ספונג'ה בבית הנשיא

ארז נבון, בנו של יצחק נבון ז"ל, פנה לגלילה רון־פדר־עמית כדי שזו תכתוב לנוער ספר על הנשיא החמישי • בראיון עימו לרגל צאת הספר, הוא מספר על המחירים הפוליטיים שאביו שילם, ומדבר בגעגוע על הדוגמה שהקנה לילדיו גם ממרום תפקידיו

צילום: יהושע יוסף //  גם הנשיא ישן במיטת קומתיים. ארז נבון ליד דיוקן אביו ,
צילום: יהושע יוסף // גם הנשיא ישן במיטת קומתיים. ארז נבון ליד דיוקן אביו

"כשאבא שלי נפטר, חשבתי שראוי שיהיה מפעל להנצחתו - רחוב, גשר או שכונה. ככל שהעמקתי במשנה שלו, כך הבנתי שיותר משאני עושה את זה בשבילו, אני עושה את זה בשביל הילדים שלי, וגם בשביל העם שלנו", אומר ארז נבון, בנו של יצחק נבון, נשיאה החמישי של מדינת ישראל, שר וחבר כנסת לשעבר. 

נבון מספר כי עם הזמן הבין כי מה שחשוב עבורו, יותר מעורק תחבורה ראשי על שם אביו, הוא מורשתו החינוכית. לכן הקים את "העמותה להנצחת מורשת הנשיא יצחק נבון", שבמסגרתה פנה לסופרת גלילה רון־פדר־עמית וביקש ממנה לכתוב ספר לילדים ולבני נוער על אביו. 

"לגלילה פניתי בעקבות הביוגרפיה שהיא כתבה לילדים על אודות בגין. היא לא אמרה 'כן' מייד, אלא השיבה לי: 'אמנם הכרתי את אבא שלך, אבל תן לי לקרוא עליו קצת יותר לפני שאחליט'", הוא מספר. בסוף, כצפוי, המשימה יצאה לדרך, והתוצאה היא הביוגרפיה "לעלות אל העם".

בפתח הספר (שראה אור בהוצאת מודן) עמית מעידה כי התרשמה מעובדת היותו של הנשיא לשעבר נבון ילד שובב המייחס חשיבות רבה לערך החברות - עובדה שהתבטאה בהתנהלותו כנשיא, שהתרחק מתאוות השררה. נבון הבן אומר כי "גם אחרי שנים רבות שבהן לא כיהן בשום תפקיד פוליטי, רבים אומרים לי שהם זוכרים את אבי כי הוא נגע בליבם. אהבו אותו אהבה אמיתית, וזו הסיבה לכך שהוא לא נשכח". 

כריכת הספר (מודן)

ספרה של עמית מסתמך על עובדות היסטוריות מחייו של הנשיא נבון, שנולד בירושלים ב־1921, כיהן כמחנך, דיפלומט, ח"כ, שר ונשיא והלך לעולמו בנובמבר 2015. הספר זולג הלאה גם אל הבדיון, ואף נוגע בצדדיו האחרים של נבון האב, כסופר וכמחזאי שחיבר את "בוסתן ספרדי" - המחזה הפעיל הוותיק ביותר בהיסטוריה הישראלית. שם הספר, "לעלות אל העם", נבחר בהשראת נאומו של נבון בטקס חילופי הנשיאים עם תום כהונתו בשנת 1983. "מי שאומר 'לרדת אל העם' אינו יודע מה הוא שח. אין לך דבר מרומם יותר ומעניק השראה יותר מאותו קשר עם שכבות העם השונות, בעיירה ובשכונה, במושב ובקיבוץ, בעיר ובמושבה", אמר אז. 

"אבא שלי האמין בהזדמנות שווה לכל אדם, בכבוד לכל תרבות וביצירת שיח מקרב ולא מרחיק, מכבד ולא משחית", אומר נבון הבן. את תהליך העבודה מול עמית הוא מתאר כחוויה משמעותית שתיזכר שנים רבות: "גלילה היתה קשובה, הדינמיקה והכימיה בינינו היו מופלאות, והיא הצליחה לגעת בתחנות חייו של אבא בצורה אנושית וחמה". 

איך הרגשת כשקראת את הטיוטה הראשונה של הספר?

"גלילה שלחה לי כל חטיבה בנפרד, ואני גמעתי אותה בצמא. חשבתי לעצמי, 'מי אני שאומר לגלילה רון־פדר־עמית שהיא כותבת יפה?' אני לא אדם שמחצין רגשות, ובדרך כלל אני לא יודע לומר מתי בפעם האחרונה הרגשתי שעיניי נמלאות דמעות. גלילה הצליחה להביא אותי לרגעים כאלה".

צעיר וחצוף מול הגנרלים 

נבון (44) הוא איש נדל"ן, אח צעיר לנעמה, נשוי לחניטל, שותפה במשרד עורכי דין, ואב לשלושה ילדים. הוא מספר כי החליט להתעקש על המשך מורשת אביו לאחר שראה ששילם מחירים אישיים. 

