ליוצרי הפרסומות. הפסוק האהוב היה "ככה ייעשה לאיש...", והוא שימש בין היתר בפרסומת לאל על ובפרסומת לתכשירי הניקוי של אמה.
39. שירו של לוין קיפניס "משחק פורים" הוליד שני שיבושים. את הביטוי "אני מלכה אסתר" שיבשו ילדי ישראל ל"אני מלכת אסתר'. ובעקבות השיר נתפס מרדכי כדודה של אסתר, למרות שהיה בן-דודה. בתנ"ך אין אזכור לבן דוד/דודה או בת-דוד/דודה, פרט להופעה יחידה זו במגילת אסתר: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ" (אסתר ב 7).
40. לפסוק "וּמָֽה־רָאוּ עַל־כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם" (ט כו) פרשנויות רבות, ואפשר לראות בו מקור לביטוי הישראלי 'מגיע לי'. דברי המן לאחשוורוש "וְכָל־זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי, בְּכָל־עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת־מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּֽלֶךְ" (ה 13). מוביל לניב הסלנג הישראלי 'מה זה שווה לי'.
חשוך לכם וקר בחודש אדר? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית
• יעל אבקסיס: "הימנים לא מייצגים בעיניי אנושיות"
• תמונות עירום של עדן פינס הופצו ברשת
• בעקבות הביקורת: אוהד שרגאי משיב אש
• העצמה נשית: איב אנד ליר משנים סגנון
• מי אמרה את זה: מירי רגב או רותם סלע?
• גל גדות מציגה: גירל פאואר במיטבו
• הגרסה הישראלית ל"הכלה מאיסטנבול"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