הוא אומר כי אביו האמין בצדקת דרכו גם כשזו גררה מחירים פוליטיים ופגיעה בפופולריות. "כך, למשל, היה בפרשת סברה ושתילה, כשאבי היה השר היחיד שהתנגד לשחרור המחבלים במסגרת עסקת ג'יבריל, נגד כל הגנרלים, וביקש דיון נוסף בקבינט. הוא היה איתן בדעתו גם במקרה של השילומים - כשבן־גוריון הגדול ביקש 250 מיליון דולר, הוא אמר לו: 'אדוני, אתה עושה טעות, תבקש מיליארד דולר'. בן־גוריון לא הבין איך החצוף הצעיר הזה יוצא נגד החלטות משרד האוצר. בסוף הוא ביקש חצי מיליארד, ובזכות אבי, שאז היה בן 30, המדינה קיבלה סכום שילומים מגרמניה ששווה במונחים של היום לכ־4 מיליארד דולר". 

מה הנושא המרכזי שחשוב לך להנחיל ממורשתו?

"הכרת האחר ומתן כבוד ועזרה לזולת - שני דברים הקשורים מאוד זה בזה. כילדים, כשאחותי ואני רצינו לנסוע ללונה פארק, היינו צריכים לעשות מעשים טובים, כמו לעזור לחבר בהכנת שיעורי הבית או לסייע לאישה מבוגרת לחצות את הכביש. היום, אם הילדים שלי רוצים ללכת ללונה פארק, הם פשוט מחפשים קופון או קונים כרטיס. 

"אבא שלי לא היה אדם שקם בבוקר ואומר לילדים: 'שבו, עכשיו אעביר לכם שיעור שנושאו 'דע מאין באת ולאן אתה הולך'. זו היתה דרך חיים - לטייל, להדיח את הכלים בבית הנשיא, לשטוף את הרצפה בשישי, למרות שעמדו לרשותנו שלל עוזרים שהיו יכולים לעשות את זה במקומנו".

נבון מספר כי רק כיום, בפרספקטיבה של עשרות שנים, הוא מבין כמה ילדותו היתה שונה מזו של חבריו. "כילד, חרשתי עם הוריי את הארץ לאורכה ולרוחבה, ביקרתי בעיירות פיתוח, ביישובי ספר, בקיבוצים, בצפון ובדרום, התארחתי בחגים של אזרחי ישראל המוסלמים. ביקרנו בכל יום שלישי במפעלים ברחבי הארץ ופגשנו את הצווארון הכחול האמיתי. בכל מקום שבו ביקרנו נשארנו לישון בבתיהם של האנשים, לא היינו רק אורחים לרגע".

מה מדגדג לכל "בן של"?

בשנים האחרונות יש עיסוק ב"בנים של" אישי ציבור. איך היתה החוויה שלך מהזווית הזו?

"הרבה 'בנים של' - ואני לא מתכוון כאן לאף אחד באופן ספציפי - גדלים בתחושה שהכל מגיע להם. אחותי ואני, לעומת זאת, גדלנו בתחושה ובהבנה שהכל בר חלוף, לא קיבלנו שום דבר כמובן מאליו וזה היה טבעי לנו. בחופשות שלנו ישנו בבתי ספר שדה ברחבי הארץ במיטות קומתיים. אגב, היום הילדים שלי יוצאים לאותן חופשות ממש, וזה הכי כיף בעולם". 

הרגשת שעליך לעמוד בסטנדרט? שיש ציפיות גבוהות ממך להמשיך את המסורת הפוליטית?

"אבי רצה שאצטיין במה שאני אוהב לעשות - ולא בהכרח במה שהוא אוהב לעשות. למדתי משפטים באוניברסיטה העברית, הייתי העוזר של סטף ורטהיימר ופניתי לתחומים שמעניינים אותי. בנוגע לתחום העשייה המדינית - מטבע הדברים, היום, כשאני עוסק כבר שלוש שנים בפעילות ציבורית ומדבר על מורשת אבי בפני אנשים רבים בכל הארץ, אין ספק שזה מדגדג. פוליטיקה היא חיידק שמקנן בכל 'בן של', אבל כרגע אני עוסק יותר בפעילות חברתית". 

כאשר אני שואלת את נבון על אמו, אופירה נבון, ועל יחסה העוקצני לפרקים של התקשורת אליה באותם ימים, משתררת לרגע שתיקה. אחרי רגע הוא עונה: "לפני כמה שבועות שאלו אותי באיזו פגישה: 'מה עם אופירה? למה אתה לא מדבר עליה?' אמרתי להם: 'אתם צודקים. אני צריך לדבר עליה יותר'.

"הייתי קטן מכדי להבין, אבל היום אני יודע שהתקשורת הכירה את פועלה של אמי לאחר מותה יותר מאשר בחייה. אני יודע גם שהיא סבלה המון מחלק מההתייחסויות של התקשורת אליה. היא היתה אישה מדהימה למדי. כמה נשים מקיימות מסיבת עיתונאים עם ג'יהאן סאדאת, רעייתו של נשיא מצרים, ומדברות בה על שלום ועל הקמת ערי מקלט לילדים פגועי מלחמות? 

"אמי לא ויתרה לרגע על האג'נדה שלה - גם כשחלתה בסרטן, חבשה את הפאה שלה ונסעה למצרים כדי לייצג את ישראל. היו כאלה שבחרו להתמקד בטפל, אבל את זה לומד על בשרו כל מי שנכנס לעשייה הציבורית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר